כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    קובה ב' - עמימות בין א' לא'

    1 תגובות   יום שבת, 6/2/16, 13:59

    חובה לקרוא את קובה א' - העימות בין א' לא' לפני קריאת קטע זה!!!

     

    המשך בא...

    בסביבות שש סיימנו להקיא בבית חב"ד.
    מה לעשות, בישול יהודי, אבל חומרים מקומיים.

    "קחו, תתלו באוטו" אמר הרב, מושיט לנו חמסה עם ברכת הדרך.
    לקחנו. נזדקק לזה.

    ישנה איזו מיס קונספציה לגבי קובה (גם מיס רודריגז ומיס הרננדז, אבל זה למגזין אחר). אומרים שזול שם.
    לפני שטסנו לקובה ארגנו לנו מפגש עם איזה אחד, מוסיק, "המומחה" לענייני קובה בארץ.
    "הכל כלול" הוא אמר. "תקחו ליתר בטחון איזה 100$ לבן אדם וכיסיתם גם את הזונות, גם את הטיפים ועוד נשאר לכם כסף לדמי אבהות לשנתיים במידה וקרתה תאונה".

    את ה 100$ האלה עקצו מאתנו בארוחת הערב הראשונה ליד המלון.
    "קרתה תאונה" אמר ע' בבוקר המחרת בלובי, נוגס באכזריות בג'מבו שרימפ ענק. "אבל..." הוסיף בערמומיות, "יש שני כספומטים בעיר, אנשינו כרגע מחפשים אותם ובינתיים ארגנתי לנו כאן בופה פירות ים, כפיצוי על עוגמת הנפש".
    בינינו, לא הבנתי איך בופה פירות ים במחיר של 200$ לאדם יפצה על עוגמת הנפש, אבל זרמתי, ביחוד שנראה שמדובר על ארוחת "שקית הקאה אחת".

    איך שסיימנו להקיא, הגיעו א' וא' מיוזעים אך מרוצים.
    "נו", שאל ע', "מצאתם?".
    א' וא' הסתכלו זה בזה בתהייה. "שיט" חבט א' במצחו. "הכספומטים, כן?" שאל בהיסוס את ע'. "בטיפול!".
    הם שעטו החוצה מהלובי.

    בינתיים ניהל ע' משא ומתן טלפוני לדחיית שכירת הרכבים למחר, ללא קנס. הוא הצליח להוריד אותם ל 100$ קנס לאדם וחזר לבשר לנו על כך.
    "מה הקשר לאדם?" שאלתי בפה מלא טבליות גלוקוז (הייתי בנפילת סוכר קטנה עקב ההקאות), "למה לא לרכב?".

    ישבנו בלובי מעמיסים עוד ועוד תופינים ומגדניות על החשבון שלנו.
    א' וא' הגיעו נמרצים מתמיד.
    "לא מצאנו את הכספומטים" הם אמרו, "אבל אנחנו מתקרבים".
    "אתם כאן" אמרתי.

    "תגיד" פניתי לע', "דאגת להאריך לנו את השהות כאן להלילה?".
    ע' פלט חתיכת קרוקודיל.
    "מקולקל?" שאלתי.
    "לא יודע", ענה ע', "אף פעם לא אכלתי קרוקודיל".
    הוא פסע לעבר הקבלה. במשך כעשרים דקות ראיתי אותו מתווכח, צועק ומנפנף בידיו.
    "נו?" שאלתי כשחזר.
    "יפצו אותי בשפמנון".
    "ומה עם החדרים?" שאלתי.
    "וואללה" הוא אמר. הוא פסע לעבר הקבלה. במשך כעשרים דקות ראיתי אותו מתווכח, צועק ומנפנף בידיו.
    "תמורת 100$ אקסטרה לבן אדם שודרגנו לקומת הסוויטות כי חדרים רגילים לא היו".
    "מה הקשר לאדם?" שאלתי בפה מלא דיונון מתחת לשפמנון, "למה לא לחדר?".
    "איך הדיונון?" שאל ע' בפה מלא שפמנון מתחת לשפם, "הולך עם השפמנון?".
    הרגשתי שבאופן עקבי ע' מתחמק מתשובות ענייניות אבל בשלב הזה החלטתי להבליג.

     

    המשך יבוא...

     

    הפרשת השבוע:

    גמרתי להתלוצץ עם רופאיי ועברתי להתלוצץ עם הרב. זה טוב?

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/2/16 22:29:
      תיארת את החויות שעברו עליך באופן מעניין. המשך שבוע נפלא ובריא! בברכה אהובה.