פעם, לפני שנים רבות, נחשבו המנהיגים ל"מורמים מעם". כך, על כל פנים, הם כונו בכל מיני טקסים בולשוויקים, שהיו נהוגים בשנותיה הראשונות של המדינה. האמת היא, שהם היו אנשים כמו כל האנשים על שלל החולשות האנושיות. אבל באותם ימים רחוקים התביישו בחולשותיהם וכלפי חוץ השתדלו מאד להראות הגונים ובעלי יושרה. הבושה נעלמה אט אט אצל הפוליטיקאים הקובעים את גורלנו היום. זו הסיבה שכעת אנחנו רואים בכל עמדות המפתח של ניהול המדינה ישראלים קומבינטורים רגילים, כפי שכל אחד מאתנו רואה יום יום ברחוב ובסביבתו הקרובה.

מחשבות כאלה עברו במוחי היום בעקבות פירסום פסיקת בג"ץ להשאיר על כנה את עיסקת הטיעון שרקחו פרקליטיו של משה קצב. לי נראה שהעיסקה התאפשרה בגלל הססנותו של ראש התביעה הכללית המשמש גם כיועץ משפטי לממשלה. לדעתי ישנן שתי תובנות שאפשר להסיק מכל הענין. האחת - להפריד את שני התפקידים שבהם מחזיק כיום מני מזוז. השניה - בית המשפט שידון את משה קצב, על פי קווי המתאר של עיסקת הטיעון, סוברייני להחליט על מידת העונש המתבקשת לפי הודאתו של הנאשם. אני מקווה שהוא יטיל עליו את העונש המירבי שמתיר לו החוק. וכך ייצא שאנס שאין בידו ממון רב ואנס שיש בידו ממון רב - ישבו שניהם בכלא, כפי שמקובל במדינת חוק. ואז נדע כולנו שהכל שווים בפני בית המשפט.