כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    מה שמסתתר מתחת למיטה

    0 תגובות   יום רביעי, 6/1/16, 08:06

    שלוש בצהריים זו שעה טובה לסדר את הדברים בחדר, כל יום בדיוק באותה השעה אותו הסרט, אמא צורחת עליי מהסלון "היי, תומר, תעשה סדר בדברים שלך אם אתה רוצה ללכת לשחק למטה", אז אני עושה בכאילו ודוחף את כל הבלגאן מתחת למיטה. יש שם כבר יותר מדי דברים, אין לי כח להסביר לאמא למה אני לא באמת צריך עוד גרביים חדשים או למה אני לא רואה בזמן האחרון טלוויזיה בחדר, היא עוד עלולה לבקש ממני לסדר את החדר ועוד להשגיח עליי בזמן שאני עושה את זה.

     

    אתמול מצאתי לטאה קטנה נחה בין זוג הנעליים הישנות שלי לבין בובת הצעצוע של נועה, איך שקלטתי אותה תפסתי מרחק. שמעתי פעם את אבא מספר לאמא שבנוגע לדברים שקורים בטבע אז אסור להתערב, כי אם חיה חשה שמישהו נגע לה בילדים אז הילדים בחיים לא יחזרו לחיות עם ההורים שלהם יותר. אז שמרתי מרחק מהלטאה ונתתי לה לבנות לעצמה את הבית שלה ממש מתחת למיטה שלי. יש לה שם גרביים שיכולים להיות השמיכה שלה, ויש לה גם פירורי אוכל קטנים שאספתי מהשולחן בערב ופיזרתי במיוחד בשבילה כדי שלא תגווע לי מרעב. כשהלכתי לישון אמרתי בקול חלש אל החושך העצום שיש לי בחדר "לטאונת נחמודונת, אולי את קצת חרדונת. תגדלי להיות גדולה וכך גם חזקה". את השיר המצאתי בעצמי, אבל לא כתבתי אותו בשום מקום, הוא רק בתוך הראש שלי.

     

    בלילה חלמתי שאמא מכריחה אותי לסדר את החדר, וכדי לעשות את מה שהיא רצתה ממני הייתי צריך להיות בגודל של חרק, אבל חרק חזק, כמו נמלה כמעט. כדי שאוכל למשוך את כל הדברים שיש לי מתחת למיטה ששוקלים פי חמישים מהמשקל שלי. בחלום הייתי זעיר, וצעדתי על השטיח הצמרירי שיש לי בחדר, אני חושב שכשצעדתי עליו הייתי בתוך יער עצום של צמר, בו כל העצים הם למעשה שרביבי צמר שמתפתלים כלפי התקרה, ולקח לי דקות ארוכות לצאת ממנו. כל הזמן ליווה אותי החשד שכלבו, הכלב שלי, יבוא לבקר אצלי בחדר, כי הוא חיה, וחיות עלולות להיות מפחידות כשאתה יותר קטן מהן. אחרי שיצאתי מהיער השטיחי הגעתי למאורה ענקית, מעליה התנשאה המיטה שלי, מסריחה כזו, במיוחד ממבט מלמטה. ומתחתיה רעש והמולה, ישנם קורי עכביש, ארוכים כאלה, ממש בין הפינה הימנית התחתונה של המיטה לפינה העליונה, אני זוכר שאמא סיפרה לי עליה פעם אחת אבל שכחתי. מצאתי שטר של עשרים שקל, ירוק כזה, עם ריח של כסף, סבתא נוחיה נתנה לי אותו ליום הולדת לפני כמה חודשים, ולא מצאתי אותו מאז. בובת הצעצוע של נועה הפחידה אותי, לא היה לה רגל, והייתה חסרה לה גם עין, והייתה גם מוזיקה שליוותה את האוזניים שלי ככל שהסתכלתי עליה, אני יכול להישבע שהמוזיקה ששמעתי הייתה מפחידה אבל אני לא יודע לזמזם אותה שוב בעצמי. אבל הבובה לא הייתה המטרה שלי, אני הלכתי לראות את המלכה, את הלטאה הירוקה היפה שחייתה לי מתחת למיטה. מצאתי אותה נחה בין הגרב החסרה המפוספסת לשלט של הטלוויזיה, היא בהתה בי איך שנכנסתי לאזור הצפייה שלה, היא פשוט בהתה בי עם העיניים הבולטות שלה, מפמפמת את הגרון שלה ככל שאני בוהה, אני יכול להישבע כמעט שהפמפומי גרון שלה נהיו תדירים יותר ויותר ככל שעמדתי שם והסתכלתי עליה, והיא גם לא זזה, אזרתי אומץ והתקרבתי, צעד אחרי צעד, ליתר ביטחון ובכוחות עצומים גררתי אחרי את השלט של הטלוויזיה, לקחתי אותו עם היד החזקה שלי ופשוט משכתי אותו שייגרר מאחוריי.

     

    הלטאה לא זזה, היא גם לא חייכה אליי או ניסתה להגיד לי משהו, היא פשוט המשיכה להסתכל עליי עם העיניים היותר מדי ענקיות שלה, שמכוסות ביותר מדי כיסוי עיניים והמשיכה להזיז את בית הבליעה שלה יותר ויותר מהר, בקצב מסחרר כמעט. אני חושב שזה מה שמראה שחיות בלחץ, אם הן נושמות מהר אז הן יותר בלחץ.

     

    כשהנחתי את היד שלי על הראש שלה היא הפסיקה לנשום, פשוט עמדה שם ומצמצה, מסתבר שמתחת לכיסוי עיניים הענקי שלה יש לה עיניים אפורות כחולות, מן הסוג שמבלבל אותי. ליטפתי אותה, משכתי את היד שלי לאורך הראש העצום שלה ופשוט ליטפתי אותה לכל אורכה, כשעברתי על הזיזים שהיו לה על עמוד השדרה היא הוציאה את הלשון הסגולה המאוד ארוכה שלה ולקלקה אותי, לא היה לה שום ריר, אבל זה הרגיש לי ממש כמו לק אמיתי, כמו הלק שכלבו נותן לי רק בלי כל הלכלוך מסביב. נישקתי אותה על המצח לאות הוקרה, ידעתי שאנחנו חברים עכשיו, ואז בדיוק התעוררתי.

     

    הלכתי לבית הספר וכשחזרתי גיליתי שמישהו סידר לי את החדר, גם מתחת למיטה. עכשיו יש שם סתם חושך, כבר לא בא לי ללכת לשחק עם חברים למטה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין