חוזרת ממך. מכירה אותך לא מהיום. לפעמים קרוב יותר, לפעמים קרוב מאוד, לפעמים מרחוק. איכשהו, המפגש המחודש בינינו מצליח תמיד לעשות לי משהו בלב. 50 ומשהו קלומטרים הראה מד הקילומטרים של הרכב הערב בדרך הלוך. גם בדרך חזור, 5 דקות אחר-כך, הוא התעקש על אותו מרחק בדיוק. אני התעקשתי שבדרך חזרה המרחק היה הרבה יותר גדול. הרבה יותר.
בשיחתנו הבוקר, אמרתי לך, שהפעם אני מגיעה ממקום אחר לגמרי. מעין סוג של התחלה חדשה בינינו, דווקא מהמקום שמכיר אותך.
אני. שלא נותנת לאיש לגעת. להתקרב. איכשהו חשתי בך מוגנת.
מה שקרה הערב, אגב, רק חיזק אצלי את התחושה הזו. הכנות בה קיבלת אותי, על אף הדרך בה בחרו הדברים ללכת, הוכיחה לי, שלא טעיתי בך איש.
באתי לקבל חיבוק. לא חיבוק של רגע. לא זיון של לילה. לא חום זמני.
באתי. כולי אל כולך.
רגע לפני שהגעתי, מסתבר, הוטח בך חלק ישן של חייך.
אני אחסוך ממך את דעתי הלא רלבנטית. כי היא, יחד עם דעת השאר, באמת לא רלבנטית. הלב שלך, היה ויהיה המחליט היחיד בסיפור הזה. כך נכון. אינני מכירה את האישה האחרת. לא הכרתי ולא אכיר. אין לי דבר לומר עליה. אינני קשורה בה ולעולם לא אקשור את חיי בה בשום אופן.
אבל... בחיבוק שלנו, בנשיקה, בעיניים, איך שהגעתי...הרגשתי... הרגשתי...שיש בי הכוח, ולו לרגע, להיכנס מתחת לנימי הנפש, הכל כך קסומה שלך, ולגנוב לי קצת חום. ידעתי שאוכל, במיומנות שלי מי ששיחקו לה לא פעם בנפש, להזיז את ההיא הצידה, לרגע או ליותר ועדיין... בחרתי לסגת.
לא כך חלמתי אותך מ. כשסיפרת לי על שיחתכם, ראיתי בעיניך את הרצון ללכת אליה, תהיינה סיבותיך אשר תהיינה.
"אני כבר חוזר" אמרת לי. התכוונת שאתה כבר בא. לא היית חוזר באמת. מ. היה נשאר שם.
אינני רוצה להילחם עליך. אני רוצה להתמסר לך מתמסר לי. בעונג, לא במלחמה. אני רוצה לאהוב. לתת. לעולם לא לקחת. בטח לא את מה שלא ניתן לי במלוא הלב והנפש.
הדרך מרמת גן לחדרה מעולם לא היית רחוקה יותר. אני לא יודעת איפה היה גשום יותר. מחוץ לאוטו, או בתוכו.
בדרך יוסי בנאי שר ברדיו על אהבה בת עשרים:
"יפה שלי את יחידה ומכושפה שלי מאור השחר עד לבוא לילי אוהב אותך, אוהב עדיין ..... הן אחרי ככלות הכל היה לי כשרון גדול להזדקן איתך ביחד"
יוסי בנאי מת. גם קצת ממני.
מ. יקר. אנא, שמור עליך. אל תיתן לאף אחד\ת לגרום לך להאמין שאתה ראוי לטיפה פחות, מהכי טוב שיש. כי אתה, ללא ספק, אחד מהיותר ראויים שזכיתי להכיר. החיוך שלך, האור היוצא ממך ומקרין על כל מי שחולף במקרה, או מגיע במיוחד מחדרה לרמת גן. אתה.... אתה. בימינו אנו... זה לא מעט.
אני?אני בסדר. אין בי כבר כלום שיכול להיפגע יותר. כלום שמרגיש. כלום שכואב. בסדר. בחיי. תודה לשואלים. |