כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    ניו זילנד צפון - פרק ראשון

    3 תגובות   יום חמישי, 28/1/16, 09:03

    רוב המטיילים שתחומים בזמן ובתקציב יעדיפו באופן טבעי לבקר באי הדרומי של ניו-זילנד. האי הצפוני נחשב לפחות מתוייר ופחות אטרקטיבי, לכן כשהועלתה האפשרות "להיתקע" באי הצפוני למשך שבועיים, אלף מטר מעל לגובה פני הים ובלי וואטסאפ זמין... איך לומר זאת בעדינות, לא נפלתי מהכיסא! היו לי דברים יותר טובים לעשות.

    אבל... בגלל שלא באמת שאלו אותי מצאתי את עצמי, מהר מאוד, בטיסת סינגפור איירלינס. חגור, במפלצת אירופאית העונה לשם A380, כשהנתיב על הצג המשובח שלפני מורה לכיוון לאוקלנד.

     

    ''

     

    ''

     

    עשר שעות מאוחרי יותר, אחרי שרוחרחתי לדעת, ע"י חמישה כלבים שונים שכל אחד מהם מאומן לזהות פרי, ירק או כל סכנה אחרת שנשקפת לחקלאות הניו-זילנדית יצאתי לאוויר הקריר (ביחס לסינגפור כל מקום אחר בעולם נחשב לקריר).

    הפורסטר שהוזמנה במעוד מועד המתינה עבורי בדום מתוח ויחד יצאנו למסע בן 14 יום ו400 ק"מ דרומה, ללב ליבו של האי הצפוני.

     

    ''

     

    תמונת מצב נכון לנקודת הזמן הנוכחית קרי, גריניג' 13+ שעות. מי שעומד מלפני, צדדי ומאחורי הם שני הרים:

     

    1. טונגרירו (Mount Tongariro) - זהו "מורדור" משר הטבעות. פעיל בקטנה, התפרצות אחרונה היתה ב 2012 אבל במאה שנה שקדמו לו התפרץ לפחות 70 פעם, כרגע צובר אנרגיה עד ל"עונג הבא"

    2. רופאו (Mount Ruapehu) - לפי כל העדויות, שם התרחשה אחת ההתפרצויות הגדולות ביותר בהיסטוריה ועדיין הר הגעש הפעיל ביותר בניו-זילנד. מוי כיף!

     

    ''

    Mount Tongariro

     

    ''

    Mount Ruapehu

     

    למרות הקרבה ל"גיהנום" על פי שני ההרים שלצידי, ברור כשמש שאני הרבה יותר קרוב קרוב לגן עדן מאשר לגיהינום.  ההתפרצות הגדולה של הר רופאו גרמה לעלטה במשך שלוש שנים בנו-זילנד. השפעת העננה הוולקנית, הורגשה ותועדה בתרבויות רבות בעולם. במונגוליה למשל קיים תיעוד בן חצי שנה של שמיים אדומים.

    השפעת האפר הוולקני על הקרקע בסופו של יום יצרה כר פורה לצומח (מה שמסביר את הירוק האינסופי) ולבעלי החיים ששרדו את השואה הוולקנית. כנראה שחייבים לעבור דרך הגהנום בכדי להגיע לגן העדן, אין קיצורי דרך. ראו זאת כנבואה אופטימית-קוסמית לעתיד המזרח התיכון.

    ובכל זאת ,האי הצפוני שונה משמעותית מהדרומי, פחות דרמטי, פחות נחלים ואגמים, הרבה פחות מים כחולים ובעלי חיים... ולא כבשים זה לא נחשב... ועדין אחד המקומות היפים והמרשימים בעולם.

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    תחושת בטן אישית שלי שה"צפוניים" פחות נחמדים שזה ממש מבאס כי בפעם האחרונה שבדקתי הניו זילנדים היו האנשים הכי נחמדים בעולם. בינתיים, ממה שחוויתי, כמה עיירות נידחות באמצע שום מקום, אבל ממש שום מקום!

    הרחובות הראשיים שוממים כמו המרכז המסחרי של ירוחם בערב צום גדליה, כך גם המסעדות הבודדות שפתוחות מעשר בבוקר עד חמש אחר הצהרים (בימי חול). לעת ערב האופציות הם למות מרעב או לחפש חבל. כי, עצים יש פה בשפע...

     

    כל כך נידח פה שאפילו הציפורים לא מגיעות לכאן להטיל ביצים, הכבשים אפתיות מהייאוש והאטרקציה הכי גדולה בעיירה שלנו היא פסל של מגף! ולמרות שכך ניו-זילנד מהממת. הירוק בהיר, האור רך, השקיעות מושלמות, השלג לבן בדיוק כמו בדרומי והמעט אגמים (ומעט זה עניין מאוד יחסי) עדיין כחולים להחריד.

     

    ''

     

    לעיירה שלנו קוראים Taihape, לא מקום שמופיע בספרי התיירות ובצדק. "חור" באמצע הדרך בין אוקלנד לוולינגטון. רוב בני התמותה, אפילו לא היו עוצרים בה בכדי להשתין. בסה"כ 900 תושבים ע"פ גוגל ו- 5, לא כולל את הח"מ, לפי כמות האנשים ברחובות.

     

    ''

    Thiape ברגעי עומס.


    אם תנסו לחפש ב TripAdvisor את עשרת הדברים שחובה לעשות ב Thiape כנראה שתגיעו לדף ריק. אבל אם ננסה לרגע קט לשחק בנדמה לי... כנראה שזה מה שהיה מופיע בכתובים.

    1. לקום בבוקר ולחכות שיהיה לילה.
    2. להבין מה מרגישים שבויים של דאעש (לפני העריפה).
    3. לספור כבשים... בנחת... אבל ממש בנחת!
    4. לצפות באזוב גדל על הקירות.
    5. לחשוב על עוד 5 דברים שאפשר לעשות ב Taihape... קחו את הזמן!

    אנחנו מסתובבים בערבה הניו זילנדית, בגובה 1000 מטר פלוס, מצוידים ברכבי שטח שחורים כמו דאעש, רק שפה אין דאעש, אין למי לערוף את הראש וגם כבשים אין רק ארנבים ענקיים שמתרוצצים בשטח. ציוויליזציה או קליטה סלולרית? בטח ובטח לא בגובה הזה.

    מנגד יש רוח והרבה ממנה. רוח שכמעט גורמת לנו לעוף ולאוזנים לנשור.

    רוח, שממליצה בעדינות - Donta Pishta Contra Venta ובעברית, חראם על מי שמשתין נגד הרוח. מניסיון אישי... בדוק!

     

    ''

     

    ''

     

    אחרי שנגמרה הרוח וירדנו לגובה סביר שבו כבשים, דור שלוש ובני אדם חיים, חיים שלווים. נחתנו בעיירה קטנה בשם Ohkaune. חור, שבימי החורף משמשת כבסיס לגולשי המדרונות המושלגים. בקיץ היא עוד אחת מאותן העיירות בהם התושבים המקומיים מתעוררים מידי בוקר עם מחשבות אובדניות.

    דווקא שם, מצאנו את אחד הסינגלים המומלצים לרכיבת שטח. המיניבוס מעלה אותנו במעלה ההר וחמושים באופני הרים אנחנו מתוכננים לדווש בקלילות מטה. מסתבר שהניו זילנדים נתנו להגדרה של "Down hill" פרשנות רחבה, שבאופן כללי גורסת שיש ירידות, בדרך כלל, מדי פעם, מעת לעת ובלי התחייבות... באופן פרטני אפשר לסכם שגם היו כמה עליות לא פשוטות בכלל.

    בגיל 45 עם כושר סביר אתגר הטיפוס לא פשוט. הפיצוי היה בדמות הדרך המדהימה בה רכבנו והאוויר הנקי עד כדי הרעלת חמצן.

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    המשך יבוא (או שלא...)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/16 00:19:
      ירוק
        31/1/16 06:16:
      קראתי את הפוסט עוד פעמיים ולא מצאתי זכר לתלונה. אחרי פעמיים באי הדרומי, אין ספק שהצפוני פחות אטרקטיבי. למרות שכך יש עוד לא מעט על מה לכתוב ועוד הרבה תמונות יפות. אשתדל להוסיף בעתיד הקרוב.
        30/1/16 09:09:

      למה להתלונן למה? :)
      אמנם הייתי שמה לפני 17 שנים, אך לדעתי היופי הגדול של האי הצפוני הוא להבחין ולהתפעל מהקונטרסט האדיר בין ישראל שלנו הקטנה שקורעת תחת עול חייה, לבין הצלילות הנקיה והירוקה של האי הצפוני, בו השלווה מנצחת, והטבע מחבק בביטחון.

      GIVE US SOME MORE !

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין