זו השבת השנייה שיונתן ושירה חוזרים בליל שבת לביתם ומוצאים זוג יונים מנקר על חלות השבת שהונחו על השולחן הערוך מבעוד מועד. מה היונה רומזת? למה מופיעה? ומדוע כל שבת. היכן היא נעלמת כל השבוע? אולי זו הזוגיות המושלמת שלהם ,כבר חלפו חודשיים מהחתונה ולמרות אזהרות כל החברים , הם טרם רבו כלל. שירה אהבה כל כך את הרגעים המתוקים בהם שב יונתן שלה מעיסוקיו, פנה לפינת החדר והחל לפרוט על הגיטרה האהובה. ברגעים אלה התנגנו האקורדים באוזני שירה כמו צלילים ערבים הנוגים בעולמות עליונים. יונתן היה זקוק לרגעים הקטנים האלה, בהם חזר מעמל יומו ולפני שיתקשר בעבותות החפירה האינסופית של זוגתו , גנב כמה רגעי אושר לעצמו. ועכשיו , מכריחה אותו רעייתו לגשת לרב שיפרש להם את חזיון היונה המנקרת על החלות. מאשים את עצמו, למה לא עשה לסיפור סוף כשהיה באיבו, למה נתן לו להתגלגל עד כה? הרי יכול היה לקטוע את רצונה באבחה אחת, חרף זאת ביכר לשלחה אל הרבנית שתחווה דעתה. וכי מה תייעץ לה אשת הרב? חזיונות כאלה לא נראים כל יום. ואולי בעזרת סיפור זה יצא בעלה הרב משגרת אפרוריותו . צפה בעיני רוחו את לעג האברכים לחזיון היונים ושאלותיו הרומזות לרומנטיות. היהיה לכך סוף? היעמוד אי פעם על דעתו? לאחר התפילה ניגש מהוסס לרב וברכו בשבת שלום. הרב שהיה רגיש לצאן מרעיתו שואל את יונתן :- "מדוע נפלו פניך? ככה חתן משמח את אשתו? נקי יהיה לביתו שנה...." יונתן מהסס: " הרב , רציתי לשאול את כבדו שאלה " "שאל בני , אל תבוש" " מזה כמה שבתות "- פוצח יונתן והמילים נתקעות לו כמסמרות בגרונו , בוש בעצמו על מה שהולך לספר, דוחק עצמו להשיל מעליו משא זה, מביט באשתו משקיפה עליו במבט מלווה מעזרת הנשים, המילים נעתקות מפיו. "מה הדבר? , מה מעיק עליך , דאגה בלב איש ישיחנה " – מעודדו הרב. "מזה כמה שבתות, מופיעות על שולחן השבת שלנו יונים מנקרות את החלות. מה זה אומר לדעתו " שואל מתחנן יונתן. והרב שוחק , טופח בחיבה על שכמו של יונתן ...." זה אומר שהשארתם חלון פתוח"
|