במשך 12 שנים אנחנו הולכים יום יום אל בית הספר כחלק מחוק חינוך החובה בישראל. כיום, כאנשים בוגרים, לחלקנו ישנה ביקורת על הדרך בה העבירו לנו את חומרי הלימוד ואף יש את אלו שאומרים כי את הדברים שהם למדו באמת, הם למדו בכוחות עצמם במהלך חייהם. כיום, בעולם בו הכל קורה מהר וקצב החיים הוא מהיר ונדמה שסף הגירוי עולה יותר ויותר, נשאלת השאלה האם ספרי הלימוד בלבד מספיקים על מנת להעביר לילדים בבתי הספר את החומר הנלמד?! נדמה שהחדרת אמצעים ויזואלים אל חומרי הלימוד כדוגמת קריקטורות היא דרך מקורית להפוך את הלימודים למהנים יותר.

למה דווקא קירקטורות?

מטרת העל היא להעביר לילדים מידע הנקבע ברובו לפי משרד החינוך, לעתים הדרך המסורתית והמקובות מתגלה כלא בהכרח יעילה. גם אנחנו, בתור אנשים מבוגרים, לעתים שמחים ללמוד דברים חדשים באמצעות ממדים ויזואלים ופחות דרך ספרים וקריאה. קריקטורות ודיוקנים הומוריסטיים או לא, יכול להעניק לילדים הלומדים ערך מוסף ולהעביר להם מסרים לימודיים באמצעות אמצעים חזותיים כדוגמת תחושות (הבעות פנים) ותמונת מצב ריאלית דרכם יוכלו להשליך ולפתח חשיבה עצמאית בנוגע לאירועים השונים במהלך ההיסטוריה. אמן קריקטוריסט יכול להעביר חומר לימודי אפור לחומר מהנה שהילדים יחבבו וירצו ללמוד ממנו עוד. היעילות שבהעברת חומרים בצורה ויזואלית כבר הוכיחה עצמה ונדמה שצריך לעשות בה שימוש רב יותר.

איך אפשר להוציא זאת לפועל?

כמובן שלא נזנח את ספרי הלימוד ואת חוברות העבודה, אך כן אפשר לשלב אמצעים נוספים כדוגמת קירקטורות. בעת שלומדים לדוגמא על נזקי מזג האוויר, ילדים קטנים בכיתות הצעירות בבתי הספר לא תמיד יודעים לדמיין מה הם נזקי מזג האוויר ולעתים להציג בפניהם תמונות שתיעדו נזקים יכולים לגרום להם להבין יותר. קריקטוריסט יכול לצייר את נזקי מזג האוויר בצורה בידורית ותיאטרלית וכך להעביר להם את המסר בצורה מבדרת ומחויכת יותר. דומה הדבר עם סיפורי התנ"ך אשר נדמה כי הם נורא מופשטים, אך עם ציורים נכונים ניתן יהיה להעביר את סיפורי התנ"ך בצורה יעילה. 

המאמר נכתב אודות לד"ר סלוק