באחד מימי אוגוסט הלחים של השנה שעברה , ישבתי בבית קפה בתל אביב, ועלעלתי במסמכים ישנים של שנות ה-30 של המאה הקודמת. היו אלה מאמרי עיתונים, שדנו באירועים במרכז אירופה של אותם הימים.

אזור זה יצא מקופח מהסכמי השלום של תום מלחמת העולם הראשונה. היו מדינות שאיבדו שטחים, ואחרות שזכו בחבלי ארץ חדשים והפכו להיות משופעות מיעוטים. גם המפסידים וגם המרוויחים התקשו לעכל את המצב החדש. הראשונים לא ידעו איך לשאת את גודל החרפה, והאחרונים לא הצליחו לעכל את המיעוטים החדשים. המשותף לשתי הקבוצות היה, שהם סרבו לראות ביהודים שותפים בגורל וכעמיתים בהתמודדות עם הבעיות החדשות של לאחר המלחמה.

אני מדפדף בחומר על התקופה הזאת, ופתאום אני חש שעוד מישהו מתעניין בחומר שאני קורא בו.

מולי עמד בחור צעיר, כבן שלושים, וביקש אם יוכל להפריע עם מספר שאלות. הוא כנראה הבחין שאני עסוק עם חומר היסטורי. הוא סיפר לי, שהוא אמנם עובד בתחום המחשבים , אבל מעסיקה אותו השאלה "האם היטלר נתן אישית ההוראה לרצוח יהודים" או "באיזה מידה המנהיג הגרמני היה מודע להיקף ההרג " . הוא המשיך וסיפר, שקרא מספר ביוגראפיות על קנצלר גרמניה של אותם הימים. הוא בדק באתרי אינטרנט שונים. הוא מאוד התרשם מכושר הארגוני של הפיהרר וגם מיכולתו לשלהב את ההמונים הגרמניים.

לאחר שהבחין, שאני עוקב אחר דבריו, התיישב על ידי ושאל האם ניתן להבין, שהעם הגרמני, שהצמיח מקרבו סופרים ומשוררים, בעלי שם, יחליט יום אחד להשמיד עם אחר. וכיצד ניתן להסביר תופעה חריגה שכזאת. מהטאליבן , הוא אמר, ניתן אולי לצפות למעשים שכאלה, אבל איך הגיעו הגרמנים לשפל מדרגה כזאת.

הוא העיד על עצמו שהוא יליד הארץ , וגם הוריו לא באו מאירופה, ושאל אותי, האם אני יכול להבין את ההתנהגות הזאת של בני היבשת הזאת . ניסיתי להסביר לו, ששנים אני מנסה להבין את ההתנהגות של חלק מעמי אירופה, ושהגרמנים הם לא היחידים, שרצחו ביהודים בתקופת השואה. נכון שקשה לתפוס, שמעשיהם לא היו מביישים את הטאליבן.

אם כך הדבר , אמר בחור, כנראה שהיהודים עשו מעשים, שהביאו את הגרמנים למעשים קשים אלה. הוא שאל האם ביטולו של יום השואה , לא היה יכול לפצות את הגרמנים של ימינו. אולי הרגזנו אותם יתר על המידה...

אז התחלתי להרגיש לא נוח בכיסא...זאת לא עלה בדעתי עד עכשיו. האם אנו צריכים לבקש סליחה מהגרמנים או צוררים אחרים באירופה.  אולי הרגזנו אותם עד כדי שישלחו אותנו לתאי גזים. האם הבעיות, שנוצרו ביבשת זאת לאחר מלחמת העולם הראשונה – כל החיכוכים האתניים – היא אשמתם של היהודים, שאלתי את עצמי.

לדעתי, מה שבאמת העסיק את הבחור הצעיר הזה, אשר השקיע לא מעט בניסיונות להבין את היטלר, היא העובדה  שהוא לא נכלל בנארטיב הזה.  הוא חש, שהוא נמצא מחוץ ל"סיפור הסבל המרכזי של העם היהודי". הוא מוטרד מכך, שאם הוא לא נכלל בזה אז רק  הורדת הנושא של השואה , יכול לשלב אותו בחברה. אין הוא מאמין, כנראה שיקשיבו לסבלו של הגלות של אבותיו שלו. הוא לא ימצא אוזן קשבת לכך.