אוטופיה
פתח מילוט.
לכאן אפשר לברוח מטרדות היום-יום.
הרבה קפאין, מוסיקה וספרים, אבל כבר בלי אלכוהול.
פוסטים פופולאריים
-
בפריז, עם ג'ורג' הריסון ובלעדיו
27/11/07 | 4674 צפיות
-
"אני כותב פסקול לעיר דמיונית", ראיון עם מורפלקסיס
8/9/07 | 4324 צפיות
-
הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
31/1/09 | 3000 צפיות
-
"אתמול בלילה חלמתי שמישהו אוהב אותי"
23/4/08 | 4543 צפיות
-
ברוס ספרינגסטין, 1982, אמריקנה אחרת
28/7/07 | 3578 צפיות
-
פוסט-איט! (שגרת בוקר)
17/2/08 | 2533 צפיות
פוסטים אחרונים
- הדבק שמאחד את הלילה עם העיר 31/1/09
- מדוע נכחדו הדינוזאורים? 23/1/09
- מכירת חיסול / שמונים ושמונה 17/1/09
- בוקר תלאביבי-עזתי גשום 9/1/09
- שלושה טיפוסים תלאביביים (ושלוש תמונות) 13/12/08
- הדייט המפתיע של ולווט 6/12/08
ניו יורק בעשר קלישאות
על טבעה המנחם של הקלישאה. הקלישאה, על שלל מגרעותיה, עשויה להיות קריאת-כיוון לאובד, לתועה, לנבוך. האומלל שיטבע ברצף הדימויים יחפש לו מגדלור בדמות אמת מוכרת, כזו שכבר ראה פעם, או שמע עליה, או סיפרו לו. וזה טבעה המנחם של הקלישאה: מעבר להיותה הבזק מוכר בהוויה הזרה, היא מתגנבת לאותו נבוך וכאילו לוחשת באוזנו שהמציאות, למרות הכל, לא כל-כך מורכבת ומבהילה; כי הנה, גם כאן אפשר לזהות דברים מוכרים ואפילו קצת מטופשים. דברים ששחקו את התודעה שוב ושוב עד שמשמעותם המקורית כמעט אבדה, אבל הנה הם שוב, במלוא משמעותם והדרם (האמיתי או המדומה), פגישה ישנה-חדשה, מנחמת.
וכך גם בניו-יורק. מרגע הנחיתה בג'ונגל הבטון האורבני (ומה יותר קלישאה מזה?) מותקפת התודעה ברצף בלתי ניתן לעיכול של מראות וצלילים. הגוף יצטמצם לזוג כפות-רגליים, זוג עיניים וזוג אוזניים, השישה האלה כובשים את הרחוב, מחפשים בו קודם את המוכר והנסבל. הפוסט הקודם על ניו-יורק נכתב מתוך חוויה של קור עז, של הליכה מהירה ברחוב, העין והמצלמה במצב תמידי של שדה רחב, בולעות את הרחוב מבחוץ פנימה. הביקור הנוכחי, בזכות מזג-אויר נוח ומצב-רוח נינוח, התאפיין בזום צר, ירידה לפרטים, עיכול המרחב מבפנים החוצה. הנה עשר קלישאות ניו-יורקיות שנתפסו בשיטוטי.
קלישאה ראשונה: כיכר טיימס בלילה, אורשמש מוחלט אין כמו כיבוש העיר דרך טבורה - השדרה השביעית במפגשה עם ברודווי, כיכר הטיימס בלילה. האור כאן בערב שקול לאור-יום, אם לא למעלה מזה, שלטי הפרסומת המהבהבים , שבחלקם הגדול כבר הפכו לטלויזיות-ענק, מזכירים מיד את בלייד-ראנר, שבתורו כבר הופך לקלישאה של המאה העשרים. למכורים - הנה אתר המחובר למצלמות-רשת הממוקמות בכמה נקודות אסטרטגיות בכיכר טיימס. והמיוחד בהן - הן מחוברות למיקרופון, להנאה מושלמת מהמולת העיר הגדולה. הנה לילה בכיכר, שחור-לבן להעצמת האפקט:
קורטני קוקס משקיפה על הכיכר:
קלישאה שניה: ברודווי פינת וול-סטריט, החיים במטריצה שוב ברודווי, הפעם בקצה הדרומי. ניו-יורק היא מטריצה של שדרות ורחובות, אבל גם של מימד אנכי. כמו בסרט Cube , לכל נקודה יש כתובת עם שלוש קוארדינטות, והתמונה הזאת של ברודווי פינת וול-סטריט על-רקע בניין אנונימי היא אחת הקלישאות הויזואליות החזקות.
קלישאה שלישית: קפה גרוע, נשים יפות משהו בפילוסופיה הכה-אמריקאית Fake it `till you make it השתבש בכל הקשור לקפה. האמריקאים תקועים חזק בשלב ה - fake , יודעים לדקלם מצויין משפטים המורכבים מקליה, איטלקי, אתיופי, קולומביאני, ארומה, לחץ, קצף, אבל הקפה, אבוי, נותר מחורבן כבעבר; כולם מיישרים קו עם סטארבקס, למצער, הן בטעם, הן בגודל הדליים והן במחיר. ובצמוד לקפה הגרוע, ניתן למצוא פעמים רבות עלמה גבוהה ונאווה המחוברת אליו, ושניהם מתקדמים במהירות במורד הרחוב, העלמה עם אוזניות לבנות הנעוצות באוזניה, וחבית הסטארבקס הבלתי-נמנעת.
וזה הזכיר לי דיאלוג מצויין מסיינפלד - אומר ג'רי : "Is it my imagination, or do really good-looking women walk a lot faster than everybody else?" ועונה לו איליין במהירות : "We don't walk that fast."
 לא כל-כך יפה, אבל גבוהה והולכת מהר עם כוס קפה ואזניות לבנות ליד הסטארבקס
קלישאה רביעית: בדידות בפארק, שתיקה יש משהו בפארק שמבליט את הבדידות של המטייל התועה. הזוגות המתמזמזים על הספסלים, צהלות הילדים, גערות האמהות, כל אלה יהוו תזכורת ללבד-המהדהד הזה, בו המילה היחידה שהוצאת מפיך בחצי היממה האחרונה היא hi חטוף לפקיד הקבלה במלון. מדי פעם תפגוש ידיד חביב בפארק.
 ידיד שתקן. צולם דווקא בגריימסי פארק הזעיר, ולא בסנטרל פארק
קלישאה חמישית: אוכל דוחה, אומה שמנה אומרים לך שבחוף המערבי וב - heartland המצב יותר גרוע . שבניו-יורק האוביסיטי היא עדיין לא מגיפה כמו בחלקים אחרים של המדינה הזאת, ובאמת ניתן לראות את המילים "אורגני" ו"בריא" מדי פעם בהקשר של אוכל . אבל שום דבר שבעולם לא יכין אותך לדבר הזה שמתנפל עליך מתוך נייר העטיפה הלבנבן, ואתה רק ביקשת סנדוויץ' גבינה.
 שש שכבות גבינה צהובה-כתומה בתוך לחמניה יבשה. העגבניה היתה טובה, אגב.
קלישאה שישית: מדרגות אלכסוניות, נתיב מילוט קשה להאמין שמישהו באמת יצא אי-פעם למדרגות האלה שלא למטרת :
קלישאה שביעית: ישראלים בניו-יורק, לא תמיד צפוי מדי פעם אפשר לשמוע שברי משפטים בעברית במקומות בלתי צפויים, או סתם לפגוש מכרים במפתיע (קרה לי), אבל סדרה ישראלית בלבוש אמריקאי זה חידוש נחמד.
 בתפקיד אסי דיין: גבריאל ביירן
קלישאה שמינית: מוספי סופהשבוע הבלתי-נגמרים, משקולת-נייר הניו-יורק טיימס כבר מזמן חרג מכל פרופורציה סבירה, אבל זה באמת חדשות ישנות. איכשהו נדמה שזה מחמיר מביקור לביקור, והמחשבה הראשונה שלי למראה משקולת-הנייר היתה: מסכנה ולווט הניו-יורקית (בטוח יש אחת כזו) . צליחת העיתון (?) הזה מהחדשות ועד הספורט, דרך הכלכלה, הנדל"ן, המוסיקה, הספרים, התיאטרון וכמובן המאמרים המעולים היא לכשעצמה תעסוקה במשרה מלאה לסופ"ש שלם.
קלישאה תשיעית: קו הרקיע מגשר ברוקלין, לחיות בסרט של וודי אלן מה אפשר להוסיף על קלישאה ויזואלית כל-כך חבוטה. הנוף הזה, שהופיע במאות (ואולי אלפי?) סרטי קולנוע וטלויזיה עדיין עוצר נשימה בגודל אמיתי. מעט מאוד מתחושת העוצמה של הנוף וקטנותו של הגוף עובר בצילום.
 צולם בבוקר אפרורי
קלישאה עשירית: פסקול של העיר הממשית, בין מיילס דייויס לת'רסטון מור "אני כותב פסקול לעיר דמיונית" , אמר לי פעם מורפלקסיס, שאוהב את ירושלים וחיפה וברלין (אבל לא את תלאביב) . לניו-יורק דווקא יש כמה שתרמו פסקול ממשי לגמרי, כזה שמשמר את רוח העיר, וכמעט נשחק לכדי קלישאה. הנה שניים שאהובים עלי במיוחד .
מיילס דייויס האיש שתרם את מושג ה - cool לג'אז , והוא עצמו ה cool בהתגלמותו . הקצב, האוירה, הצליל של החצוצרה שמקפיא בתוכו את עשן המועדון הדחוס בדרום מנהטן. קלישאה, משומש, אבל תמיד נכון.
סוניק יות' קים גורדון, ת'רסטון מור, לי רנאלדו וסטיב שלי. מוסיקה שכל-כולה חופש מוחלט, פריצת מסגרות, רעש, התפרעות מתמשכת, מוסיקה שהיא בבואת העיר הזו.
נספח - כנרת רוזנבלום ואני בהרעלת קפאין ניו-יורקית בכל זאת, ולמרות ההשמצות, כמה מקומות טובים לקפה.
ההמלצות של כנרת: Le Pain Quotidien - רשתי אך איכותי, ויושבים מרפק אל מרפק עם זרים אחרים. City Bakery - ולא לוותר על שוט של שוקולדה חמה. התמונה של המקום מלמעלה מעטרת את הבלוג של כנרת . Cafeteria Chelsea - טרה הומוסקסואלית, אז מה. Amy's Bread החמוד ליד ויטני, תה וסקונס מעולים שהרגע יצאו מהתנור. Cafe Sabarsky - סטודנטיאלי לגמרי, חמוד, קפה לא רע בכלל. Cafe Gitane בנוליטה .
ההמלצות שלי: Think Coffee - במרסר סטריט (כן, ההוא מהשיר של רולינג סטונז). מאכלס בעיקר סטודנטים מ - NYU הסמוך . קפה מעולה , אין כניסה ללא לפטופ של אפל . Oren's Coffee - עם שיק של מכבסה אוטומטית (כולל הניאון והמודעות הישנות על הקירות), אבל הקפה מצויין. תחנת תדלוק הכרחית בדרום העיר.
*
|
תגובות אחרונות
-
BenAlias
בתגובה על ניו יורק בעשר קלישאות
-
עמיר
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
-
SRoni
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (4), תלאביב של ויזלטיר ואבידן
-
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
-
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
-
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פשוט כתבת מדהים. עושה לי חשק להזמין טיסות לניו יורק. איפה אתם קונים בדרך כלל טיסה לארצות הברית?
כמי שתגיע לניו יורק רק בהרדמה כללית עם רופא מרדים צמוד במטוס, תודה על הסקירה המאלפת. הרגשתי עם למרות היותי בלי..
ואגב, המדרגות הן גם כדי שריצ'רד גיר יוכל למשוך אותן באמצעות מטרייתו, ועם ורד אדום בין השיניים יציל את ג'וליה רוברטס מחיי זנות מנוולת.
המסעות הגדולים שלי הקיימו בין שתי האוזניים.... משפט עצוב משהו.
אוקיי זה לא לא בסדר אבל מה עם הרחבת אופקים? לראות דברים אחרת?
סעי לניו יורק למשל ותראי פעם איך הזוית משתנה לך.
תודה, Soulcat . מחכה לראות מה תכתבי (ואת צילומייך, לא פחות).
כמו שאמרת, ניו-יורק זאת עיר של התאהבות מיידית, מהעלייה הראשונה מבטן האדמה והמבט הראשון למעלה.
זכרונות של אוגוסט לח מהעיר? זה פוסט חורפי (חצי שנה אחורה), והחוויות שלי מהעיר הן בעיקר של חיפוש עוד מקום פוטנציאלי להתחממות (מוזיאון, חנותספרים וכו') . זה משנה את כל התמונה
וואו. לא הייתי יכולה לבקש מזכך חזק מהפוסט הזה
לבוקר שבת (ואז מה אם כבר אחת עשרה ושלושים).
הייתי בניו-יורק לפני שלוש שנים בדיוק למשך שמונה ימים בלבד..
אלוהים יודע איך התאהבתי. מיד. בשניה שעליתי מתחנת הרכבת והרמתי את הראש.
אני אפילו לא יכולה להשתמש במושגים כמו "חלום". כי זה היה הדבר האמיתי.
אפילו עכשיו אחרי שקראתי וראיתי את התמונות אני יכולה להרגיש את הלחות הבלתי נסבלת
של ניו יורק באוגוסט (לא שזו בעיה גדולה כשאני בתל אביב) ולהריח את הריח המוזר הזה שלה
שעד כמה שהצלחתי לפענח, מורכב מהריח של הסאבווי והבוטנים המסוכרים שנמכרים בקרנות הרחוב.
ודווקא שני זכרונות חזקים ממש יש לי מהארלם ומקוני איילנד. אפילו צילמתי כמה תמונות לא רעות.
אולי אני אכתוב איזה פוסט בהשראתך
תודה, תודה, תודה
תודה . נראה לי שמיילס דייויס נמצא בכל המתרסים של אוהבי הג'אז (אם לא למעלה מזה) .
אסור לי להמשיך לקרוא, זה כל כך ממכר.
נו, אז חשבתי להפסיק, וכל פעם בא איזה מיילס דייויס (כן, עמיר, אתה ואני באותו צד של מתרס הג'ז) ודופק לי את הכוונות.
תודה על הפוסט
ארז, אתה מצליח לבלבל אותי עם התמונה שלך שמשתנה כל יומיים.
(מנסה להסיט את הנושא כדי לא להגיב בעניין האמריקאית הזאת שהזכרת שם).
חלילה להתעצב.
ברור שאהנה שם, אבל יש הרבה מקומות שיהנו אותי ולא אהיה בהם.
כולל פארה פוסט, כמובן.
הכתובת Kosher אכן נפוצה מאוד על שלטי NY . לא יודע אם עכשיו יותר מבעבר (חושיי הטרנדיים קהים) . אגב, לפני שנה דיווחה ולווט על טרנד לימודי יידיש בניו-יורק, וזה באמת משהו שבולט בחנויות הספרים שלהם .
למה? אל תעציב אותי . אתה תהנה שם ארז, באחריות .
ארז, היות וזו ניו יורק, מן הסתם כבר יש מקום כזה. לפחות אחד.
דרך אגב הטרנד הקולינרי היום אלו מסעדות יהודיות כשרות. כנגד הפרה המשוגעת ומי יודע אילו עוד משוגעים.
יופי של פוסט.
מעולם לא הייתי בניו יורק, סביר להניח שגם לא אגיע, אבל טוב שהזהרת אותי מראש להביא מהבית מקינטה ופולים, לא לגעת באוכל שלהם (הכריך הזה גרם לי מחנק) ובוודאי שלא לקחת הביתה מוסף סופ"ש; אין לי כל כך הרבה שרקנים!
כתב קורט וונגוט שאמריקה היא המקום היחיד בעולם שבו גם ההומלסים סובלים מעודף משקל.
מה שכן, אולי אפתח שם בית קפה כהלכתו... עם סנדביצ'ים מיניאטוריים מקמח מלא, עוגות ללא סוכר, תה אולונג ומוס עשב חיטה.
העמדת אתגר רציני בפני .
איזה יופי של תמונות.
לא הייתי בה כבר עשר שנים, אבל זה מזכיר לי כמה אהבתי אותה פעם עד שנטשתי כדי להתאהב עוד יותר נואשות בבייג'ינג, שהיא הרבה פחות קלישאתית דרך אגב. (אלא אם אתה סיני במקרה).
גם אני (בזה שהגיב מעליך)
בילוי נעים ! (חכה לאביב, לדעתי) .
טוב, עכשיו אני סופית מקנאה.
לא ידעתי שיונה וולך לא עזבה מעולם את גבולות הארץ. מפתיע.
את המסעות שלה בין האזניים אני מכיר לא רע. מקווה ששלך היו מעניינים לא פחות.
לא אמרתי שלא אוהבת.
רק שאין שום פלח שלה ברשותי.
הייתי בה רק לצורך החלפת מטוסים לפני 25 שנה.
הידעת שיונה וולך לא יצאה מעולם את גבולות הארץ?
במובן זה אני פרובינציאלית.
המסעות הגדולים שלי התקיימו בין שתי האוזניים.
ארז, האסוציאציות שלך פשוט חופשיות מדי.
מה , את לא אוהבת את העיר שלנו ?
+ 
(מנסה בכל הכוח להיגמל מאמוטיקונים. בחיי).
אני כנראה לא ישראלית. איזו הקלה.
אין לי מושג למה
ואיך זה קרה
אבל משום מה הפוסט שלך מזכיר לי את ניו יורק.
אתה חושב שיש קשר?
תודה . בהחלט סקרן לראות! קדימה לעבודה.
Hi Gili
So , what is this city about, really ? I've been trying to figure out myself for quite some time. Please shed some light.
Regarding out-dated places - the pictures were taken 2 weeks ago. I hope all is well with the photographed objects.
If you mean the coffee places we've recommended - I've linked to Google-maps , I hope it's up-to-date.
All the best
A
תודה כל הפוסט המשובח והתמונות הנהדרות.
עכשיו כל מה שנותר לי הוא לתת לך קונטרה של תל אביב בעשר קלישאות
Amir well the biggest cliche is clueless people is this city that don't mind criticizing it while they have no clue what its about.
Most of the places you mentioned there are no longer current.
if you leave the tourist bubble, you see many of your cliches are refuted..
and apparently the marker don't get left ctrl shift.
G.
דווקא ציפיתי שבפגישה פנים-אל-פנים איתה תבין שהיא ממש כן פיקציה, ואולי גם פקאצה.
תודה, ריקי, יופי של Big yellow taxi .
אגב, בתמונה רואים (ממש בפינה הימנית) את גשר הולכי-הרגל העשוי עץ, שמרחף לו מעל גשר המכוניות . וכל זה כמובן ה - Brooklyn bridge שמחבר את דרום מנהטן עם ברוקלין , חצי-שעת הליכה לכל כיוון , חויית בוקר משובחת. משם צילמתי את התמונה האחרונה בפוסט (ורואים את הדמיון בנופים) .
עוד קלישאה, כן, חזותית אבל גם מושגית, המונית הצהובה
http://www.amazon.co.uk/Posters-York-Poster-Yellow-inches/dp/B000ST46ZS/ref=pd_bbs_7?ie=UTF8&s=kitchen&qid=1204110869&sr=8-7
ברור . אין ישראלי שלא משוכנע שיש לו פלח מהתפוח. אפילו הבחור מהפוסט הקודם ערך מדריך מאוד נחמד על ניו-יורק .
אהבתי את הפנייה הפמיליארית "לקס פינת 70" , אבל מאוד מסתייג לגבי ההמלצה לביקור בגראנד סנטרל . המקום מבוצר, שורץ שוטרים , מסביב ניידות משטרה מהסוג שרואים רק בסרטים (משאיות משוריינות כאלה עם יער של אנטנות), בקיצור - לא נעים . ואותו הדבר גם בסיטי-הול .
תודה תודה .
ניו יורק היא "שלנו" - נכס לאומי כמו הר הבית לפחות, לפי מבול התגובות וההערות והחיבה השופעת. איש לא ייכנס לכאן כדי לומר שמדובר במטרופולין זניח בקצה העולם ומה היא ניו יורק לעומת פתח תקווה. הו לא: לכל אחד יש פיסה מהתפוח, מיניאטורית ככל שתהיה.
לעניין בתי הקפה, אני אוהבת מאוד את העוגות של "קוראדו", גם היא רשת (לקס פינת 70 למשל). תחנת גראנד סנטרל המחודשת היא מקום נפלא לבילוי, מסעדות לרוב, המון אדם ורומנטיקה משתפכת.
מרטין איימיס על כתיבה וקלישאות :
All writing is a campaign against cliche. Not just cliches of the pen but cliches of the mind and cliches of the heart
כן , עדיין לא הגענו להסכמה בעניין ההגדרה .
אבל מה שכרגע מטריד אותי הרבה יותר, זו העובדה שבתמונה היפה שצירפת חסר פרט קטן אך מהותי .
הנה התמונה כפי שאני מכיר אותה, מצאי את ההבדלים :
אוקיי, עכשיו אני מבינה (זהו, כשמסבירים לי לאט אני תופסת די מהר
) התכוונת לקלישאות ויזואליות. לא מדובר בקלישאות טקסטואליות כמו שחשבתי בהתחלה בטעות וסליחה.
אבל, עדיין אנחנו לא רואים עין בעין כי קלישאות ויזואליות של ניו יורק זה למשל הגיברת עם הלפיד (גיברת החירות), או שקיעה על גשר ברוקלין או מרלין מונרו על הפתח של האנדרגראונד כשהשמלה שלה מתנפנפת או אם זה טיימס סקוואר אז צילום הנשיקה המפורסם מיום הניצחון על גרמניה הנאצית.
אלו קלישאות.
בפוסט שלך יש מראות יפים ואהובים ומוכרים של העיר בצילומים מקסימים ביותר, אבל לא קלישאות איף יו פרדן מי פרנצ'.
וכפיצוי על התקרצצותי האינסופית הרשני להגיש לך שי צנוע - קלישאה ויזואלית שחביבה עלי מניו יורק:
תוספת בגוף הפוסט - כנרת ואני מחפשים (ומוצאים) קפה טוב בניו-יורק.
זה אכן החלק החביב עליי. מעניין שזו הבחירה שלי בהרבה מקומות - הדרום, עניינית לפחות, הפחות מסודר וטיפה יותר מלוכלך. בכל מקרה, בניו יורק זה באמת החלק החביב עליי יותר.
נו , סיכמת נהדר את דרום העיר !
את בטוחה שהגעת למיד-טאון וצפונה ?
שבועיים זה המון !
קלישאות על שעות הלילה? אצלי זה הסתכם בשינה, מהסוג הטוב וחסר הדאגות.
ניו יורק בשבילי היא היפראקטיביות מתמשכת ומיעוט שעות שינה, היא טרייבקה אצל רועי, האיסט וילאג' רגע לפני התברגנותו, צ'לסי עם גלריות אינספור, הגוגוזיאן, בראנצ' בקפה ג'יטאן (זה שכתבה עליו כנרת), כשלידי שניים שדיברו על דיוויד בואי כעל מכר מאי אז בימים (והאוזניים שלי שגדלו להן באופן טבעי), עם חנויות מוזיאליות מופלאות וחנויות אופנה מוזיאליות לא פחות, הפארק כמובן ואפילו קפה אחד טוב (סטטיסטיקה שלא מחמיאה לשאר הכוסות שנישתו) במסעדה איטלקית קטנטנה בוילאג', הפארק הגדול, הגינות הקטנות, ליטל איטלי בפסטיבל האוכל, החנויות היפניות, קאנאל סטריט ועוד המון.
בסוף התעייפתי. עוד לא מצאתי כוח לחזור שוב.
אחלה פוסט ניו יורק,
לא שממש חייתי בה או משהו כזה
אבל הסתובבתי בה שבועיים כתיירת וסיכמת יפה את זכרונות שעות היום שלי ממנה.
הייתי מוסיפה עוד קלישאה אחת על הרב גזעיות/לאומיות של העיר הזאת (עם תמונה מכוך של מסעדונת בצ'יינה טאון למשל, או דלי יהודי) ועוד איזה שתיים וחצי קלישאות על שעות הלילה (עם תמונה ממועדון הופעות בוילג').
אהלן ברק ,
איזה איחור ? הפוסט באויר פחות מיממה.
מבין לגמרי מה שאתה כותב על סנטרל פארק, וגם אני נהנה לקחת שם פסק-זמן מהעיר. עדיין, הרגשת (המצאת?) הבדידות נובעת שם ממה שהזכרתי - כל מיני זוגות שמפותלים אחד בתוך השני, ואתה אמור לחלוף על פניהם ולשמר את אשליית ה"לבד-ביחד" שלהם (כלומר - לא לנעוץ מבטים, לא לדרוך על הבהונות, להתאפק ולא להסביר לבחור מה אתה חושב על חברתו וכן הלאה) .
ובעניין הסנטרל פארק כביכ"נ ענקי - השוואה מעניינת מאוד. ברצינות . בשנה שעברה עברתי בפארק ואפילו מניין לא היה שם, אגב. עד כדי כך היה קפוא .
עכשיו החזרת אותי ל"פישר קינג" של גיליאם .
מצטרף באיחור לחגיגה. סליחה...
פוסט מקסים ומגעגע, מלשון געגוע=כיסופים, לא זה של הברווזים שעפים כשהאגם קפוא בספר ההוא על סנטרל פארק ושדות שיפון...
ואפרופו סנטרל פארק, אני חושב שהחמצת לחלוטין את הרעיון הגאוני העומד מאחוריו. לא מדובר של על בדידות. מדובר של על עין הסערה (במובנו האמיתי ולא המוטעה השגור כ"כ בפי העיתונאים). מן אי של שפיות ורוגע בתוך ההמולה וההילוכים הגבוהים שבמנהטן. וכמו כל המצאה גאונית, המון דרכים מובילות מהסערה (מנהטן) לעין הסערה. בכל רגע נתון יכול אדם לומר "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת" (מותר לי, כי בקלישאות עסקינן. כנ"ל "עין הסערה") ופשוט לעשות כן במהירות. ואחרי שאסף לעצמו כמה דקות של התבוננות עצמית או רוגע פנימי - יכול פשוט לחזור לשאון היומיום ולהבלי העולם.
אצלנו ביהדות כבר המציאו מוסד כזה הרבה לפני יצירת הסנטרל פארק, אבלהאמריקאים כידוע עושים הכל בגדול יותר וטוב יותר (קלישאה) ןגם את ההמצאה שלנו הם עשו בדרך הכי טובה והכי בגדול עם הסנטרל פארק המופלא מכל.
להמצאה היהודית שהסנטרל פאר שכלל לכדי שלמות, קוראים אגב, בית כנסת.
כמו שתיארת . אמת חבוטה, שהשתמשו בה שוב ושוב עד שמשמעותה המקורית נשחקה, ובעל הקלישאה עומד באור מגוחך. אבל עדיין יש גרעין של אמת בבסיסה.
אני שמח שנתת דוגמאות מתחום הלשון (קלישאות ויזואליות כמו בפוסט הזה הן קצת שונות) .
לדוגמה , הכדורגלן שאומר אחרי המשחק "הטבלה לא משקרת" . זה נכון, כי באמת הקבוצות הטובות ממוקמות למעלה וכו'. רק הכדורגלן יצא קצת טמבל, כי ברור שהוא התעצל ולא ניסה לחשוב על אמירה מקורית .
וכך גם הרגשתי למראה הנוף אותו צילמתי מגשר ברוקלין - יפה, מרשים, אבל איזו קלישאה חבוטה אחרי כל הסרטים האלה .
הדוגמאות שאת הבאת עוסקות בשימוש בקלישאה מקובלת (כזו שכבר הפסקנו לחשוב עליה), ו"הלבשתה" על מציאות שהיא במקרה הזה הפוכה , או במילים אחרות -
אירוניה .
נכון !
(ועוד אחת - תלאביבים שחושבים שהעיר שלהם היא ניו-יורק) .
והנה מצאתי במילון ספיר:
קלישאות - ביטוי נדוש. שבלונה.
עמיר,
למיטב ידיעתי קלישאה היא אמת חבוטה ומקושטת. והדרך בה היא נאמת שיש בה מן הפאתוס.
משהו כמו "נפש יהודי הומיה", "אור לגויים", "ידידתנו הגדולה מעבר לים" וכו'
זאת אומרת שאם אתה לוקח קלישאה כמו "טוהר הנשק" ושם אותה על תמונה של חיילי כפיר למשל המתעללים בערבים - אז זו דרך להראות קלישאה.
או לחילופין לוקח את "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ושם תמונה של הומלס, זה שימוש בקלישאה ומשמעותה האמיתית.
לדעתי כמובן.
תודה (גם אני אוהב את העיר) .
אם את מתכוונת לבתי הקפה ב- little italy , הרי שגם שם המגמה השלטת היא הגדלת הכמות והקטנת הטעם . אולי בגלל מסחור-יתר של האיזור והתאמה ל"סטנדרטים" של מרכז-מנהטן, שפולש אט-אט צפונה ודרומה.
ממש כמו תלאביב.
אהלן הדר ! ותודה רבה .
פוסט משגע!
שניה , כנרת (אל לחץ) , עוד מעט אעתיק את כל הכתובות לפנקס ההוא שמוכתם בעיגולים של כוסות קפה, אוסיף שתיים משלי ואעדכן .
בסוף תהיה רשימה יפה של מקומות ראויים לקפה בניו-יורק .
תודה , שרבני .
הסיפור כבר בן שלוש ! אני מקווה שהשורה התחתונה בו השתנתה מאז .
"בתפקיד אסי דיין: גבריאל ביירן "
שכחת משהו בקרדיטים:
צילום והופעת אורח: עמיר.
וכתבתי פעם על בתי קפה מומלצים בניו יורק, זה היה אמנם מזמן, אבל נדמה לי שחלק אמורים להיות עדיין טובים:
Schiller's Liquor Bar131 Rivington St. (Norfolk St.), 10002 (212) 260-4555מבית בלתזאר ופסטיס. לא ממש בית קפה, אבל ממש מגניב.Le pain Quotidien באשר הוא.
רשתי אך איכותי, ויושבים מרפק אל מרפק עם זרים אחרים.
City bakery
W. 18th St. (bet. 5th & 6th Aves.) New York, NY, 10011 (212) 366-1414ולא לוותר על שוט השוקולטה החמה, התמונה של המקום הזה מלמעלה מעטרת את הבלוג שלי.
קפיטיריהcafeteriaChelsea119 Seventh Ave. (17th St.) New York, NY, 10011 (212) 414-1717
טרה הומוסקסואלית, אז מה.
Amy’s bread החמוד ליד הוויטני
תה וסקונס מעולים שהרגע יצאו מהתנור. 71 אירווינג פלייס71 irving place71 Irving Pl. (bet. 18th & 19th Sts.) New York, NY, 10003 (212) 995-5252סטודנטיאלי לגמרי, חמוד, קפה לא רע בכלל (הישג!) Café sabarsky1048 Fifth Ave. (86th St.) New York, NY, 10128 (212) 288-0665הו, וינה של 1900. צמוד לפארק.
קפה ג'יטאןCafé gitane, 242 Mott st. היה טרה קול, לא יודעת אם עדיין. מי אחראי על סבב העדכונים?יפה.
הנה, מוסיף משלי.
http://www.notes.co.il/sharabani/10462.asp
תודה נועה .
מקווה להגיע לספרים האלה.
ושתי המלצות בחזרה -
קוסמופוליס של דון דלילו, נובלה מנהטנית חריפה, על-גבול הפנטזיה ,
וכמובן - Bright lights big city של ג'יי מקינרני . ספר סוחף ביותר .
מעולה!
(הכי אהבתי את סעיף מדרגות החירום. באמת לא להאמין שמישהו אי פעם השתמש בהן שלא במסגרת מרדף). תקרא את "ההרפתקאות המופלאות של קוואליר וקליי" של מייקל שייבון ואת "יהודים קשוחים" של ריץ' כהן. זאת ניו יורק שהייתי רוצה לחיות בה.
נו, אני שמח שמצרפים שירים לפוסטים שלי.
צילומים יפים יש בוידאוקליפ הזה.
תודה חיה, אני צריך פעם לנסות לרוץ במורד מדרגות כאלה.
הי אסתי ותודה !
לשאלתך - אני חושד שאת מבלבלת "קלישאה" עם משהו אחר (לא יודע מה), שהרי בבסיסה של הקלישאה אכן עומדת אמת מוצקה ומתמשכת, כזו שחזרו עליה שוב ושוב עד שהיא הפכה להיות מגוחכת וסימן לעצלות-המחשבה .
לכן (בדוגמה שהבאת), אולי יש בארה"ב איזה טרנד של שמירה על הבריאות, כזה שמשותף לקבוצה מסויימת (מצב כלכלי, מגורים וכו') , אבל עדיין - גודל המנות בדיינרים וכמות המייפל שנשפך על הקצפת שבקודקוד חבית הגלידה הוא בהחלט קלישאה - ורחוק מלהיות בריא.
איזה פוסט מעולה לבוקר
מוסיפה תוספת הכרחית :-)
http://www.youtube.com/watch?v=V1j9EAERrhg&eurl=http://cafe.themarker.com/frames/media.php?width=498&thumb=&height=373&ext=swf&url=http%3A%2F%2Fwww.
בוקר טוב,
אין כמו לפתוח את הבוקר בקלישאות ועוד של ניו יורק, הפעם התעלית על עצמך.
מעולה
מדרגות אלכסוניות זה לגמרי ארוחת בוקר בטיפאני...:-)
נפלא.
פוסט מקסים ומחזיר מייד את חוויות חוצלארץ ומנהטן בראשה
אבל
איך זה קשור לקלישאות לא הצלחתי להבין
לדוגמא האוכל השמן זו לא קלישאה. אם היית אומר שארצות הברית שומרת על הבריאות כי בריאות זה חשוב - זו היתה קלישאה.
מה שכתבת אלו אמיתות. לא קלישאות.
לדעתי.
מחוברת , איזה יופי . אני מבין שהיינו שם ביחד .
תודה רבה .
אמרת את זה מצויין
ועדיין זה לא מוריד ממנה כלום. נהפוך הוא.
ניו יורק זה לתפוס את הפרי לסטייטן טיילנד בחינם, בלילה (עם בקבוק יין מוסתר במעיל), לחלוף על פני פסל החרות. להגיע, להסתובב ולעלות חזרה למנהטן בהפלגה שקטה ומבוסמת.
ניו יורק זה ללכת אותה ברגל לכל מקום, להגיע לרחוב קנאל ולהתגלגל לצ'יינה טאון, בסמטאות המפותלות, ריח הים שעולה מחביות הסרטנים, בתי התה הקטנים המוסתרים חצי קומה למטה. לראות הסתודדויות בין טיפוסים חשודים ולחשוב על הסרט 'שנת הדרקון'.
ניו יורק זה לצאת בערב קיץ רותח מחוץ לחלון למדרגות החירום ולהתבונן בתהלוכה הלא נגמרת שברחוב למטה.
ניו יורק זה ללכת למוזיאון התקשורת ולהקשיב או לצפות בזכרונות מילדות.
ניו יורק זה להקלע לסט של סרט/וידאו קליפ/מסיבת רחוב, ולראות את הקסם מתרחש מול עינייך.
ניו יורק זה לסוע בסאבוויי לברוקלין, לעלות על גג שטוח עם שמיכה אוכל שתיה ועוד משהו, לצפות בקו האופק של מנהטן (מינוס שני מגדלים) ולפנטז...
למצוא בר בכל סגנון אפשרי, לחטט בחנויות ספרים מטריפות, לשבת סתם על ספסל מול מגרש כדורסל קטן, לעודד בלב....
ואנשים, אנשים, אנשים...כל כך הרבה פרצופים.
כל רגע מזמן לך מפגש משעשע/מעיק/מרגש שיוביל למפגש נוסף, אחר.
ניו יורק היא אינסופית. כל אחד גוזר ממנה מה שבא לו טוב.
אבל מיילס דייוויס הוא אף פעם לא קלישאה...
בתי הקפה באמת מתוקים להפליא. הקפה עצמו, לעומת זאת, תפל להפליא.
יש לי שתי כתובות של קפה טוב (דווקא!), עוד מעט אדוג אותן ממעמקי ההארד-דיסק.
עוד תמונות ? יש הרבה . ייתכן ואוסיף בהדרגה .
רק שתדע שאני בעקרון מדברת על הבתי הקפה של הויליג' על זה שהם יושבים ממש על הכביש והכסאות והשולחנות והכל הכי פשוט שיש. סטארבק לא אהבתי סורי.
דבר אחד רק התאכזבתי מהספריה וזה שחשבתי שכולם קוראים שם ספרים ולצערי הם קוראים אבל באינטרנט
אולי תביא עוד תמונות זה ממש על קצה המזלג
DONT YOU THINK
תודה , שרה .
לגבי בתי הקפה - אנחנו צריכים לתפוס איזו שיחה .
לגבי הספריה ברחוב 42 - נכון שזה אחד המקומות הנהדרים ?
ותודה !
כל כך ניו יורק..
כל פעם שאני שם..העוצמה המהממת של העיר של העיר הזו מכה בי מחדש..אכן קלישאה ..אבל מה לעשות..כך אני מרגישה...
וכל כך הייטבת להראות זאת בצילומים הנפלאים שלך.
שרה
ניו יורק זה 1. הויליג' 2. סנטרל פארק. 3. טיים סקוואר. 4. בתי קפה 5. מסעדה בשם ברודווי על שם הרחוב. 6. גאפ 7. הספריה ברחוב 42. 8. גוגנהים. 9. לני קרביץ.10. כל המקומות האחרים שלא הזכרתי.
עשית פוסט מרהיב למנהטן ונגעת בכל נקודה חשובה. אהבתי הרגשתי חשתי שאני שוב בניו יורק המקום עלי אדמות