מנחם וייס חבר יקר לי כתב את הפרשה המעניינת === כהשבת פרשת "וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב", בסוף פרשת שמות משה בא בטענה קשה מאד, "ויאמר משה אל ה', למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה' כב-כג). במילים אחרות משה ניצב בפני משבר אמונה בתחילת פרשת השבוע, הוא לא מצליח להשיג שום התקדמות ולא עשה שום רושם על פרעה במצרים, אלא ההיפך, המצב של בני ישראל רק החמיר במידה ניכרת, ומנהיגי העם מאשימים בכך את משה. וה' עונה בתחילת פרשתנו למשה " וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב, ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה". (שמות ו' ג-ד). במילים אחרות עונה ה' למשה ואומר לו, שלאבות ולדורות הקודמים של בני ישראל, לא היה ולו רגע אחד של היסוס או ספק באמונה שהקב"ה יקיים את בריתו איתם, ולא משנה כמה קשות היו נסיבות חייהם. ועכשיו, כשתהליך הגאולה משעבוד מצרים כבר החל, ובכל פעם שיש קושי קטן, עיכוב, או נסיגה לכאורה, מיד נשמעות תלונות וקובלנות נגד ה'. האמת, שקשה להיות אופטימי כאשר מצליפים בגבך בשוט כל היום. עם זאת, התוכחה של ה' למשה ולבני ישראל מובאת לנו במילים החזקות של הפסוקים הפותחים את פרשת השבוע. ה' מצביע, כביכול, בפני משה על נתק בין הדורות. הדורות הקודמים היו חזקים באמונתם וניחנו בסבלנות ובעוז רוח שעזרו להם להתמודד עם כל הקשיים. הדור של בני ישראל המשועבדים במצרים, ולמעשה דורות רבים של יהודים לאורך כל ההיסטוריה שלנו, תובעים פעולה מידית ועכשיו. האמונה מותנית בכך שיראו מיד את התוצאות ואת השינויים שהם רוצים שיקרו. אם זה לא קורה, הם מוכנים לנטוש את הספינה. כדי שהאמונה תהיה אפקטיבית היא חייבת להיות ארוכת ימים. העובדה שאנחנו בני תמותה מגבילה את הראייה שלנו, ומטבע הדברים, גם הופכת אותנו לקצרי רוח, ולכן לעתים קרובות קשה לנו לראות את התמונה הכוללת ולהבין את התהליכים ההיסטוריים ארוכי הטווח. הדור שלנו, שלא כמו הדורות הקודמים או אפילו הדור שלפניו, מכונה בצדק "דור העכשווי". אנחנו לא רק דורשים סיפוק מידי אלא גם מצפים שזה יקרה מיד ועכשיו, וכשזה לא קורה, האמונה שלנו עומדת למבחן קשה ואפילו פוחתת. סבלנות ואמונה הם מהות המסר של דברי הקב"ה למשה. סבלנות ואמונה הם כלים החיוניים להשגת הצלחה. זה המסר שהקב"ה מעביר בפרשת השבוע למשה ולבני ישראל בכל הדורות ובכל הנסיבות.