מהתחלה.
Will I live tomorrow?
Well, I just can't say.
But I know for sure
I don't live today.
(Jimi Hendrix)
פוסטים פופולאריים
-
סנט ולנטיין לבד - אין דבר יותר בודד מזה.
14/2/08 | 688 צפיות
-
מותג של משקפיים
29/1/08 | 980 צפיות
-
עיר מקלט
25/2/08 | 1003 צפיות
-
מקום לאונן
15/2/08 | 1294 צפיות
-
איך נפרדים?
13/6/08 | 731 צפיות
-
לעילא מן כל שירתא
5/2/08 | 676 צפיות
פוסטים אחרונים
- חלוצה 5/8/09
- חי 9/10/08
- משקפיים חדשים 3/10/08
- יוני 2008: שש שנים. 20/6/08
- איך נפרדים? 13/6/08
- אמא 5/6/08
עיר מקלט
הוש גלדיניז, הדיילת מחייכת. שוב בדרך לאיסטנבול. לא קונסטנטינופול, לא עותמאנים. לא טופ קאפי, לא המסגד הכחול. בטח שלא הבזאר הגדול. ושום שייט על הבוספורוס. מוסטפא כמאל אתאטורק – כן, בהחלט! איזו עוצמה שרמאנטית. עיר ענקית, מתפתלת, אנארכיסטית, כאוטית. ערב רב. אוטוסטראדות וגשרים, ארבעה מסלולים לכל כיוון, פקוקים. המוניות הצהובות משתחלות, סכנת נפשות. דוכני הדגים מצוחצחים, הירקות עם ריח של פעם, מסודרים טיפ טופ. מרפסות פתוחות. המלצר המבוגר מיישר את המפה, גאה בסינר המשובץ. אפס פילזן, פרוסות עבות של לחם לבן, קופטה. תמם. הנער מטאטא את המדרכה בתשומת לב. פנר בחצ'ה שוב מנצחים. נעל שפיץ מתפנקת על דוכן הציחצוח. הספר מגלח לאט, לאט, לאט; הזמן אצלו זורם אחרת. צ'אי בחצ'ה על המים: כוסות זכוכית דקיקות ועגולות חמוקיים, קוביות סוכר עטופות בנייר. עוד אחת, ועוד, בשקט. כולן כמאליסטיות כאן, אתה שם לב? שיחות שקטות. שחפים על האדוות, מעבורת חולפת. רוגע. איך לעזאזל מבטאים את זה? איסטנבול של יומיום. בוסטאנג'י: שכונה. לא הוד לה ולא הדר. טורקים, סתם. הם היו שם בשבילי, פתחו לי את ליבם ואת ביתם, כששוטטתי מפוחדת ברחובות. הם דאגו לי, אספו אותי, אימצו אותי אל חיקם, כשאתה, בפנים אטומות, גילגלת את המזוודה החוצה ונעלמת. באיאן, הבה לימאני אינטרנשיונל? אווט, יס פליז. צביטה בלב. הביתה.
|
תגובות אחרונות
-
mydora
בתגובה על מותג של משקפיים
-
midori
בתגובה על מקום לאונן
-
*עדינה*
בתגובה על חי
-
נדיר
בתגובה על קיימברידג'
-
רותאינסוף
בתגובה על משקפיים חדשים
-
2t-tut
בתגובה על הוספיס
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך
איזו מתוקה שזכרת לחזור...
רשמתי אותך,
באותיות גדולות.
את מוציאה טיסת שכר לשם? תרשמי אותי. יופי של גלויה. קבלי ירקרק.
כתוב יפה ומעניין,
טיול צבעוני מרתק
תודה
אכן, הויכוח על המטפחת בטורקיה הוא מעניין מאד:
מצד אחד - ערכי ליברליזם, שוויון ושחרור הנשים, מורשת אתאטורק,
מצד שני - הערך של חופש הפולחן.
אגב -
מדובר במטפחת ראש, ולא ברעלה.
ואגב -
הויכוח שם הוא לא בעד/נגד מטפחת באופן כללי,
אלא רק אם מותר לחבוש אותן באוניברסיטה ציבורית.
ואגב -
מטפחות יש גם אצלנו, בכל מקום, גם באוניברסיטה. האם מישהו כאן מציע לאסור על חבישת מטפחת, או - רחמנא ליצלן - כיפה, באוניברסיטה ציבורית?
גם אני חיפשתי תמיד את קונסטנטינופול
או לפחות את קושטא
והיום איסטנבול
אבל
גם היא
כמו טורקיה בכלל
פחות ופחות אתה טורק
מה לו ולכל רעולות הפנים
לכל האיסלמיסטים
איסנטנבול
רק הקייץ גיליתי אותה לראשונה
אני
שנסעתי בכל העולם
ואני יודע
שעוד אחזור
תודה שהיית
איתי בחווייה.
איזה יופי.!!
איזה יופייייי
מזמן , מזמן לא קראתי תיאור כ"כ סוחף של מראות עיר ..רציתי להמשיך ולגמוע
את התמונות המשתקפות מתוך מילותייך .
יכולתי להיות שם
יכולת תיאורית מדהימה ..
וכמובן שהוספת הנופך הריגשי רק הוסיף ..
אשוב כשישובו לי הכוכבים .
אלו פוסטים שמגיע להם לנצנץ !
ובינתיים... תודה לסלים השלישי:
13.3, 20:00, מרכז ענבל בתל-אביב -
שירי לדינו ומוסיקה תורכית קלאסית.
אורית פרלמן - שירה, אריאל קסיס - קאנון,
עידן טולדנו - עוד, אורי נווה - כלי הקשה.
טיול הקפה
לעיר התה...
מתארגנים?
עכשיו אני מבינה לאן נעלמת לי, וחיפשתי אותך בכל מקום אפשרי ...
גירית אותי בכתיבה שלך ... בא לי על תורכיה ...
כתבת נפלא, כרגיל
מישהו אמר אסטנבול?
הבית השני שלי.
הרשי לי להוסיף קצת -
סימיט! סימיט!
אקווריומים של אורז הכי טעים בעולם עם פלפלים חריפים דקים ומשגעים
הנערים התורכים שמחקים את המערב באגרסיביות
חולים על סלולרים, יותר מאיתנו.
חנויות הספרים שורצות החתולים
הילד באוטובוס שמגיש לך מים ומטלית לחה
נימוס.
לוטפן, אפנדים
פנייה לנוכח בגוף שלישי...
מוסיקה, תרבות, מוסיקה... בכל מקום, רק לקנא
הליכה בתוך הסטוריה
יאללה מיכל, נוסעים באביב?
וואוו! איך תיארת יפה!
עוד לא הייתי שם, אבל עכשיו מרגישה שכן...
שמעתי המון סיפורים על העיר האקזוטית והאנשים החמים.
אוף, עשית לי חשק!