בנימין נתניהו, איש לא הגון, הביא בדוגמה האישית שהוא משדר בעשר שנות שלטונו את הריקבון המוסרי שאוכל בישראל בכל פה כיום. שוחד ושלמונים, גנבת כספי ציבור, מינויים פוליטיים לא הוגנים, מינויים שלטוניים מבוססים על שלח לחמך על פני המים כדי לקבל ברבות הימים הנחות באכיפת החוק. נשיא מדינה, ראש ממשלה, שר אוצר, שר פנים מורשעים בבית משפט, נידונים למאסר והופכים לעבריינים אסורים בבתי כלא. מינוי אסיר לשעבר לתפקיד שר - אמנם חוקי אבל מסריח. קניית שלטון קואליציוני בכספי ציבור ושימוש עברייני ולוט בערפל ב "חוק ההסדרים". הימנעות כתיבת חוקה מיומה הראשון של המדינה כדי לזכות בתמיכה קואליציונית של הדתיים בעת מצוקה בתוצאות הבחירות. מכירת משאבי טבע השייכים לכלל האזרחים לטייקונים ( למען האמת זה לא שייך רק לביבי: פנחס ספיר של מפא"י ההיסטורית עשה זאת לפניו והעשיר כקורח את האחים עפר שהיום הם שוכני בית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל-אביב, עניין שדורש תשלום של הרבה מאד כסף). זלזול בבית המשפט העליון וחקיקת חוקים פשיסטיים כדי לעקוף את בג"צ. ראש ממשלה שמחזיק בידיו 6 תיקים ממשלתיים חשוד בכוונה להנהיג כאן משטר רודנות פשיסטית. אגב, בכל ששת התיקים ענייני המשרד מטופלים ברשלנות ובטלנות המאפיינים את בנימין נתניהו. הפעלת צנזורה צבאית כאילו ביטחונית כדי לסתום פיות; בלוגרים יהיו חייבים להגיש את הפוסטים לבדיקת הצנזורה, שעלולה להחליט שמשפט כמו "ביבי הוא שקרן פתולוגי, עובדה שהוכחה אמפירית אינספור פעמים" מהווה סוד ביטחוני ועל כן אסור לפרסום. ואחרון לא חביב: בריקבון מוסרי צומחות גם פטריות כמו משה איבגי וסילבן שלום.

כעת לעניין השלום והגישה הארכאית והאוטומטית כלפיו. זה נמשך כאמור מיום קומה של ישראל. היום, אחרי רדיפת השלום של ישראל מיומה הראשון אפשר להסיק בביטחון גמור שהשלום הוא בלתי אפשרי. ראשית ובעיקר בגלל הפלסטינים שמוכיחים ללא הפסק שרק חיסולה של ישראל תראה בעיניהם כהשגת שלום עבורם. אבל גם בגלל ישראל. ארבעים רבבות ישראלים שהתנחלו בתוך אוכלוסיה פלסטינית צפופה בגדה המערבית וגם בתוך עזה שאריאל שרון החזיר הביתה, ביטלו את האפשרות של ישראל להיפרד מהם. שאיפות הזויות של מיעוט דתי-משיחי שטוען שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל (הרצל הבין שלא) והם תובעים מאלוהים שהפלסטינים יימוגו מכאן בעזרת נס שהדת תקעה בראשם. ישראל צריכה להבין שהשלום הוא בלתי אפשרי ואנחנו צריכיםלחיות על חרבנו לעולם. יש לנו צבא חזק (והיום גם רמטכ"ל נפלא, גולנצ'יק עם שתי רגליו על האדמה) שיכול להבטיח חיים ללא שלום לאורך זמן. צריך רק שממשלה הגונה תשכנע את העולם החופשי שהפלסטינים יוכלו לחיות בשטחים המאוכלסים רק על ידם, שטחים שיהיו מפורזים מצבא ויוכלו לקיים בתחומם רק משטרה. זו תהייה המדינה הפלסטינית היחידה האפשרית ואם החמאס בעזה ימשיך לתבוע רק את חיסולה של ישראל, אז גם זה לא. זה הביא לרגיעה בין ישראל הערבים שינדו אנשים כמו זחלקה וזועבי ויתכנסו תחת הנהגה של אנשים שפויים כמו אחמד טיבי. זה עשוי להביא לשוויון בין כלל אזרחי ישראל גם ללא חוזה חתום עם הפלסטינים בגדה המערבית ועזה שאינם אזרחי ישראל.