משפט "מחוזי-ביטחוני" כמו שהיו אומרים פעם הגששים (אוי, איפה הימים האלה?), של שני ליטמן היום ב "הארץ", עשה לי את היום. היא כתבה ביקורת טלוויזיה על תכניות ההישרדות המשודרות לצד "האח הגדול" בערוץ 2 השואף לטמטם כמה שיותר את צופיו - כי זה מביא לו רייטינג שפירושו כסף גדול והרי לשם כך קיימת הטלוויזיה המסחרית.

ואני הקטן, מה שרציתי להגיד בסך הכול זה ששני ליטמן המציאה הגדרה יפה ומשעשעת למה שאנחנו הגברים קוראים "תאוות בשרים". אין לי מושג ירוק להגדרה הנשית המקבילה ל "תאוות בשרים" הגברית כי אף פעם לא הייתי אישה ואין לי מושג ירוק מה מהנה את הנשים ממה שיש אצלנו הגברים. אני יכול להוסיף מיד מה שרוב הגברים חושבים על הנושא, אך אין כל ביטחון בכך שזו גם האמת. צריך לשאול את הנשים אבל אין כל סיכוי שהן תאמרנה את האמת. אני יודע רק שאנחנו הגברים אוהבים הרבה בשר נשי רך/מוצק שמהנה אותנו עד כדי שיגעון ומכאן בא הביטוי "תאוות בשרים". אני יודע גם שהנשים לעולם לא תגלינה מה שהן אוהבות אצלנו הגברים: ככה זה, זו אקסיומה שאין טעם לחקור את מקורה.

אז שאפו לשני ליטמן על מה שכתבה היום בעיתון "הארץ". המשיכי לשעשע אותנו.