ברחוב לפני הולך ענק עם קסקט. ענק מהסוג של כוכבי כדורסל, אבל בלונדיני.

אני מעיר לרעייתי: "תראי את הקינג-קונג הזה!".

הייתי בטוח שהוא לא מבין עברית, אבל אז הוא מסתובב.

"או! או!", אומרת אשתי, "הזמנת צרות? הנה קיבלת!".

המפלץ מסתובב, שולח כפות ידיים של גורילה ומרים אותי.

אשתי נכנסת לפאניקה ומנסה לצלצל למשטרה.

בנתיים הענק מניח אותי בעדינות ולוחץ לי את היד. אני לא בטוח אם אפשר יהיה להשתמש ביד הזו.

"מה שלומך? המון זמן לא ראיתי אותך!", הוא מהמהם מלמעלה.

רעייתי נרגעת.

"תוריד את הקסקט", ביקשתי.

ואז זיהיתי אותו.

"זה קינג-קונג מהגדוד. סיפרתי לך שלא הייתה מיטת-שדה בשבילו".

"אה! זה האיש שהלך לישון תמיד עם בקבוק גומי?"

"כן!".

אשתי מסתכלת למעלה ושואלת את האיש: "אני רואה את ההתחלה שלך מלמטה, אבל איפה

אתה נגמר?"

"הרבה יותר ממה שאת חושבת!", הוא עונה מהמרומים.

"תגיד!", אני שואל, "מה הסיפור הזה שאפילו אם הטנקים והתותחים ירו פגזים חיים, אתה לא

התעוררת?"

"בגלל הבקבוק גומי! הוא היה מלא וודקה!"