0
כמורה תמד חשבתי שילדיי יתקדמו מהר בחומר ויהיה להם קל מאוד בבית הספר, בכל זאת, בשביל מה יש להם מורה בבית? אבל במרוצת השנים גיליתי שזה שיש לי סבלנות רבה לתלמידיי לא בהכרח אומר שיש לי סבלנות ללמד את ילדיי. להפך, לחזור הביתה מיום עבודה בכיתה נראה בלתי נסבל כששבים ללמד עוד ילדים כשכבר עייפים ומותשים. לרגע אני מצטערת שהם לא היו אתי היום בכיתה וכבר למדו את מה שלימדתי. המצב הגיע לשיאו לאחרונה כשהחלטתי שאני משאירה את הקטנה שלי שנה נוספת בגן, כיוון שלטעמי היא לא מספיק בשלה עדיין. הייתם חושבים שיסמכו על מורה שהיא יודעת על מה היא מדברת, נכון? אז לא! מסתבר שהילדה צריכה לקבל אבחון בשירות הפסיכולוגי של העירייה ורק לאחר שתי תצפיות ומספר מפגשים יוחלט אם אמא שלה צודקת או לא. אז מצאתי את עצמי נאבקת מול המערכת שאני חלק ממנה וגם עם עצמי, אולי השיקולים שלי נובעים ממניעים אנוכיים של נוחות ולא לטובת הילדה? נחכה לתוצאות האבחון ונדע. |