פרשת השבוע "תרומה"

חברי מוני כתב -- השבת פרשת "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה", ובהמשך הפרשה כתוב (שמות כה' ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הפסוק קשה להסבר, השאלה הראשונה, מדוע כתוב ושכנתי בתוכם בלשון רבים ולא בתוכו בלשון יחיד? והשאלה השניה וכי מלך מלכי המלכים זקוק למשכן או לבית מקדש דברים גשמיים , ולכל העבודת הקורבנות שנצטווינו לעשות, ורק אז יתקיים ושכנתי בתוכם? כותב רבי משה אלשיך הקדוש (היה חי בצפת בשנת 1590) וזה לשונו, "כי נפשותם הם המשכן האמיתי, ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא, כי אין חפץ השם לשכון בארץ כי אם על-ידי השראתו בנפשות ישראל שמהם עושה עיקר ובהינשאם מהיותם מרכבה אל השכינה, ינשאו משכנות לאביר יעקב לעומתם, כי מהם ימשך ובהעדרם מהיות ראויים לכך עזוב יעזוב את המשכן או המקדש אשר בחר לשכן את שמו שם". במילים אחרות ניתן להבין את דבריו, שאיברי האדם מכוונים כנגד כלי המשכן. ובאמת הקשר בין הרוחני לגשמי, מתבטא במשכן, שהרי המשכן היה עשוי מעצי שיטים, כסף וזהב - דברים גשמים, ובם השכינה שרתה, דהיינו, הדברים הרוחניים נדבקו לדברים הגשמים. קשר זה קיים גם באדם עצמו שהרי האדם מורכב מגוף ונשמה - גוף גשמי ונשמה אלוקית והם מחוברים יחד. המהר"ל בנצח ישראל כותב: אל ייפלא שהאדם מכונה גם כן מקדש קטן, שהרי אותו חיבור בין רוחני לגשמי הקיים במשכן ובמקדש, ישנו גם באדם. וזהו הפשט שהובא לעיל שאיברי האדם מכוונים כנגד כלי המשכן. וזהו לדעתי כוונתו של אלשיך הקדוש בהסברו, שעיקר המטרה היא: "ושכנתי בתוכם" משום שהאדם עצמו יש בו גם חלק מהשכינה, ולכן הקב"ה שוכן בו, ומכוח זה יורדת השכינה לשכון גם במקדש, ולכן מצאנו שכאשר עם ישראל חטא, דהיינו, סילק את השכינה מקרבו, הסתלקה גם השכינה מבית-המקדש ונחרב הבית. וזה היסוד הגדול בהבנת עבודת המשכן והמקדש בעבר ואת ההשתוקקות לבניין המקדש בימינו עכשיו ולעבודתו.

בפרשה צו פסוקים = 96, רמזים שערכם הגימטרי 96 : ילד חמד, נוהג כבוד, מאחד לאחד, בכל לבבי, לכל אחד אב, אהבה בלי גבול, המוח והלב.

 

שבת שלום ומבורכת

 

ותודה למוני