קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
חייו עברו ללא אירועים מיוחדים
קיים בנאדם שהכותרת הזאת נכונה לגביו? אני תוהה. ואם יש בנאדם כזה, האם אני רוצה להיות במקומו? לפחות כרגע - כן. אני מוצאת את עצמי קבורה תחת העומס של השנים. כאילו נפל עלי ארון אצטבאות מלא ספרים ועיתונים ישנים. כאילו כל המקרים קרו לי, ועכשיו הם יושבים לי על החזה והבטן ומצמיתים אותי לקרקע. היו תקופות ארוכות שהייתי בהן חברותית מאוד. רבים עברו את מפתן ביתי, הלכו ובאו, אכלו ושתו, צחקו ובכו. עכשיו הזכרונות שלי מתמקדים לא באופנים שבהם נהניתי מחברת אותם אנשים, אלא איך איבדתי אותם. תהלוכה שמתרחקת. בזמנים מסוימים, חייתי כמו נוודת, מהגרת, פליטה. רציתי להתיישב בארץ אחרת. אך גם כשפרקתי מזוודות לא הצלחתי להרגיש שייכת. חזרתי לגור בעיר שאותה עזבתי בגיל שבע עשרה כאישה זרה. הזרות היא גלימת הרואה ואינה נראית שלי. עד כאן הגעתי. עוד לא מצאתי את מקומי.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה, אנשים יקרים.
כשנופלים עלי ארונות כאלה
עולה בראשי השיר הזה
my way
"הזרות היא גלימת ..." - את מכירה את זה שפתאום את נתקלת במילים של אחר שמראות לך ומסבירות לך את עצמך בצורה כזאת שבכלל לא ידעת ? כזאת מתנה הבאת לי כאן עם המילים שלך. תודה !!
משונה, גם אני מזדהה. אף שמעולם לא עקרתי מכפר הולדתי.
חיי שלי עברו ללא ארועים מיוחדים.אני האיש. עם זאת אני מרגיש בדיוק כמוך.
נפש של צועניה.
כך הרגשתי כשקראתי.
לפעמים במקום זר מרגישים הכי בבית. ככה אני.
בא לי ללטף לך את השיער :)
אוי, מקסימה, לא קראתי אותך ככה אף-פעם, הדעיכה הזו במילים, העצב, הכאב. עצוב לי לקרוא אותך היום, רוצה לחבק אותך חזק-חזק ולהגיד "את אף פעם לא לבד! זה רק לפעמים מרגיש ככה בפנים".
ואני מבינה אותך (לפחות חושבת כך), קוראת ומזדהה עם הפינות הזרות ועם האנשים שאבדו עם הזמן.
מעולם לא הרגשתי ,"שייכת" , וכשניסיתי להיות כזאת הרגשתי עוד יותר שונה...
הפסקתי לנסות, מנסה להיות שייכת לעצמי
. די מענין ((:
סתם חיבוק אליך
. שלך שרי
נקרא לאיש ההוא מוישה ההיפוטתי (והפאטתי)...