"אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה" (ת. בבלי, חולין, פ"א)

כבר בתקופות קדומות, גם בתקופות התנ"ך והמשנה, דבקו החכמים בדרך של גישור. בשנת 1984 הוסדר הגישור רשמית מבחינה משפטית בחוק בתי המשפט, והוגדר כדלקמן: "גישור הוא הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו".

היום קיימות, שתי דרכים לסיים סכסוך בין שני בעלי דין: האחת היא ההליך המשפטי, באמצעות פניה לבית המשפט הפוסק על פי הראיות, הדין החל, ולפי ראות עינו של השופט, והשנייה, מציאת פתרון מקובל על שני הצדדים תוך כדי ניהול משא ומתן ומתוך רצון להדדיות ושיתוף פעולה.

הליך הגישור, בשונה מההליך המשפטי, מאפשר לצדדים ליטול אחריות על מעשיהם ולהגיע לפתרון מהיר ויצירתי המוסכם עליהם, כמעט בכל תחום. החל מסכסוכי שכנים, סכסוכים מוניציפאליים, סכסוכים עסקיים וצרכנות וכלה בגירושין, סכסוכי ירושה, סכסוכי עבודה וסכסוכים מדיניים.  

היתרונות הבולטים של הליך הגישור הם: הפתרון שהושג מוסכם על הצדדים ואינו פסק דין המוכרע על ידי צד שלישי , בעלי הדין שולטים על הליך הגישור ויכולים להפסיקו בכל עת, זמן ההמתנה לפגישות הגישור קצר הרבה יותר מכל הליך משפטי, עלות הגישור נמוכה באופן ניכר מדיון משפטי, וכן, הדיון מתנהל בדיסקרטיות ובאווירה נעימה ומכבדת, המאפשרת לצדדים לשמור ואף לשפר את מערכת היחסים ביניהם.  

תפקיד המגשר בכל התהליך הוא, בראש ובראשונה, להוריד את המתח בין בעלי הדין לרמה שיוכלו להגיע להידברות ביניהם. לאחר שמיעת שני הצדדים, תפקידו של המגשר הוא לאסוף את הטענות ולהביאן לדיון ממוקד במסגרתו ייפתר הסכסוך בצורה מיטבית. במסגרת הליך הגישור, יכולים הצדדים לדבר באופן חופשי ופתוח שכן כל מה שנאמר במסגרת גישור הינו חסוי על פי הדין, ומשמעות הדבר שהצדדים אינם רשאים להעיד על דברים שנאמרו במסגרת הליך הגישור ואין הם רשאים להזמין את המגשר לעדות על דברים שנאמרו בו. המגשר אינו זה שמחליט על הפתרון לסכסוך, הוא איננו בורר. תפקידו להביא את בעלי המריבה למצב שבו הם יגיעו בעצמם לפתרון מקובל על שניהם, תוך פיקוח על כך שהתוצאה תהיה שקולה לשני הצדדים. בנוסף, המגשר מחויב לשמור על הגינות, אסור לו לייעץ לאחד מבעלי הדין בנושא שאינו קשור בסכסוך ועליו לשמור בסודיות את המידע שקיבל.

בתי המשפט מודעים להצלחות של הליך הגישור ומעבירים תיקים רבים לגישור, מתוך הבנה שניתן להגיע לפתרונות טובים ללא התערבות משפטית. הנהלת בתי המשפט בישראל פועלת רבות להעמיק את השימוש בהליכי גישור בבתי המשפט. היום הליך של מהו"ת (מפגש הכנה ותאום) הוא מעין הליך גישור חובה, אליו חייבים הצדדים להגיע טרם פתיחת משפטם, במטרה להגיע להסכם וללא בבזבוז זמן שיפוטי יקר. ההגעה לפגישת המהו"ת היא חובה אך אין הצדדים חייבים להישאר בגישור לאחר שהגיעו פיזית לפגישה.

בסיומו של הליך הגישור נחתם 'הסדר גישור' בין הצדדים על יישוב הסכסוך בדרך של הסכמה. 'הסדר הגישור' מקבל תוקף 'פסק דין', לאחר שהובא לפני בית משפט ואושר בפני שופט. מרגע זה ואילך 'הסדר הגישור' תקף כ'פסק דין' לכל דבר ועניין, לרבות אכיפתו ומימושו בהליכי הוצאה לפועל.

כדי לקבל הערכה בדבר סיכויי הגישור, וכן, לשם הכנת אסטרטגיה ובדיקת הזכויות העומדות לבעלי הדין, מומלץ להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בגישור, ובעל ידע רחב בתביעות מסוג הסכסוך הנדון.