כותרות TheMarker >
    ';

    "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן"

    בחודשים האחרונים אני מבחין בדאגה רבה בפער הולך ומתרחב בין המציאות מבוססת העובדות כפי שאני רואה אותה לבין תמונת המציאות של קובעי המדיניות ומעצבי דעת הקהל בישראל.
    מטרתי בבלוג זה לאפיין את התופעה, להדגים את העיוותים אותם אני רואה בתפיסת המציאות ולהציע פרספקטיבה שונה תוך התבוננות ביקורתית מבחוץ ושימוש בעובדות מהעבר הקרוב והרחוק כדי להאיר את ההווה ולהעריך את העתיד. כמו כן, אציע דרכים אופרטיביות שיאפשרו לראות את המציאות כהוויתה מבעד מסך "הספינים" ויאתחלו תהליך של חזרה למציאות שנושא עמו תקוה לשינוי.
    חשוב לי להדגיש שאין בכוונתי להביע דעות על בסיס "ערכי" או "מוסרי", אלא על בסיס ניתוח קר ועובדתי (גישת Real Politic). הערכת העתיד תתבצע על בסיס ניתוח מגמות קיימות והערכת הסתברויות לתוצאות אפשריות.

    ראש אמ"ן: "רוב בציבור הפלסטיני הכיר בישראל כמדינה לעם היהודי"

    0 תגובות   יום שלישי, 2/2/16, 06:42

    אופס. ראש אמ"ן יודע את זה, אבל אסור לו לגלות את הסוד הכי שמור במדינה.

     

    איך אני יודע שראש אמ"ן יודע? כי ראש אמ"ן קורא סקרי דעת קהל פלסטינים, בודאי כאלה שהתפרסמו באינטרנט וגלויים לעין כל עד היום.

     

    למה "הכיר" בלשון עבר? כי זה היה נכון עד שנתניהו נבחר לראשות הממשלה בפברואר 2009. 


    http://www.pcpsr.org/en/node/223

     

    53% accept and 46% reject a mutual recognition of Israel as the state for the Jewish people and Palestine as the state for the Palestinian people;

     

    בסקר הבא שנערך מייד לאחר הבחירות לכנסת ה-18, התמיכה ירדה ל-50% ובהמשך ל-49%.

    לעומת זאת, אם מסתכלים אחורה, לממשלת שרון ותקופת ההתנתקות, התמיכה הייתה גורפת: 63% תמיכה בהכרה בישראל כמדינה יהודית לעומת 35% מתנגדים. ראה כאן: 

    http://www.pcpsr.org/en/node/238


    לסיכום, החל מבחירת אבו-מאזן ב- 2005, דרך ממשלות שרון ואולמרט ועד לבחירת נתניהו בתחילת 2009, רוב בציבור הפלסטיני הכיר בישראל כמדינה לעם היהודי. התמיכה התחילה לרדת מיד לאחר מכן, עד שאבד הרוב לכך.

     

    בפוסט נפרד, אתייחס לעמדות ההנהגה הפלסטינית, צוות המו"מ עם ישראל ואבו מאזן עצמו לשאלת ההכרה בישראל "כמדינה יהודית"

     

    --------------------------------------------------

     

    בפוסט קודם ציינתי שאני אציע פרויקטים קטנים למי שמיואש מהמצב וחושב שאין מה לעשות.

    אז הנה פרויקט מס' 1: העתק את המספרים בתשובות לאותה שאלה מ-2005 ואילך (היא תמיד מופיעה בשינויים קטנים) לגליון אקסל, ובנה גרף של השתנות יחס הציבור הפלסטיני להכרה "במדינה לעם היהודי" לאורך השנים.

    הכן מצגת של דף בודד. סמן תאריכי מפתח בתולדות הסכסוך (בחירות בישראל, אנתיפאדות, מלחמות בעזה וכו')

     

    זה פרויקט של שעה מכסימום. אשמח לראות את התוצאה כתגובה לפוסט שלי.

     

    מי שקרא גם שאלות אחרות בסקרים, למשל: היחס ל"קץ הסכסוך וסיום התביעות" וחושב שהציבור בארץ לא מכיר את עמדות הציבור הפלסטיני, מוזמן לקחת על עצמו פרויקט גדול יותר: להעביר את כל המידע הרלוונטי לסכסוך לאקסל ולבצע עבודה מקיפה יותר. 

    למפלגת התקווה דרוש מומחה לנושא דעת הקהל הפלסטינית, שיעקב אחר כל מידע פומבי עדכני בנושא ויפיץ בארגון.

     

    מספר אבחנות:

     

    1. מדוע הציבור בארץ לא חשוף לחומר הזה?

    2. מדוע הפלסטינים בודקים את עמדות הציבור שלהם בנושא השלום עם ישראל באופן רציף מזה שנים רבות, (גם כאשר אין כלל מו"מ) דבר שלא קורה בישראל? מה זה אומר על יחס שני העמים לשלום?

    3. הסקרים מוכיחים מעל לכל ספק קשר ברור בין אירועים משמעותיים בתולדות הסכסוך (ההתנתקות, אינתיפאדות, מו"מ) לבין דעת הציבור הפלסטיני על ישראל וכן משפיעים באופן מובהק על יחסי הכוחות בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס. מצב זה דומה מאוד להשפעה של אותם אירועים על יחסי הכוחות בין השמאל לימין בישראל. (מלחמות מחזקות את הימין ומו"מ מחזק את השמאל).

    למעשה, נתן להסיק שיש ברית פוליטית בלתי כתובה (בלתי מודעת?) בין ממשלת הימין לחמאס, בה שני הגופים ניזונים זה מזה לביצור כוחם.

     

    חומר למחשבה.....

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עמיאנונימי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין