חוככת רבקה בדעתה, אכן, מצבה הכספי דחוק, כבר חודשים שאינה רואה את מסעוד שלה מוצא עבודה מסודרת, בתחילה החל למכור כרים וכסתות שהביאו ממרוקו, אחר מימש את תכשיטי הזהב שהצליח להבריח בבגדיו, כעת גם המעט שנותר מכלה מסעוד שלה על המאחיה, אינה יודעת איפה מבלה את עתותיו ולמען האמת אינה כבר יודעת מה טורד את מנוחתה? הפרנסה שקופחה או היעלמויותיו של מסעוד שלה ואולי בכלל פרי בטן  יבריא את נפשה המיוסרת?

אז מה את אומרת- חוזרת ושואלת גברת הופמן,

נראה – עונה ולא עונה רבקה.

לאדון רובן יש קשרים – מוסיפה גברת הופמן- אולי ימצא עבודה לאדון מסעוד.

אני צריכה לשאול את מסעוד -  מהססת רבקה .

והוא, אדון מסעוד , שואל אותך ?  - משתוממת גברת הופמן.

את לא מבינה , אצלנו זה לא כמו אצלכם, מסעוד הוא הכל בבית . האישה  כבודה כמו בת מלך פנימה, והבעל   נודע בשערים.

אישה, בחכמת נשים יכולה להביא את האדון שלה  להחלטה כרצונה –קורצת גברת הופמן. ורבקה מחייכת. כן, היו ימים שהייתה יכולה להניע את מסעוד שלה לעשות כרצונה, אבל איפה הימים האלה? מעטה של קרח עוטף את מסעוד שלה. ואינה מצליחה לחדור דרכו.

טוב- מסכמת גברת הופמן- את לא חייבת לתת לי תשובה עכשיו, אינני בטוחה כמה המשרה עדיין  בתוקף.

אולי זה יהיה מועיל – נאנחת רבקה- אולי באמת נמצא לסעוד שלי עבודה.

העיקר הבריאות – אל תייסרי את עצמך בכל הדאגות. אז מען איז נור געזונט, איז מען שוין רייך – מתרגמת גברת הופמן ,אדם בריא הוא כבר עשיר ותעזבו אותי מכל העצות. 

אילה בקאת אל ראס מתעדם ששיה – מוסיפה בשפתה רבקה – אם הראש נשאר מה משנה צורת הכובע –  כשיש בריאות מה ערכן של יתר הצרות.

-כל חברה בוחרת לה את הפתגם שלה- מחייכת גברת הופמן. אבל במקרה שלך הייתי אומרת כי "א וואָרעם אין כריין, איז זיכער אַז דאָס איז צוקער זיס."

- רבקה פוערת עליה עיני עגל , מהה?..  וגברת הופמן ממהרת להסביר "תולעת בחזרת, בטוחה שזה מתוק כסוכר" מי שנעול על מצב מסוים בלי לנסות לשנותו.

המילים האחרונות פוגעות ישר בליבה של רבקה והיא מתכנסת בשתיקה. האומנם? האיני מנסה לשפר גורלי?

גברת הופמן , אינה מרוצה מהמקום אליו גלשה השיחה, ומרגישה קצת אשמה על העקיצה. מוציאה מצקלונה עוגת שמרים מפרג שאפתה ומכבדת בה את רבקה.

רבקה מתרצה למחווה , אינה שולטת בתאוותה למתוק הזה. האוטובוס כעת מתמרן את בין ערי השפלה. חלק מהנוסעים מנמנמים. חלקם משוחחים בשקט. ריח עוגת הפרג מעורר תאבון , פאני  מוציאה מסלה תפוז ובסכין חדה קולפת לפלחים ומגישה פלח למרסל ופלח נוסף בו אני זוכה. מרסל גומלת לה בעוגיות מאספאן  וריח השקדים מתערבב בנחיריי עם עסיסיות התפוז. ורק  עיקולי הדרך מעמעמים את תחושת המתיקות האופפת אותי .