כותרות TheMarker >
    ';
    0

    לא תנצחו את עמי

    1 תגובות   יום שלישי, 19/1/16, 11:09

    ישראל אדנה יסמני


    ''

    באחת הסצנות בסרט "רשימת שינדלר" מתקיים דיאלוג בין מהנדסת בניין יהודייה האמונה על ניהול מלאכת בניית הקְסַרְקְטִין, אשר טוענת כי אופן פעולת הבנייה שגוי: "יש לפרק את היסודות וליצוק אותם מחדש" היא מסבירה לקלגסים הגרמנים- מי שהאשימו אותה שקֶצֶב עבודת הבנאים איטי. "במידה ולא נעמוד על טעותנו", היא ממשיכה להסביר לבהמות על שתיים "תיווצר שקיעה ואז התמוטטות". דיאנה רייטר שמה, בוגרת להנדסה אזרחית באוניברסיטת מילאנו. אולם, כלום וכאפס הייתה המשכילה בעינם של המדכאים ששלטו בכל אורח חייהם של תושבי הגטו, זאת אף שרוחב ידיעותיה, הניסיון והדיפלומה הכרחיים היו לבניית המחנה הצבאי.  וכך, בתום חילופי הדברים בינה לבין הקצין הבכיר, הורה האחרון לאחד מפקודיו לירות בה > היא כרעה על ברכיה ותכף שהקליע פילח את ראשה למוות, עוד הספיקה לומר בגאון: "לא תנצחו את עמי". בסיום המלחמה, קם הבית לעם היהודי- לא ניצחו את עמה.

    ''


    אשאיל את מילותיה האחרונות והעצמותיות של דיאנה רייטר ואסע אתן בזמן לימינו אנו, ומאירופה הקרה והרעה דאז למדינה המזרח תיכונית חמת המזג, אל הדמוקרטיה היחידה באזור שלדאבוננו 'שלטון העם' בה הוא סלקטיבי ומְמֻמָּשׁ בקריצה זדונית בין אזרחיה ונבחריה ב'היזון חוזר' שלילי כלפי ישראלים ממוצא אתיופי, ועל כך נרחיב בהמשך. באופן הזה רומסת המדינה ומדיניותה ברגל גסה את מגילת העצמאות:  "מדינת ישראל תקיים שיווין זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"


    ''

     

    קצת רקע על האנשים ונוף תרבותם אף פעם לא הזיק. ובכן, אתיופים בישראל מבורכים פעמיים: הראשונה, על היותם בני תרבות אביסיניה; ארץ קַדְמוּת בעלת עוצמה רבה המורכבת מפסיפס עמים ודתות שמאז ראשיתה לבשה תפארת העמים ושקדה על יצירת מערכת מוסדות מלוכה, דת ושלטון מרהיבים. באתיופיה, מרקם אנושי מגוון בחיבור ובאהבה למולדתו, לאדמתו, ויחדיו הכו פעם אחר פעם אויבים ממזרח וממערב- כל זאת בניהולה של אליטה צבאית וגיבורי חיל הרבה. יושביה הם גם אלו שהעזו לשרטט ולצייר, לפתח כתב מקומי, ליצור תרבות עירונית, לחלום על תיווי מוזיקלי דתי ולהלחין שירת קודש (דומה לטעמי המקרא)  החל מהמאה השישית, לזקוף אובליסקים תמירים, לחצוב בתי תפילה בסלע, להעמיד לרשותם אמני אדריכלות ובנאים מוכשרים, לעבד את הקרקע וליהנות מיבול בעזרת תבניות חקלאיות מעוררת השתאות; הם גם סחרו בחכמה עם ממלכות המזרח הרחוק, הִתְווּ את "דרך הבשמים" והרשימו בבקיאותם את שליטי מצרים הקדומה שביקרו בה וכינוהָ "ארץ האלוהים", האחרונים אף טענו כי זו היא מולדתם ההיסטורית, ואם אמת דיברו, הרי שהארץ ויושביה מקבלים מעמד של כבוד בתרבויות העולם הקדום. ובינתיים, ברוב עמי הארצות ישבו כהרגלם- במערות, והמתינו לשעת כושר- לציד הבא.

    ''

    צילום: בני ביינה (וודו)

     

    השנייה: "בית ישראל", או מה שמכנים יהדות אתיופיה, היו לצלע שווה אך שונה בנוף החברתי והתרבותי של אתיופיה מאז היווסדה, לפיכך ההישגים ב קֶשֶׁת ההיסטוריה של הארץ הזו, כפי שצוינו לעיל, זקופים גם לזכותם.  עם זאת, לא זכו 'בית ישראל' באור מן ההפקר, חזקה הייתה עליהם לשמר את אמונתם נוכח הרפורמה הדתית שהתחוללה בממלכה האקסומית בשנת 334 לספירה עת הפכה אתיופית למדינה נוצרית באופן רשמי. נקודת מפנה זו הביאה את שומרי 'תורת משה' לנדוד דרומה מבירת אתיופיה הקדומה אקסום, לעבר סֵמֵן- אשר בסביבותיה ישכנו מאות בשנים; ובמהלכם יקימו ממלכה יהודית עצמאית חזקה וגאה (על ממלכת הגדעונים קרא/י כאן). אולם, מעולם לא נחו הם על זרי הדפנה.  קורות חייהם ידעו עליות ומורדות: פקודות שמד ואיומים שריחפו כעננה כבדה מעל ראשם, נישול מאדמתם וביקורי מיסיונרים אירופאים שהגיעו להעביר אותם על דתם. אבל אלו דבקים היו באמונתם ובמסירות הנפש שאין כדוגמתה. לא זו בלבד, חכמיה (הַכֹּהֲנִים) המשיכו לשקוד, ללמד ולשנן את ספריית כתבי הקודש (מכיל את התנ"ך וגם את מה שמכנים 'הספרים החיצוניים') שנכתבו בידי הכהונה הגדולה ועובדי המשכן ביהודה (ספר היובלים. ספר חנוך. צוואת השבטים) הגיעו לישראל על ידי העולים בשלהי שנות ה-70 ובעליות מאוחרות יותר.

     

    ההתעניינות ההולכת וגוברת באוסף מגילות מדבר יהודה וספרי הקודש המקראיים העתיקים שנתגלו בו; כמקבילה תואמת לספרייה שהביאו הכהנים מאתיופיה, לא רק שלא משאירים ספקות ותהיות אלא, הופכת את הקערה על פיה ומעלה שאלות רבות לגבי מקורם, דתם ומוצאם של יתר היהודים שאינם מ'בית ישראל'. 

    ''

    צילום: בני ביינה (וודו)

     

    ובכן, לארץ התנ"ך חזרו בנותיה ובניה (עובדי המשכן; שבט לוי ויהודה) שגלו בימי קדם אל מעבר לנהר הסמבטיון ונותקו מאדמתה תקופה ארוכה ומייגעת, ובנו במושבם החדש את "ציון החדשה"- באקסום. בתמונה 'ארמון מלכי אקסום' העתק מדויק כמעט של בית המקדש.

    ''

    ארמון מלכי קיסרות אקסום

    ובשובם האירו כבתחילה על מורשת החוקים והאמונה שנצטווה 'עם ישראל'- כדברי אלוהים חיים- ולא בגדו ולא סטו ממנה. הם גם הביאו עמם את אומץ הלב והתעוזה שמאפיינת את בני אתיופיה כולה, את הערכים והמידות הטובות שנשתכח מעמי המערב ויותר מכל הם נושאים עמם את החכמה, התבונות והסוד שתושבי הארץ הזו לא מודעים לה או מסרבים להבחין בה מפני שאצה להם הדרך אל היהירות, ולא אל האמת.

     

    הכיצד יעלה על הדעת שדווקא כאן, בביתם, מנסים לכלות את עושרם ההיסטורי, התרבותי והאנושי ולרדוף את נפשם בכל שעל. ובמקורות כתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ואכן, אי אפשר לנצחם בכוח הזרוע, בכפייה דתית ובמדיניות אלימה. קל וחומר ששורש בניו ובנותיו איתנים וחזקים, הגם שנדמה לצופים בהם מהצד כי הללו הרימו ידיים ומקבלים את רוע הגזירה. אמה מה, עדיין לא תש כוחם עד אשר יפסק המנהג המגונה הזה- שכל דְּאַלִּים גָּבַר; וכך, מתוקף היותם מופלים, 'זוכים' ישראלים ממוצא אתיופי לגלי התעניינות מזויפים אשר הגדישו את הסאה: התקשורת ירדה לכל נים וכל פרט שולי בחיי הקהילה ולא עלה בידה מאומה לתקן את צופיה הנלהבים, כנראה שאין פיהם ולבם שווים.

     

    גם במסדרונות הכנסת מביעים סקרנות לעייפה ונוברים "בסוגיה האתיופית" בוועדות אין סוף ותמיד עם אותם המוזמנים מאותן העמותות ובסופן גם אותן המסקנות, כבר 20 שנה. ובראשם, ממשלות ישראל ושריה הטובלים ושרץ בידם בזה אחר זה, נבחרי עם המופתעים בכל פעם מחדש מהאלימות החברתית, הכלכלית והדתית כלפי ישראלים אתיופים, ואנחנו עוד חשבו שבתוך עמם הם חיים.

    ''

     

     

    ועתה ידעו כולם, וגם מדינת ישראל על שלל זרועותיה כי לעולם לא 'תּוֹדִיעַ בתדהמה' על גוויעתה של המסורת הדתית והתרבותית של 'בית ישראל'.  התקווה לא כבתה אם כי קיימות תקופות שלהבותיהם של ישראלים ממוצא אתיופי דועכים, אבל, האש תמיד שבה לדלוק.  אז כמו היום, לא בחרב ולא במשפט ולא בחוק יצליחו להניא אותנו מעמידה על זכויותינו- על כבודנו.  אחרית דבר,  "לא תנצחו את עמי".

     

    ''

    צילום: גדעון אגז'ה 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה