חלון שבור, מקרר ריק, סלון חשוך, 2300 ש"ח הכנסה חודשית, שלושה ילדים קטנים, אמא חולה, אין אבא.

לא זה לא אני. מקווה שלא אגיע לשם. ולא, זה לא מקרה חד פעמי שמחכה לתרומות בבנק.

זו מציאות יומיומית, עגומה, חשוכה, אולי חשוכת מרפא.

פני המציאות שאני בחרתי להביט בה מדי יום ביומו.

רחוב שלם, בניינים מלאים, משפחות עולות, ילדים בסיכון.

מתי יהיה סוף לאדישות?