ראשית גילוי נאות: אני אוהב את אמריקה כרעיון, את חוקתה העומדת איתנה כמאתיים וחמישים שנים מול כל מצוקות העתים, את הפוליטיקה ההגונה שלה ואת הדמוקרטיה המופתית שלה. אני לא סובל את האמריקני הממוצע, שטחי, נלהב משטויות, ההפך הגמור מן האירופי, ובמיוחד מאוס בעיני הבוחר האמריקני שבעיני הוא אידיוט, אין לי מילה עדינה מזאת עבורו, זה שמביא צרות על ארצו ומסכן את העולם החופשי בבחירותיו המטומטמות. הבוחר האמריקני הביא את משפחת בוש לבית הלבן. קשה לחשוב על בוחר טיפש יותר מזה ששלח את משפחת בוש אל הבית הלבן שלש פעמים: פעם אחת את ג'ורג' בוש האב ופעמיים את בנו הטיפש. כל זאת לא הספיק לבוחר האמריקני והוא שלח לבית הלבן נער מתבגר תמים, ברק אובמה שמו, שהדיקטטור פוטין עושה צחוק ממנו ומנסה להחזיר לעולם את הרודנות הסובייטית כאשר מולו ניצב הנשיא אובמה אובד עצות שאינו יודע מה לעשות כדי לרסנו ועומד חסר אונים גם מול כמה עשרות אלפי מוסלמים מטורפים, דאע"ש, שרוצים להחזיר את העולם אל המאה השביעית. מתחרה בבוחר האמריקני רק הבוחר הישראלי, שבחר כבר בפעם הרביעית בבנימין נתניהו שהורס את מדינתו באופן שיטתי.

כעת יש פריימריז לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2016 בשתי המפלגות האמריקניות - הדמוקרטים והרפובליקנים. בראש המועמדים הרפובליקנים דונאלד טראמפ, מיליארדר שרוצה לקנות בכספו את הבית הלבן אבל איש לא יודע מה בדיוק הוא ייעשה שם. במקום להבהיר מה ייעשה בבית הלבן הוא מחלק באספות הבחירות שלו כובעים אדומים ולבנים למאזיניו. במפלגה הדמוקרטית במקום השני אחרי הילרי קלינטון ישנו יהודי אמריקני, ברני סנדרס שמו, שנשמע בנאומיו כמו סוציאל-דמוקרט מן המאה שעברה.

אני חושש שהבוחר האמריקני יטעה שוב כהרגלו ולא יבחר בהילרי קלינטון, היחידה הראויה להיות הנשיאה האמריקנית הראשונה בהיסטוריה.