כותרות TheMarker >
    ';

    שנינות יום א'

    עולה מהקרביים,מתפוצץ בבטן ומשתחרר אל כל הגוף דרך מחזור הדם. העיקצוץ באצבעות מחבר מחשבות אל מילים והתנסחויות המובילות ליצירה.
    הומור,עצב,אושר ,תודעה, - מתערבבים לפוסטים שיוצאים מהנשמה.
    שמחה על הקוראים,שמחה על המבקרים ושמחה מהחיים

    0

    לזכרה של רלי ביטון- פוסט מן העבר

    10 תגובות   יום שני, 25/2/08, 16:11

    אז ישבנו שם,נטולי דאגות מוקסמים מיופיו של הטבע ומעצמתו האין סופית, עם מפוחית וחליל קנים שנקנה כמה ימים לפני באחד השווקים הצבעוניים בסול אולי סול וחצי.

     

    הנוף היה עוצר נשימה והאווירה... אין לתאר. ניגנו שירי ארץ ישראל הישנה-"אויר הרים צלול כיין" וקצת כוורת,מצחיק שדווקא כשאתה הכי רחוק אנשים נזכרים בדברים הכי ציוניים שמקשרים אותם לאדמה שבה נולדו,ואולי זה לא מצחיק אלא הגיוני.

     

    דרום אמריקה אז נראתה כל כך יפה,מלאת הזדמנויות וחוויות המחכות להתרחש מעבר לכל פינת רחוב,מתחת לאבני המדרכה,אולי בתוך החנות הקרובה,לך תדע.

     

    הוקסמתי מהאנשים,האוירה,החברים,התרבות,השפה,הנופים, כמו שאומרים i died and gone to heven.

     

    זה קרה בבוליביה, במן אירוניה לא מצחיקה, חבריי ואני החלטנו שלא נסתכן ונעקוף את "דרך המוות" ושנעשה זאת ע"י טרק של מספר ימים עד שנגיע לעיירה שממנה יוצאים לג'ונגלים.

    כל כך רציתי לראות דולפינים וורודים.

    ביום השלישי לטיול היתה אופציה לעשות מסלול של שעה על אבובים בנחל. סתם לכייף,להוריד את החום שעטף אותנו בדבקות של שרב. אני בהתחלה סרבתי, אחרי נפילה בראפטינג בפרו הספיק לי (מה שלא ידעתי שזה היתה רק הכנה לקראת הבאות).

     רלי צחקה עלי וביקשה שלא אשאיר אותה לבד עם הבנים,אמרתי לעצמי,טוב נו,מספיק להשתפן,זו דרום-אמריקה,זה הזמן לעשות חיים.חיים.

    הצטרפתי למסלול. לא עברו שלוש דקות עד שרלי ואני מצאנו עצמנו נסחפות לגדה,שם התחתית הייתה עמוקה.

    אני לא זוכרת בדיוק מה קרה,ראיתי אותה צועקת לעזרה, זוכרת את הגל שהדף אותי מתחת ואת גזעי העצים העבותים שמנעו ממני לעלות על פני משטח המים.

     

    אותי משו מהמים חבולה,פצועה ומדממת, היא כבר נעלמה.

     

    הגופה נמצאה ע"י בוליביאנים שהיו באיזור.הריח,המראה,החלחלה- אין לתאר וקשה להבין את מה שעבר עלינו באותו זמן.

    נסענו 7 שעות עם הגופה במושב האחורי,שותקים,מבולבלים.

     

    רלי ,לאחר כמעט שש שנים, מצאתי את המקום להזכיר אותך ולהעלות את זכרונך שלא נשכח.

     

    אני, מעולם לא הפסקתי לטייל- מאז כבר הייתי כמעט בכל מקום, אבל את ה"חוייה" הזאת אני נושאת עימי לאן שלא אלך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/10/10 03:34:

      היי, אני מקווה שהפוסט הזה לא צורם מידיי, לא חשבתי שבאמת יגיעו אליו אנשים שמכירים אותה אישית, למרות שהאינטרנט זה דבר מטורף. מקרה מאוד מצער, בחורה חמודה , לפחות עשתה מה שרצתה לעשות.... בלי חרטות.

      הזכרון לא נשכח מאף אחד מאיתנו... אני בטוחה שהיא בלבבות רבים אחרים.

      זכרה ברוך!

       

      צטט: Nitzan11 2008-10-02 22:48:48


      מאוד מרגש מה שכתבת. באמת עבר כבר הרבה זמן מאז שרלי עזבה את עולמינו. לפני יומיים חלמתי עליה, שאני פוגשת אותה  ולא מעקלת שזו היא. בחלום העדפתי לדבר אליה כאילו היא דומה למישהי שאני מכירה. היא הסתכלה עלי בעיניה הבהירות , לא דיברה מילה וחיבקה אותי חיבוק חזק ואני בוכה בזרועותיה והחלום נגמר... אף פעם לא אשכח את רלי, הבחורה בעלת לב הזהב שבכל מקום בו היתה הרגישו וידעו שרלי ביטון בסביבה עוד מימי הטירונות במג"ב ועד לסיור הכפרי במצודת כוח כנשארנו לבדנו חמישה חיילים סדירים, עושים שטויות מהשיעמום. וכשהשתחררנו הגיע לבקר אותי בבית הורי וישנה ללילה אחד שם דיברנו על התכנונים של כל אחת מאיתנו, זה היה ממש מספר ימים לפני שהתחילה לעבוד באילת שם חסכה את הכסף לטיול . חודש אחריה גם אני נסעתי לגור ולעבוד באילת באותו בית מלון.

      לא האמנתי כששמעתי כי נהרגה, הייתי בטוחה שזו מתיחה, אך מהר מאוד גרמו לי להבין כי הדבר אמיתי ונאלצתי להודיע לכל מכרנו וחברינו הותיקים מהצבא.

       

      רלי תמיד תישאר בזכרוני ובלבי

      ניצן

       

        2/10/08 22:48:


      מאוד מרגש מה שכתבת. באמת עבר כבר הרבה זמן מאז שרלי עזבה את עולמינו. לפני יומיים חלמתי עליה, שאני פוגשת אותה  ולא מעקלת שזו היא. בחלום העדפתי לדבר אליה כאילו היא דומה למישהי שאני מכירה. היא הסתכלה עלי בעיניה הבהירות , לא דיברה מילה וחיבקה אותי חיבוק חזק ואני בוכה בזרועותיה והחלום נגמר... אף פעם לא אשכח את רלי, הבחורה בעלת לב הזהב שבכל מקום בו היתה הרגישו וידעו שרלי ביטון בסביבה עוד מימי הטירונות במג"ב ועד לסיור הכפרי במצודת כוח כנשארנו לבדנו חמישה חיילים סדירים, עושים שטויות מהשיעמום. וכשהשתחררנו הגיע לבקר אותי בבית הורי וישנה ללילה אחד שם דיברנו על התכנונים של כל אחת מאיתנו, זה היה ממש מספר ימים לפני שהתחילה לעבוד באילת שם חסכה את הכסף לטיול . חודש אחריה גם אני נסעתי לגור ולעבוד באילת באותו בית מלון.

      לא האמנתי כששמעתי כי נהרגה, הייתי בטוחה שזו מתיחה, אך מהר מאוד גרמו לי להבין כי הדבר אמיתי ונאלצתי להודיע לכל מכרנו וחברינו הותיקים מהצבא.

       

      רלי תמיד תישאר בזכרוני ובלבי

      ניצן

        14/4/08 16:18:

      המשפחה יכולה להתנחם, זה בטוח. לא נשכח, גם זה בטוח.

      צטט: מלכוד22 2008-04-14 16:08:51

      עצוב מאד.

      הדברים האלה מסוכנים לעיתים הרבה יותר ממה שהם נראים.

      לפחות היא יכולה להתנחם שאת כותבת עליה בתורה כל כך יפה ומשמרת את זכרונה.

       

        14/4/08 16:08:

      עצוב מאד.

      הדברים האלה מסוכנים לעיתים הרבה יותר ממה שהם נראים.

      לפחות היא יכולה להתנחם שאת כותבת עליה בתורה כל כך יפה ומשמרת את זכרונה.

        12/4/08 21:12:

      באמת עצוב. ועכשיו שגם נוצר קשר עם ליאל שוב פעם עצוב.

      צטט: אחת שיודעת1 2008-04-10 17:01:19

      וואו. מצמרר. כל כך עצוב.

      אין לי הרבה מה לומר מעבר לזה.

      נשמע שרלי היתה כל כך מלאת חיים, כמו שאני מתרשמת שאת כזאת.

      שוב - עצוב.

       

       

        10/4/08 17:01:

      וואו. מצמרר. כל כך עצוב.

      אין לי הרבה מה לומר מעבר לזה.

      נשמע שרלי היתה כל כך מלאת חיים, כמו שאני מתרשמת שאת כזאת.

      שוב - עצוב.

       

        10/4/08 15:15:
      הי אני בת דודה של רלי..אני לא מכירה אותך אבל אשמח להכיר ואולי לשמוע גם קצת על דרום אמריקה.. המייל שלי הוא annrahimi22@walla.com אשמח לשמוע ממך.אן
        9/4/08 22:01:

      אני לא יודע אם תראי את התגובה הזו אבל אני אכתוב בכל זאת.

      אני אח של רלי ביטון.

      אף פעם לא סיפרו לי מה באמת קרה ומה שקראתי פה החזרתי אותי הרבה אחורה , לתקופה הכי קשה בחיים שלי.

      לא דיברתי עם מישהו שהיה עם אחותי בטיול הזה חוץ מ-אורן שהיה פה , אצלנו בבית.

       עולה לי בלבול שוב.

       

      לילה טוב.

        25/2/08 17:44:

      אל תשחק אותה כאילו אתה לא מכיר אותי. אני ואתה כמו בסלי גריל.נותנים בראש.

      לחיי ארטיק תירס-וניל!!!

       

      מרגש- קצת עצוב אבל אתה יודע ומכיר אותי, אין מה לעשות, חייבים להמשיך לטייל....

      בשנה הקרובה בדרום אמריקה הבנוייה-אמן

        25/2/08 17:25:

      מרגש! יהי זכרה ברוך.

      טיולים זה חוויה מהעמוקות והמספקות בחיים אבל שיהיו לך רק חוויות טובות בטיולים העתידיים.

      ארכיון

      פרופיל

      טליאור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין