כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    סודות הגשמת היצירה- מגזין חיים אחרים, גליון פברואר

    4 תגובות   יום חמישי, 11/2/16, 03:43

    יש מי שכובשים פסגות אישיות, פורצים עם היצירה שלהם לעולם וזוכים להכרה ולהערכה. לעומת זאת, יש רבים כל כך שממשיכים לדבר את החלומות ולרצות אותם, אבל דבר אינו קורה במציאות, מה שעלול להיהפך בהדרגה לתסכול עד ייאוש, שקובר את החלומות. ואולם, יש כלים להצלחה שאפשר לאמצם לנתיבי היצירה

     

    לפני כחודש קראתי כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" על אורן אלדור תחת הכותרת "הישראלי העסוק ביותר בברודוויי". אלדור הוא פסנתרן מחונן, כותב מוזיקה ומנצח – על תזמורות ובכל הווייתו. הכתבה סקרה הישגים מרשימים שלו מהשנים האחרונות ובהם כיבוש פסגות מעוררות השראה.

     

    את אלדור פגשתי לפני עשר שנים בייעוץ אישי, כשהיה בן 22. כבר אז הוא ניגן, לימד וכתב מוזיקה לתיאטראות ולבתי ספר למשחק ומוזיקה בארץ. הוא אמר לי אז, בצניעות מלווה בהמון אמביציה: "אני רוצה להצליח בברודוויי". זו הייתה הצהרה מרחיקת לכת, אבל ברורה מאוד ונחרצת. הוא ידע בדיוק לאן הוא מכוון את עצמו. מאז נהפך אלדור לחבר יקר, ואני עוקבת אחריו מגיע לחלומות שסימן לעצמו וממשיך הלאה גם מעבר להם. כן, הוא מוכשר מאוד, אחרת שום דבר מזה לא היה קורה, אבל כישרון מוזיקלי אינו הנתון היחיד שהביא אותו למקום שבו הוא נמצא.

     

    ביום שבו פורסמה הכתבה פגשתי עורכת דין שמתמחה בעבודה עם אמנים. היא אמרה לי: "אמנים מצליחים אינם אלה שמתמסטלים ומדברים על יצירה. זה סקסי, אבל לא יוצא מזה כלום. אמנים מצליחים מפוכחים, קמים בכל בוקר ועובדים קשה מאוד כדי להיות איפה שהם".

    שתי השיחות האלה עוררו אצלי צורך לדייק ולזהות את הנתיב להצלחה.

     

    להשפיע וליצור הבדל

     

    בעולם היצירה הפרמטרים להצלחה אינם מדידים כמו בעולמות אחרים, שבהם הם נמדדים אולי בכסף, בכוח או בהערכה. ההצלחה נמדדת קודם כל בתחושת הגשמה וביכולת להביא את היצירה האישית אל הבמות, וכך להשפיע וליצור הבדל אצל אחרים. הרי ביצירה שסגורה בין ארבעה קירות אין תנועה וחיים.

     

    היצירה שלי נוכחת בעיקר בעולמות הכתיבה, והייתה כמעט תמיד חשופה. כבר מגיל שמונה התפרסמו דברים שכתבתי בכל ערוצי התקשורת שהיו אז – טלוויזיה, רדיו ועיתוני ילדים ונוער. היו שנים שהיא הייתה קצת בצל, לעתים לטובת דברים אחרים ולעתים מתוך פחדים משתקים.

     

    במסלולים שאני עוברת, גם אישית וגם בליווי והנחיית יוצרים בכל התחומים, למדתי כמה כללים בסיסיים שעושים את ההבדל. לכל יוצר יש הדגשים שלו בתוך העשייה – יש מי שידגיש את העבודה הקשה ויש מי שידגיש את החיבור להזדמנויות. ואולם, בסך הכול נוצרת כאן נוסחה שמובילה להצלחה.

     

    לחשב מסלול מחדש

     

    גם אם לא נולדים עם הכלים האלה, אפשר ללמוד אותם ולאמצם לנתיבי היצירה:

     

    * לראות חזון רחוק, ממש רחוק. לאתגר את עצמכם תמיד במדרגה אחת יותר ממה שאתם מעזים כרגע. משפט של לס בראון אומר: "כוון את עצמך לירח – גם אם תחטיא, תנחת בין כוכבים".

    אלדור מספר שהחלום שלו סומן כבר לפני 15 שנה, בגיל 17: "יכולתי לראות את עצמי שם, חי את מה שחלמתי עליו. עשיתי את זה דרך דמיון מודרך ועוד תהליכים והחזרתי את עצמי בכל פעם לתמונות של החזון. כשהדברים קרו הם נראו טבעיים ונכונים – כאילו תמיד הייתי צריך להיות שם. כך הרגשתי כשקמתי בכל בוקר לעבודה בברודוויי".

     

    * לחדש את החזון. המטרות אינן סטטיות או כאלה שנקבעות פעם בחיים. כשזה כך, יש פחד גדול להגשימן מכיוון שלא רואים דבר אחריהן. יש רבים ש"נתקעו" כשהם ממש קרובים להגשמה ואינם מצליחים לחצות אותה, לעתים מתוך פחד לפגוש את הריק שאחריה. לכן, כשקרובים למימוש החלום, כדאי לקבוע עוד אחד ראוי מספיק, שאליו אפשר לתעל התרגשות וליצור שוב מסלול שמכוון את המשך הדרכים.

     

    אני שואלת את אלדור מה חלומו עכשיו, על רקע כותרות העיתונים המבשרות שהוא הגשים את המטרה הכה רחוקה שהציב לעצמו, לכבוש את הוליווד. הוא משיב: "החלום המקורי הוגשם והוחלף בחלומות גדולים יותר. עכשיו החלומות הם להמשיך לעבוד בברודוויי בעוד פרויקטים, להלחין מחזמר שלם שיעלה שם, להלחין שירים לסרטים גדולים ולזכות בפרסים ובאוסקר. יש גם חלומות על יותר כסף.

     

    "האוסקר הוא דרייב שמושך אותך קדימה ומשותף להרבה אמנים. ואולם, מבחינתי אוסקר הוא לא הפרס – הוא לא מעניין, אלא להיות מעורב כמלחין. הפוזיציה חשובה בפרויקט בסדר גודל כזה. החלום הוא להיות שם ולעשות עבודה טובה, שזו ההגשמה".

     

    לעבוד קשה

     

    * צעד אחר צעד. אחרי שמסמנים מטרות כדאי לפרק אותן לצעדים מעשיים במציאות. רק כך אפשר לצעוד בדרכים ולהביא להגשמה. לעתים אנשים מסמנים מטרות רחוקות אבל אינם יוצרים את המדרגות המובילות אליהן, מה שמביא לייאוש, מכיוון שהדרך נראית מאיימת ובלתי אפשרית. בכל דרך חדשה שיוצאים אליה, טמונה הבקשה להסכים לטפס את כולה, מלמטה. גם אם יש לכם רזומה עשיר והמון הישגים, לעתים צריך לחזור להיות שוליה, ללמוד שוב מהתחלה, כדי לפרוץ עוד דרכים ועוד מחוזות.

     

    * להתאמן, והרבה. בדרך לפסגות חייבים המון שעות של אימון, לשיפור היצירה. לעולם אין רגע שבו יודעים מספיק ואפשר להפסיק ליצור. מאות מילים כתובות עוברות דרכי מדי יום ביומו, ומאות צלילים עוברים דרך האצבעות של נגנים מקצועיים, ורובם לא יובילו לשום מקום. ואולם, מתוך תנועה מתהוות יצירות נהדרות. הן לא יגיעו כשממתינים להן בסבלנות ובחוסר מעש.

     

    לעתים נראה שהעבודה קשה מדי, ארוכה מדי ואינה מובילה לשום מקום, אבל אז, לאחר המון זמן של השקעה, ההצלחה מגיעה ונראית כאילו קרתה ברגע. אלדור מספר כי "הפרסום וההכרה הגיעו מהר מאוד, בתוך כמה חודשים מאז שההצעה המקורית עלתה, אבל זה הגיע אחרי שנים רבות של עבודת זריעה, יצירת קשרים ועבודות בחינם".

     

    * לזהות הזדמנויות ולהסכים לקחת אותן. בעבר כתבתי רבות על מזל, הוא נמצא שם כשמתבוננים סביב במבט רחב ומאפשר. בדרך כלל הוא מגיע באמצעות אנשים שהכרנו, שרוצים בטובתנו ומחוברים בדיוק למקומות הנכונים. יוצרים רבים מספרים על נקודות מפנה שהגיעו באמצעות מפגש עם האדם הנכון ברגע הנכון, ולעתים הם נדרשו לאומץ והעזה כדי לפנות אליו ולאפשר לעצמם את הקפיצה למעלה.

     

    אחת מנקודות המפנה בחייו של אלדור הייתה לפני שבע שנים, כשצפה בקונצרט בניו יורק ובסיומו ניגש למנצח טד ספרלינג והציע לשמש עוזר שלו. לאחר חודשיים של עבודה מאומצת העניק לו ספרלינג הזדמנות משמעותית ראשונה: לכתוב בתוך זמן קצר עיבודים לקונצרט של זמרת האופרה דברה ווייט בלינקולן סנטר. העיבודים זכו לשבחי הביקורת והביאו לאלדור פניות רבות מגדולי המוזיקאים והשחקנים בארצות הברית ומתוכניות טלוויזיה שונות. הדרך הזאת נפרצה משום שהיה נוכח באותו קונצרט והעז לעשות צעד אמיץ ואולי כמעט חסר סיכוי.

     

    לא לפחד כלל

     

    * אמונה פנימית של "מגיע לי", "אני יכול". צריך לדעת תמיד, בכל שלב, שזה אפשרי ומגיע לנו. נראה שאצל יוצרים מצליחים האמונות האלה מושרשות ונמצאות שם תמיד, אבל גם מי שהגיעו להכרה ופרסום חוזרים להיות חסרי אמונה לעתים וצריכים להחזיר אותה לעצמם.

     

    * לעבור דרך כישלונות. הם תמיד יהיו שם, קטנים וגדולים. מה שמפריד בעיניי בין מצליחנים ליתר בני האדם הוא קודם כל הנכונות להעז לצאת לדרכים לצד היכולת להתמודד עם הכישלונות והמפלות שבדרך, לשאול את השאלות הנכונות ולהמשיך הלאה. מאחורי כל יוצר מצליח יש אינספור סיפורים של דחייה – על ידי מפיקים, הוצאות ספרים, מורי דרך, קהל ומי לא. מצליחנים יודעים לשים את הכישלון מאחוריהם ולהמשיך הלאה, לצעד הבונה הבא.

     

    אלדור אינו מתייחס כלל לשלבים האלה כאל כישלונות, ומעדיף להגדירם למידה: "היו אצלי הרבה חששות, לבטים ורגעי שפל. זה קורה עם עבודות שהובטחו לך ובסוף לא קיבלת או חוזים שנפלו. חלק מהחוכמה הוא לצאת מזה, להסתכל קדימה ולהתחבר מחדש לאמונה פנימית".

     

    * להתגבר על הפחדים ולמנף אותם להצלחה. אחד הפחדים המכשילים של אמנים רבים הוא פחד במה, שמשתק אותם עד כדי חוסר יכולת להביא את האמנות שלהם אל הקהל. עם זאת, יש בהם מי שמתרגמים את הפחדים לכוח שמדרבן אותם לעלות לבמה, וכך הם הופכים את הפחד להתרגשות. ברוס ספרינגסטין, חיית במה אמיתית, סיפר כיצד הוא הפך את דפיקות הלב, קוצר הנשימה ויתר התופעות המשתקות להתרגשות, שהיא כוח מניע שמאפשר לו להביא הרבה ממנה בתוך המופע.

     

    הכשרון הוא חשוב, אבל..

     

    * להמציא את עצמך מחדש. אמנים מצליחים ממציאים את עצמם בכל פעם מחדש. זה נכון לחגוג את ההישגים וההצלחה ולהיות בהם, אבל אז יש רגע שמבקש התחדשות כדי לא להמשיך למחזר את היצירה.

    אלדור: "תמיד קל יותר לנוח על זרי הדפנה, לוותר ולהישאר איפה שנוח ומוכר, אבל אז לא לומדים, לא משתפרים ולא מתפתחים. אם מגיעים להצלחה במקום שרוצים ונשארים רק שם, מאבדים בהדרגה את תחושת הסיפוק".

     

    * כישרון הוא הבסיס. צריך להתחבר למתנות הייחודיות שניתנו לנו. הן בדרך כלל מתגלות בתחילת החיים ובוערות בנו. רבים נלכדים בתוך השגרה, האמונות מפחידות והחסמים של עצמם, עד שאינם זוכרים את הכישרונות שלהם. לגרסתי, אין אנשים שאין להם כישרונות שייחודיים רק להם. לעתים מתבקש תהליך היזכרות כדי לפגוש בהם מחדש, מתוך לגיטימיות.

     

    * כישרון, רב ככל שיהיה, כנראה אינו מספיק. "אני חושב שכל מי שמצליח מבורך בכישרון רב ושאי אפשר להצליח ללא כישרון מיוחד", אומר אלדור. "ואולם, אני רואה אנשים מוכשרים מאוד שיש להם דברים מסוימים שפוגעים בהם ואינם מאפשרים להם להצליח – חסמים, חרדות, עצלנות ועוד. בעיניי, מרכיב הכישרון חשוב, אבל הוא קטן יחסית לעבודה קשה, התמדה, חריצות, מוכנות נפשית ומזל".

     

    מיכל גזית- מנחה את סדנאות דרך האמן לפיתוח ולביטוי היצירתיות וסדנאות כתיבה, ציור אינטואיטיבי ומדיטציה, יועצת ומלמדת דרך פסיכו=אסטרולוגיה, עיתונאית וכותבת. כתבה את הספרים "דרכים להגשמה עצמית" ו"בחרתי בחיים של אי ודאות". בפייסבוק: "מיכל גזית"

    אתר הבית: https://sites.google.com/site/gazitmichali/home

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/2/16 15:58:
      מעניין מאד!
        14/2/16 20:40:
      אהובה פוסט מקסים וחשוב! תודה!
        11/2/16 14:56:
      מוטו לחיים
        11/2/16 09:25:
      יופי של פוסט. תודה ויום נעים