שהייתי בן 10 שנים, ילד קטן צנום ומופנם,

נהגתי להגיע לביתי שהיה אז בצפת מיד לאחר סיום הלימודים,

והדלקתי את הקופסא בסלון ששידרה אז בשחור לבן.

נהגתי לצפות בכל התוכניות ששודרו בטלוויזיה החינוכית.

הסיבה העיקרית שהשגתי שליטה וורבלית מעולה באנגלית,

תיזקף לזכותה של החינוכית ותוכניות הלימוד שלה.

וכן... גם לזיכרון ולכושר האזנה שפיתחתי.

מי שזוכר את התקופה הזאת של ראשית שנות ה 80

בוודאי מתרפק בגעגוע עז לתקופת התום הזאת ולכבוד

ההדדי שהבריות הפגינו אחד כלפי השני.

אם חלילה היה מתרחש אסון, או שחייל שלנו נהרג,

היו מזכירים את שמו בכל בתי הכנסת בשעת פתיחת ההיכל.

הייתה תחושה של ביחד ושותפות לצרה.

הבתים היו פתוחים וכל שמחה הייתה אמיתית וחמה

ולהבדיל... כל אסון או אבדן, היה מורגש היטב באווירה ברחוב.

זו הייתה תקופה בה מילה הייתה מילה.

נוכלים ומעשה עוקץ ושאר מרעין בישין, היו באחוז קטן מאד

בהשוואה לסדום ועמורה שמתרחשת לצערי היום.

אז מה השתנה במהלך שלושים השנים שחלפו...?

חשבתי על ניסוי חולני שמישהו פעם ביצע.

הוא השליך צפרדע חיה לתוך מים רותחים, והצפרדע

זינקה מיד החוצה מהסיר, אמנם עם כוויות, אבל חיה.

אולם כאשר הצפרדע הוכנסה לסיר מים קרים על להבה,

היא נותרה שם עד שהתבשלה למוות !

הדוגמה החולנית הזו, מתאימה לצערי בדיוק למצבינו אנו.

הקופסה בסלון הפכה לצבעונית יותר, גדולה יותר ומפתה יותר.

חושפת את בני הזוג לאנשים "טובים", מוצלחים ויפים יותר.

אפשר לסתור את זה מיד בעשרות הסברים הגיוניים שבשורה

התחתונה, יסתמו לך את הטענות ויגידו לך להתפתח ולצאת לעולם.

אבל... מה אם לאט לאט יטפטפו לך תוכניות רדודות

כמו האח הגדול, השרדות ושאר סדרות נלוזות שלא תורמות מאומה.

בואו נחשוב רגע על הצפרדע...

לוקחים חבורה של מסכנים שמחפשים תהילה

שמים אותם במקום אחד, שבשורה התחתונה, הם הולכים להיות

בשר תותחים של הצופים בבית.

אתם מרימים גבה...?  

כל יהודי יודע שיש עבירות מסויימות שעדיף וצריך להיהרג ולא לעבור.

הכלי המאוס הזה, מטפטף באופן סיסטמתי לתת המודע רעל נורא.

מלמדים אותכם להיות רעים, דורסניים, עזי פנים, ורוצחים.

אני משתמש במילים קשות... אני יודע !

לבזות אנשים ולתפוס אותם בקלקלתם לפני מאות אלפי צופים,

זו הלבנת פנים ורצח לכל דבר !

אין חמלה ואין רחמים, כי אלה תכונות של לוזרים.

במקום זה, יש תככים ומזימות, צעקות וקללות.

השפלות פומביות וסגירת חשבונות אכזרית.

וכל זה מתרחש למול העיניים שלכם.

הגועל נפש הגיע מבחינתי לכזו תת רמה, שאת אותותיה

אני רואה כל יום בחוץ, על הכבישים, בתור בבית המרקחת ועוד...

אולי הצפרדע התבשלה כבר מזמן והצחנה כבר עולה ממנה.

מגוון אדיר של ערוצים של זבל, שמשלמים עליו מאות שקלים בחודש.

כיהודים אנו מחוייבים לאתר את החלש ולדאוג לו.

לראות אדם בצרה ולסייע לו.

לוותר ולהיות סובלני כלפי הבריות, עשרות פסוקים שאני לפחות מכיר.

מה קרה לנו...?

קמו חבורה של תאבי בצע וכוח אשר דוחפים לנו לגרון

את כל הזבל הזה אשר משחית את הנשמה שלנו והכי כואב...

את הנפש העדינה של הילדים שלנו שנחשפים להתנהגות הפסולה הזאת

ומאמצים אותה כסגנון החיים המקובל.

את המוגלה והזוהמה הזאת הציבור צורך ומשלם עליו.

ומלקק את האצבעות, ואין פוצה פה ומצפצף.

אנשים יוצאים מגדרם במלחמה בתאונות הדרכים.

במאבק למען זכויות בעלי החיים.

בעד הזכות לנשום אוויר נקי.

בעד זכויות בסיסיות שנשללות ונרמסות פה חדשות לבקרים.

מה עם הנשמה והנפש שלכם ושל ילדכם...?

אני כותב את המילים האלה בקיצור נמרץ,

אבל לא צריך להיות גאון, על מנת להבין את הקשר הישיר

של הכלי המאוס הזה וההשפעה הרצחנית שלו על ההתנהגות 

שלנו כחברה.

ואם מישהו חושב שזה לא משפיע עליו והרעל לא מחלחל...

שיחשוב שוב בצורה אובייקטיבית ויזכור:

גם אם את\ה נכנסים לביב שופכין ולא באים במגע ישיר

בגוף או בבגדים, הריח עדיין ייספג בבגדים.

לאחר זמן, מתרגלים לריח ואז המרחק עד להתפלשות 

בזוהמה, הוא קטן מאד והגבולות נופלים.

עשו לעצמכם טובה אדירה ותחסכו מכם ובעיקר מילדכם

את ביב השופכין הסרוח והנתעב של תוכניות הריאליטי והתחרויות.

התמקדו באנושיות ובעזרה לזולת.

שימו דגש על חמלה וסובלנות.

אנחנו לא חיות טרף, אנחנו בני אנוש שנבראו עם הרגלים למטה

והראש למעלה בסוד סולם יעקב המורה על שאיפה לצמיחה והתפתחות

ולא כמו בהמה שאין בה דעת שראשה נמצא

בקו ישר עם הזנב שלה ושאין לה שום סיכוי להתפתח בדעת.

לסיום רק אוסיף שהבהמה טובה בהרבה

מכל המפיקים והיוצרים של התוכניות הללו.

לפחות הבהמה תורמת מאד ולא מזיקה.

ובאותה נשימה אני מתנצל בפני בעלי החיים

שהשתמשתי בהם מטאפאורית לתאר תת רמה.