סוף סוף היינו חייבים לעלות על האוטובוס שהגיע  לחלץ אותנו, אוספים כל אחד את המיטלטלין המעטים שלו, מותירים את השוטר עם התעלומה הלא פתורה, את האוטובוס שנטה על צידו ואת מרסל שנעלמה כאילו פצתה אותה  האדמה. העלייה לאוטובוס  מחדשת צל כולם כעסים ומגבירה את תחושת האי נוחות. לאף אחד אין חשק במסע לקברי הצדיקים. זה עסוק בחבורתו, זו עסוקה במעט האוצרות שאבדו לה, הנערות מלקקות את פצעיהן, ואני משקם את גאוותי הפגועה.  אלו כועסים על אלה, על מה בדיוק הם כועסים?  על הטיול שהתקלקל, על הפגיעות בגוף, על הפגיעה בנפש ,על חוסר הוודאות , והרוחות מתלהטות , ר' ברוך שטיינמץ מאשים את מרסל בחוסר אחריות משווע. מצווח ר' ברוך ככרוכיה וגרונו משתרבב מתוך מקטורנו הדהוי, וניכר בו שראה ימים יפים מאלה.           לא שועה למרפקים שתוקעת אשת נעוריו וממשיך בלהט:- " לא די לה שהסריחה את כל האזור בקיא ?   גם  מצאה לה זמן להעלם ללא עקבות, בחוסר אחריות משווע."

 -"וכי  מניין לך שאינה שרועה באיזה מקום בחוסר אונים"- נובחת לעומתו גברת הופמן.

- "רק בגלל שהיא מרוקאית אתה מדבר ככה, תתבייש לך " – רועמת פאני- " אם חלילה זה היה קורה לאחת האשכנטוזיות ..."

-"די , די  שא שא" – מנסה שרול מוישה להרגיע את הרוחות. למרבה צערו זרע הפורענות כבר נזרע  והעצבים הרופפים דישנו  בדומן את הרוע הדמוני.

גברת שטיינמץ בוהה בבעלה בעיניים מזרות אימה, לו יכלה להבליע את בעלה חלף מרסל. ולא שחושבת אחרת מבעלה, רק אינה יכולה לסלוח לו שעורר את המהומה ולא נתן לה את קידמת הבמה. גברת הופמן ממהרת להשחיל הערה. מדלן של בבר בוסקילה פולטת  קללה עסיסית " יתקון אומו מסבור'ה עליה " שאמו תלבש שחור כאלמנה, ומכוונת עיניים רושפות לאדון שטיינמץ.

בין כך ובין כך  האוטובוס נעשה כמרקחה, אף בנות הסמינר שעד עתה עסקו בפרקי תפילה  החלו נותנות דעתן על הסוגיה , אחדות צידדו בפאני ומדלן לעומתן ריבי וסורי ליהגו בלהט וחיזקו את טענות ר' ברוך, ובלהט הדברים נשכחה מרסל ולא היה אחד שואל הימנה, רק צורחים זה על זה, זו על זה וזו על זו.

הגברים, גרונותיהם מאמידים וסמוקים, מכווצים מצחם וגבחתם, ומנגבים זיעתם מעל מצחם במטפחת התחובה בכיס מכנסיהם.  הנשים לעומתן, נראה שאומנותן היא בדיבור ובצווחה, ורק החום והליחה באוטובוס הדחוס גורמים להן שתהיינה מנגבות זיעה שמתפשטת על בתי שחיין.

 דומה שאין לעסק סוף וקץ עד שנגלה מראה ציון אתר קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי. אט אט משתררת רוח אחרת על נוסעי האוטובוס , בושים ונכלמים במריבה מיותרת  זו תחת עינו הפקוחה של הצדיק. איך יבואו לפניו בתחינה ובבקשה כאשר טרם כיבסו בנתר ובבורית את כעסיהם. איך העזו להביא את שנאת ישראל לרבי שמעון? לשנוא אינם יכולים. לכלל סליחה  ומחילה לא הגיעו , ועשו מעשה אנשים שאינם יודעים נפשם ופשוט התעלמו ממעשה זה , והשכיחו מליבם מעשה מרסל והשליכו יהבם על הצדיק שיתקן מעשיהם.