במקום בו שרה הרוח בין השדות ליער שדה ילדותי שם בא לו השקט במקום בו אני והטבע בשירתה של הרוח הנושבת פוסעת בשדה אחרי שפסקה האהבה זאת שמילאה את ליבי בדמעות אכזב שהעפילה בי לשיאי עונג וכאב פרמה את ההגיון פיסות מרוטות כמו נוצות ברוח נוצות כמו היו תרנגול כפרות נוצות התערבבו עם דמעות הלב בכה אותך הלב נשם את הדמעות ביער הסתתרו הפחדים כל אותה עת היו הם מסתתרים הלב נשם את הסודות נשם את השדות הרצון נאבק עם הלב להיות או לא להיות שבויה בך להיות השדה להיות היער להיות שמים עוטי כוכבים מנצנצים מרימה עיני לשמים מקשיבה לרחש העלים אני לבד בשדה זה שהלב בחר לא רחוק מביתי שדה ילדותי |