כותרות TheMarker >
    ';
    0

    איך חזרו הקוביות ל"קובי קוביות", שלא כדרך הטבע- המוסד לביטוח לאומי פ"ת

    12 תגובות   יום שבת, 23/1/16, 10:32

    היה זה מפגש חברתי. ראיתי שמצאתי חן בעיני האיש, לבסוף ניגש, נעץ בי מבט כבוי ואמר:
    "קוראים לי 'קובי קוביות', ומאז שנעלמו לי הקוביות והשמנתי מעט, חיי כבר אינם אותם חיים. פג הקסם, אני מרגיש כמו שמשון שדלילה גזזה את מחלפותיו".
    חשבתי שהאיש מתלוצץ, ואז פרץ פתאום בבכי מר.
    "מימיי לא התאמצתי, חיי התנהלו כשסביבי נשים. רק הייתי נועץ בהן מבט והדברים היו מסתדרים;
    מהמכי"ת בצבא שהתאהבה בי, הבוחנות באוניברסיטה שהעלימו עין כשהעתקתי, ועד האלמונית שחסכה לי עמידה בתור האינסופי ב'רמי לוי' כשפתאום קראה לי מהקופה:
    "ממי, אני כאן, תביא לפה את מה שבקשתי..." ואמרה לי באוזן:
    "אתה יודע איך שייקה מ'הגשש' הכיר את אשתו, זה גם היה בסופר!  
    היא אמרה לו: "תיראה את העגלות שלנו. הכל כפול, לא חבל ?
    שייקה העביר לעגלה שלה את המצרכים שלו, ומאז הם יחד..."
    והוא המשיך:

    "אפילו בביטוח הלאומי, ניגשה אליי אחת הפקידות ובחיוך מזמין סימנה לי לבוא אחריה למשרד. סגרה מאחוריי את הדלת, מחקה לי את הקנסות, השאירה לי את מס' הנייד שלה והשביעה אותי להתקשר.
    וזהו זה נגמר. אין קוביות !

    הייתי היום בביטוח הלאומי וחיכיתי בתור כמו כולם.

    לראשונה בחיי ניגשתי לאשנב שישב מאחוריו גבר.

    השלמתי עם העובדה שללא הקוביות אקבל את אותו יחס...


    התבוננתי ב"קובי קוביות".  הוא ניראה כבן 40 גבר יפה תואר גבוה ומרשים.
     עיניו הכחולות היו שטופות בדמעות כאב ו... עם בטן קטנה ללא קוביות. קינאתי בו.

    ''


    ניסיתי לדמיין את עצמי עם קוביות, סרקתי את תחנות חיי, ושואל את עצמי באיזה צמתים היו הקוביות משנות את גורלי ?

    יום שלם לא הרפו המחשבות איך הקוביות היו משנות ומשפיעות על חיי.
    ואז בהחלטה של רגע ובחיפוש קצר בגוגל, קניתי לקובי ולי שני אפודי קוביות.
    לבשנו אותם נכנסנו למוסד לביטוח לאומי שבפתח תקוה."לבדוק את המוצר" 

     **

    אולם ההמתנה היה מפוצץ באנשים. "קובי קוביות" עבר בין פקידות-קבלת-הקהל ואמר בחיוך כובש, כשהוא מרים את האצבע בתנועה המוכרת : "אני רק שאלה"...
    לא עברו יותר משתי דקות ואחת מהן כבר סימנה לו באצבע לבוא אחריה...
    עוד לפני שהדלת נסגרה מאחוריו, קובי שלח אלי מבטי תודה מתקשה להסתיר את אושרו ודמעותיו.

    ואני ? -  שעה שלמה חיקיתי אותו וחטפתי רק צעקות.

    עשיתי בדיוק את אותו הדבר;

    הרמתי את האצבע :"אני רק שאלה"... אף אחת לא ניגשה !

    הרמתי את  יד, הרמתי את שתי הידיים, ו...שום דבר,
    לא הוזמנתי לאף חדר. רק ננזפתי. "אדם בגיל שלך לא מסוגל לעמוד בתור ?,
    אדוני, תמתין כמו כולם..."


    ''
    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      שוין קוביות.. ..// חשוב מאד. ובבנין ציון ננוחם :-)
        26/1/16 08:09:
      חחחחחחחח מבינה את קובי גם לי הי פעם קסם שאבד אבל לא קוביות חבל .....
        25/1/16 18:50:
      משעשע.... (למרות שבאופן אישי, לא ממש אוהבת קוביות)
        25/1/16 13:51:

      צטט: ברוךהלוי-סגל 2016-01-25 13:50:42

      הצחקת אותי. סיפור מרתק ומשעשע.
        25/1/16 13:50:
      הצחקת אותי. סיפור מרתק.
        25/1/16 11:26:
      מגעיל!
        25/1/16 11:10:

      שמחה שהתגובות חזרו..
      שמת לב לאחרונה שגברים מוטרדים מהכרס והקוביות לא פחות מאיתנו הנשים?
      זה מצחיק בבוקר עושים תורות על המשקל מתחת למיטה...
      בכל אופן צחקתי והצחקת גם את בן זוגי שיחיה!
      תודהלשון בחוץ

        25/1/16 08:00:
      סיפור נהדר - קסם הקוביות או קסם אישי
        25/1/16 07:16:
      חייכת אותי (ואת קובי כמובן)
        25/1/16 02:44:
      רחלי יקרה ובועז גם. תודה על האכפתיות כתבו בפייס בפרטי doron grauer את כתובותיכם ומבטיח לשלוח אליכם זוג ספרי "רגעים ישראלים". ואיך הוחזרו התגובות ?- לחיצה על "תגובות" בתוך המודולים (משמאל ל"עיצוב") וגרירת מה שנפתח אל מתחת לפוסט רענון
        25/1/16 01:19:
      שמח על שחזרו הקוביות למקומן..., וגם התגובות, כמובן... ((-:
        25/1/16 00:13:
      יפה! והתמונות המלוות מצחיקות...שמחה שתוקנה התקלה (אגב, איך?). שבוע טוב וחג שמח!