כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    ההיסטוריה של הפוני אקספרס

    14 תגובות   יום חמישי, 7/1/16, 00:39

     
    שרות הדואר המפורסם ביותר בעולם.
      
    ''
     
    נכבשתי בסיפור המרתק הזה, המאיר על האבולוציה של מסירת מכתבים, חבילות וכו', בקיצור הדואר. לא ייאמן שפעם, מכתב עשה דרכו בתוך ארה"ב במשך 6 חודשים כדי להגיע ליעדו, אפילו אם מכתב זה נשלח על ידי נשיא המדינה.
    אני שמחה לחלוק את הסיפור הזה אתכם.
     
    הפוני אקספרס, היה שרות מסירות ודואר המהיר  ביותרבארה"ב במאה ה-19. הסיור שלו כיסה את רוב שטחי האיחוד האמריקאי, מאוניברסיטת סן חוזה במיזורי, עד סקרמנטו, קליפורניה, כדי לעשות דבר זה, היה צורך לחצות את המישורים הגדולים, את הרי הרוקי וסיירה נבאדה. אבל.. איך הם הצליחו לעשות זאת? אך ורק על ידי דהירת סוסים וקבוצה נבחרת של רוכבים, אשר היו מתחלפים בתורנויות.
     
    עד אמצע המאה ה-19, ההתכתבות בארה"ב נמסרה באמצעות שליחים, שהיו ידועים בהיותם טרף קל ומועדף על ידי עבריינים ופורעי חוק מהמערב הפרוע.
     
    ''
    שליחים עצמאים לפני שרות הפוני אקספרס
     
    לקשר בין שני החופים של ארה"ב באמצעות מערכת מסירות מהיר ומאובטח, תמיד היה החלום הרטוב של המתיישבים הראשונים, כיוון שהחדשות והודעות שהיו אמורות להגיע מהחוף המזרחי אל החוף המערבי הפרוע שרק עתה החל להתיישב, לקח נצח נצחים במקרה הטוב, אם בכלל הגיעו.
     
    כך למשל, בשנת 1845, הודעה מאת הנשיא של אז ג`יימס ק. פולק, לקח שישה חודשים להגיע למערב, כי באותה תקופה, הדואר גם נשלח דרך הים, אוניות אלו הקיפו את אמריקה הדרומית עד ארץ האש ולאחר מכן חצו את תעלת פנמה. חתיכת דרך.
     
    ב-1860, הוקם מסלול יבשתי יותר מהיר שהתחיל בסן לואיס (מיזורי) עד אל פאסו, טקסס. מסלול זה ארך כ-25 יום והרבה חברות ויזמים החליטו להכנס לעסקי הבלדרות, אבל זה לא היה קל, בשיא מלחמת האזרחים, הרבה מאנשים אלו איבדו את קרונות הדואר שלהם.
     
    ''
    מקימי הפוני אקספרס
     
    אז קם איש חזון אחד בשם ויליאם ראסל וביחד עם שני שותפים הקים חברה בשם "Central Overland California & Pikes Peak Express Co" והודיע על שירות דואר מהיר בין מיזורי לקליפורניה, אשר ייחצה 3,200 ק"מ  דרך האזורים הכי פראים בארה"ב  והטוב ביותר היה, שהוא התחייב  למסור את דברי הדואר תוך 210 שעות (10 ימים). כדי לבצע עבודה זו, הוא העסיק 50 רוכבים ורכש 400 סוסים. בדרך זו, הפוני אקספרס המפורסם, התחיל את שירותיו ב-3 באפריל 1860.

    התחנות בפוני אקספרס, היו במרחק 16 ק"מ אחת מהשנייה לאורך כל המסלול, שזה המרחק שסוס יכול לדהור בקצב רגיל. הרוכב החליף סוס בכל תחנה והמשיך במסלולו.
     
    התרמיל עם דברי הדואר, שקל בערך 75 ק"ג ונלבש באחוריו של הסוס, שנשאר מאוזן, תחת משקלו של הרוכב. הרוכבים, אשר לא יכלו לשקול יותר מ-56 ק"ג, התחלפו כל 8-10 תחנות, ז"א, כל רוכב רכב מדי יום, בין 120 ל 160 ק"מ.
     
    ''
    מסלול ותחנות של הפוני אקספרס
     
    היו שם 184 תחנות לאורך המסלול, אשר בדרך כלל היו ממוקמות בשטחים צבאיים, בעוד שאחרות, נבנו למטרה זו (דואר צבאי).
    המידות של הסוסים שנבחרו כדי לעשות מסלול זה, היו בערך 1,47 גובה ושקלו כ-400 ק"ג, מכאן שמם, "הפוני אקספרס".
     
    ''
    אחת התחנות שנשתמרו עד היום במזורי
     
    בגלל יכולתו לרוץ במהירות גבוהה, הסוס מזן "מורגן" הפך כבר ב-1840 לגזע אהוב ומועדף עבור מירוצים עם משוכות.
    במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, הסוס מורגן, גם שירת נאמנה את שני הצדדים, זן זה שירת בפוני אקספרס לצד הגזע "פינטו" ו "מוסטנג".
     
    ''
    פראנק וובנר, רוכב בפוני אקספרס, קליפורניה, 1861
     
    כדי לגייס את הרוכבים, היברה הפיצה מודעה מסקרנת בכל רחבי ארה"ב, שם התבקשו צעירים עד גיל 18 שמוכנים לעבוד "עם סיכון למות בכל יום", כמו גם דרישות אחרות, כמו למשל, שיהיו רזים ובעדיפות יתומים.
     
    ''
     
    הרבה צעירים נמשכו למודעה זו, שהציעה להם הזדמנות להרפתקאות ושכר מצוין (25$ לשבוע, כאשר אז, השכר הרגיל לא הגיע ל2$), בתוספת לינה ומזון. כמות גדולה של צעירים נענו לפרויקט זה. בקבוצה סלקטיבית זו, שירתו אפילו דמויות אגדיות, כגון "בופאלו ביל" קודי, "פוני בוב" ו "ווילד ביל" היקוק.
     
    ''
    תמונה מ1860, עם הרוכבים בילי ריצ`רדסון, ג`וני פרי, צ`ארלס קליף וגאס קליפט
     
    המוטו של החברה ושל הרוכבים היה "הדואר חייב לעבור" ואת זאת עשו בכל מחיר. למרות המכשולים הרבים, מעט מאוד פעמים קרה שלא עמדו במסירה בטווח של עד 240 שעות.
     
    אבל מה, כדי להתקבל למשרת רוכב בחברה, אחת הדרישות הייתה לעשות ולחתום על שבועה זו:
     
    "אני........, באמצעות מסמך זה, נשבע בפני אלוהים הגדול, שבמהלך עבודתי והשתתפותי בחברת  "ראסל מג`ורס ו-וואדל, בשום פנים ואופן לא אשתמש בשפה גסה, לא אשתה משקאות חריפים, לא אתקוטט ואתווכח עם אף עובד אחר בחברה ובכל המובנים אנהג ביושר, אהיה נאמן לחובותי ואעשה ככל יכולתי כדי לזכות באמון מעסיקי, כה יעזור לי אלוהים".
     
    ''
     
    הנסיעות הראשונות עם תרמילי דואר שיצאו בו זמנית, היו ב3 באפריל 1860 מסן חוסה במיזורי לעבר החוף המערבי ומסן פרנסיסקו, קליפורניה לעבר מיזורי. שנייהם הגיעו כמתוכנן - 10 ימים - ב-13 באפריל 1860.
     
    בקושי חודש לאחר השקתו, הפוני אקספרס עבר את הנסיון הקשה ביותר שלו, כאשר האינדיאנים של נוואדה תקפו והציתו כמה תחנות ורוכבים. בסך הכל נהרסו 7 תחנות, אבדו 150 סוסים ומתו 16 רוכבים.
     
    ''
    בופאלו ביל הידוע, שירת בדואר זה
     
    אך לא היו אלה האינדיאנים או המזג האוויר החורפי הקשה שגמרו עם הפוני אקספרס, שנה וחצי לאחר השקתו.
    היה זה השכר הגבוה ועלויות התחזוקה הנדרשות בשביל כל כך הרבה סוסים ורוכבים, מעבר לצוות הניהול בתחנות ומפקחים במסלול, כל זה גרם לפשיטת רגל כואבת.
     
    הם גם הושפעו מצד חברות אחרות שהתחרו כדי לקבל חוזה עם המדינה, וגם בגלל הקונפליקטים עם האינדיאנים לבין האזרחים, כל אלו קיזזו מההכנסה של החברה. כאילו זה מעט, זמן קצר לאחר שהחל השרות, פרצה מלחמת האזרחים, מה שגרם לרוכבים לנסוע בתנאים יותר קשים ולסכן יותר את חייהם.
     
    החברה הודיע על סגירתה ב-24 באוקטובר 1861, יומיים לאחר שהגיע לסולט לייק סיטי, הטלגרף חוצה יבשות הראשון.
    הפוני אקספרס הרוויח 90,000 דולר והפסיד 200,000 דולר.
    ב1866, לאחר תום מלחמת האזרחים, החברה מכרה את הזכויות לשימוש המסלול ואת משרדי הלברה במיליון וחצי דולר.
     
    ''
    אחת האנדרטות באריזונה
     
    למרות הכל, הפוני אקספרס הפך לאגדה באמריקה, שם הוקמו אנדרטות לכבודו, בסקרמנטו, רינו, סולט לייק סיטי, קולורדו, קנזס וסנט ג`וזף.
     
    במהלך הזמן הקצר שהיה קיים, רוכביו נסעו 985,000 ק"מ, שווה ערך ל24 הקפות מסביב כדור הארץ.
     
    ולחשוב שהיום בלחיצת קליד במקלדת, מכתב מגיע דרך אימל בתוך כמה שניות לקצה השני של העולם. אז, אז היו זמנים!

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/1/16 11:51:

      צטט: ~בועז22~ 2016-01-07 04:16:22

      היום, לגמרי במקרה, צפיתי בתוכנית באחד מערוצי דיסקברי. בין היתר רואיין שם אדם אשר היה דוור בטקסס במשך 36 שנים בטרם יצא לפנסיה. הוא כול-כך התגאה במקום העבודה הזה. תענוג היה לראות ולשמוע אותו. פוסט מרתק!!!
      ----------------
      וואוו 36 שנה באותו תפקיד, ולהיות דוור בשנים שקדמו, בטח היה מקצוע מלא הרפתקאות.. וגם, רק לחשוב על הבשורות או אסונות שהיה מביא האיש הזה מדי יום. בהחלט מרתק!
      שמחה שאהבת את הפוסט בועז :)
        12/1/16 11:49:

      צטט: Zvi Hartman 2016-01-07 13:08:58

      אני לא מבין את נשיא ארצות הברית ביושבו במזרח היבשת -בשנות ה-40 של התקופה ההיא, הוא נזקק לכחצי שנה עד שמישהו מן הנמענים המערה של היבשת יוכל לקרוא מידע זה. לא הי קורה שום דבר אם באותה תקופה היה יוזם הנשיא הקמת ערוץ טלויזיה והיה מעביר שידור מחוף אל חוף
      ------------------
      אתה רואה צבי? ממש היו נשיאים ללא חזון... לא שהיום המצב טוב יותר הסנני
        12/1/16 11:48:

      צטט: שרון קדם 2016-01-07 14:37:18

      זה מה שנקרא One Trick Pony :-)
      -------------
      חחחח לגמרי!
        12/1/16 11:47:

      צטט: א ח א ב 2016-01-07 16:07:14

      תודה על סיפור מרתק. אנשי חזון היו. ואחר כך באה הרכבת...
      -------------
      בדיוק, הרכבת פתחה המון אפשרויות פרקטיות. ונכון, פעם היו אנשי חזון.. היום, כבר הכל מוגש על מגש... מה עוד נותר להמציא או לקדם את האנושות?
        12/1/16 11:46:

      צטט: sbhsport 2016-01-07 22:44:56

      ההיסטוריה של התקשורת היא תחום מרתק, תודה על שהארת לנו על הפרק המרתק הזה בתחום. הייתי מסיים עם "קו הטלגרף" של "דייר סטרייט", אבל זו כבר בחירה אישית שלי, מישהו כבר יעלה את זה בקרוב.
      -----------------
      בכיף, שמחה מאוד שנהנית מהפוסט :)
      בהחלט קו הטלגרף ראוי להיכלל, אולי באחד הימים אסקר את הנושא ואעלה.
        12/1/16 11:44:

      צטט: לולה lola 2016-01-08 00:33:50

      ולחשוב שלקבל מכתב בדואר ישראל היום לוקח יותר מעשרה ימים מהיום שנשלח...
      ----------------
      10 ימים? לקח חצי שנה עד שהגיע אלי מכתב מביטוח לאומי צעקה
        12/1/16 11:43:

      צטט: יואלדהן 2016-01-09 21:52:43

      חופן של כוכבים לפוסט הנפלא הזה (לצערי נגמרו לי המעט שהיו) נפלא!
      -----------------
      איזה כיף! שמחה מאוד שאהבת. תודה על תגובתך החמה מגניב
        9/1/16 21:52:
      חופן של כוכבים לפוסט הנפלא הזה (לצערי נגמרו לי המעט שהיו) נפלא!
        8/1/16 00:33:
      ולחשוב שלקבל מכתב בדואר ישראל היום לוקח יותר מעשרה ימים מהיום שנשלח...
        7/1/16 22:44:
      ההיסטוריה של התקשורת היא תחום מרתק, תודה על שהארת לנו על הפרק המרתק הזה בתחום. הייתי מסיים עם "קו הטלגרף" של "דייר סטרייט", אבל זו כבר בחירה אישית שלי, מישהו כבר יעלה את זה בקרוב.
        7/1/16 16:07:
      תודה על סיפור מרתק. אנשי חזון היו. ואחר כך באה הרכבת...
        7/1/16 14:37:
      זה מה שנקרא One Trick Pony :-)
        7/1/16 13:08:
      אני לא מבין את נשיא ארצות הברית ביושבו במזרח היבשת -בשנות ה-40 של התקופה ההיא, הוא נזקק לכחצי שנה עד שמישהו מן הנמענים המערה של היבשת יוכל לקרוא מידע זה. לא הי קורה שום דבר אם באותה תקופה היה יוזם הנשיא הקמת ערוץ טלויזיה והיה מעביר שידור מחוף אל חוף
        7/1/16 04:16:
      היום, לגמרי במקרה, צפיתי בתוכנית באחד מערוצי דיסקברי. בין היתר רואיין שם אדם אשר היה דוור בטקסס במשך 36 שנים בטרם יצא לפנסיה. הוא כול-כך התגאה במקום העבודה הזה. תענוג היה לראות ולשמוע אותו. פוסט מרתק!!!

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין