כותרות TheMarker >
    ';
    0

    גניבת הג'יפ המפואר של מפקד האוגדה בפילון

    16 תגובות   יום שלישי, 16/2/16, 14:35

    השבוע לפני כמה שנים חל התאריך בו נגנב ממחנה פילון הסמוך לראש פינה, הג'יפ המפואר של מפקד האוגדה.
    בשעות הערב המוקדמות, נעצר לידי ג'יפ, והנהג - חייל עם פנים מוכרות, ביקש שאחזיק לרגע את מכסה המנוע.
    כשהג'יפ המפואר נמצא למחרת מרוסק בטבריה, והנושא הפך בבסיס לשיחת היום, קישרתי בין הדברים והבנתי שסייעתי לגנב...
    יכולתי לשתוק ולצאת באותו היום ל"רגילה" אך הצעתי שאסתובב בבסיס כדי שאזהה את פניו של הגנב.
    ההיגיון הצבאי עבד קצת אחרת, ותוך שעות ספורות, מצאתי את עצמי במעצר והואשמתי בכך שלא דיווחתי שגונבים ג'יפ.
    מאחר והייתי סמב"צ עם עבר קרבי מוערך במלחמת לבנון הראשונה, נשבע שייקה הקמב"צ בסערת נפש שימנע את האיוולת בגופו ואפילו יכנס למעצר במקומי.
    שבועתו לא החזיקה מעמד יותר משעה אחת.
    ההוראה המוצפנת להכניס למעצר את כל מי שהיה מעורב בגניבה, הגיעה ישירות מהאוגדונר מלבנון, שאחזה בו הטרפת כששמע מה קרה לג'יפ המשוכלל והמפואר,
    לו - חיכה בכיליון עיניים חודשים ארוכים...
    כל הנסיונות לבטל את רוע הגזירה עלו בתוהו, על שייקה נאסר להעלות שוב את העניין ולבסוף ניגש אלי נבוך ונשבע שיעשה הכל למעני, ושידאג לי, אבל מבחוץ.
    "כן כן". עניתי. "בלהישבע אתה חזק".
    **
    שלש סטירות חטפתי באותו יום.
    האחת - איבדתי את תמימותי. לא הבנתי למה מכניסים למעצר את האדם הלא נכון.
    השנייה - פיסית ומצלצלת. כשסימנתי לאחד הסוהרים שהיה גם ספר, כיצד לספר אותי,

    כי בטח אשתחרר כבר למחרת, חטפתי סטירה איומה על חוצפתי ועל שהישרתי מבט לתוך עיניו.
    השלישית - הפחד. עד אז לא ידעתי מה טעמו, אך כששמעתי במקרה מה מתכננים לעשות לי בלילה העצירים שדקרו את הרס"ר שלהם, החלטתי לברוח לקיבוץ נאות מרדכי, שם גר מפקד האגד הארטילרי אל"מ חזי נגר, שהשתתף באותו יום בתרגיל בדרום.


    אחרי שעות של פעילויות משקמות כצביעת גזעי עצים בלבן ואיסוף עלים בעוד מאות נוספים נושרים לצידי, החל "מסע ההשפלה" עם הקסדות האדומות בתוך הבסיס ולעיני כל.
    בשבע בערב כשה"מסע" הגיע לרחבה, זרקתי מאחורי אחד העצים את הקסדה האדומה, ובלי שאיש הרגיש, חמקתי למעגל ריקודי העם לשני ריקודים עם מילים שבאו ברצף סמלי:
    "ושוב אתכם" ו-"קח מקל קח תרמיל בוא איתי אל הגליל".
    **
    לקיבוץ נאות מרדכי הגעתי רועד מקור וחיסלתי ברעב עשרות חרובים מהעץ הסמוך לביתו של המפקד, חושב על רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר שאכלו במערה שבפקיעין רק חרובים במשך 12 שנים.

    חזי נגר היה מפקד לא שגרתי אהוב ונערץ, ידעתי שלא יאכזב אותי. הוא הגיע מהתרגיל לפנות בוקר. כעס שלא המתנתי בביתו ולא בקשתי מאשתו בגד חם...
    הוא שמע בתדהמה את השתלשלות הדברים, החזיר אותי בג'יפ למחנה פילון ואמר שהוא ממיר את המעצר שלי ל"מעצר בחדר" וביקש שלא אצא ממנו עד שיגיע אלי שייקה הקמב"צ המבטיח...
    עכשיו הייתי רגוע. הרגשתי שחזרתי לידיים השפויות של הצבא.
    בבוקר כש"שוחררתי" ראיתי בחדר האוכל את גנב הג'יפ חבוש במצחו ובידו. כשהצטלבו מבטינו הוא היה חיור כסיד.
    חייכתי אליו בחום, כבר לא עמדתי להסגיר אותו. בזכותו למדתי שיעור ענק לחיים, את חוכמת השתיקה.
    **
    מתוך רגעים ישראלים ב'.
    איך נפלו גיבורים

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/16 20:55:
      סיפור...סיפור..
        19/2/16 11:55:
      הצבא שלנו הולך ומתנוון, קצינים ומפקדים אחרים מסתגלים להיות פקידים והרבה מטומטמים נשארים ומחלידים בצבא.
        17/2/16 14:41:
      בטח למדת מאז שלכל חוויה יש ערך, ושגם אם נראה שהשמיים נופלים עם אלוהים, אפשר למצוא את הסדק לפיתרון. הדרך שעברת מזכירה לי את הקוץ והדבש ששלובים זה בזה.
        17/2/16 07:48:
      סיפור 16.2 חרוט היטב אצלך ...גם כתוב נפלא!
        17/2/16 07:28:
      בצה"ל הגיון משלו... אני חושבת שלכולנו, סיפורים כאלה.
        16/2/16 22:12:
      תשמע לא אמיתי הצבע הזה והצבא הזה...העיקר שכל הצבעים הפכו להיות שפויים ..סיפור נפלא,
        16/2/16 22:02:
      ההיגיון שבאי ההיגיון...העיקר ששרדת.
        16/2/16 21:31:

       סוף טוב הכל טוב.

      רק חבל שהיית צריך לעבור ייסורים כאלה.

      המשך שבוע טוב ונעים.

       בברכה

       

       אהובה.

        16/2/16 20:55:
      סיפור מתח מעניין עם סיום יפה מאוד, המומחש בתמרור שנפל כמו הגיבורים שציינו את האירוע. אהבתי.
        16/2/16 19:31:
      השיעור - לא להחזיק מכסי מנוע של מכוניות לא מוכרות ואם להחזיק אז רק בתנאי שיש מפקד לא שגרתי אהוב ונערץ. או שלא הבנתי כלום... :).
        16/2/16 18:54:
      חתיכת סיפור...
        16/2/16 18:47:

      *

      כולנו בני אדם ועושים לפעמים שטויות או דברים ללא שיקול דעת, העיקר - ובאמת העיקר, שלומדים מזה.קריצה

        16/2/16 18:32:

      דורון חברי

      תודה ששיתפת אותנו במיקרה

      ובתובנה כמו שאני מבינה אותה " להיות ראש קטן "

      או להיות כמו הסמל הזה שאומר הכל

      תוצאת תמונה עבור שלושת הקופים תמונות

       

      אהבתי את התמונה שצירפת : כן....איך נפלו גיבורים..........

      * ערב טוב

      אשמח לביקורך אצלי

       

      http://cafe.themarker.com/post/3292845/

        16/2/16 16:06:
      לא סתם נאמר שההיגיון נעצר בטרם כניסתו לצבא... למזלי אני הייתי יותר בבית ובכלא...ולא עשיתי חשבון.. להיות בגולני של סוף שנות ה-60 לא היה תענוג גדול...
        16/2/16 15:20:

      כן..., מכיר מקרה דומה, שקרה לי...

      המפקד הישיר שלי, קצין, היה אמור ליידע

      אותי לקראת ביצועה של משימה כול-שהיא.

      הוא לא עשה כך ובעקבות כך המשימה כשלה.

      הוא הועמד לדין ונמצא אשם. עונשו היה קנס

      כספי בלבד...

      מייד אחריו נשפטתי אנוכי. (ולא הבנתי את העניין,

      ממה נפשך..., הרי אם הוא נמצא אשם, מדוע יש

      להעמיד אותי למשפט?!...)

      הפלא ופלא..., גם אני נמצאתי אשם...

      תדהמה אחזה בי כאשר נדונתי למאסר של 17 יום!

      כאשר איימתי להפיץ את הסיפור ולהציף את פרטיו

      נסוג בו הקצין הבכיר ששפט אותי והמיר את עונש

      המאסר לשבוע ריתוק בבסיס...

      לומר את האמת?..., אף לא אחד מהמפקדים התורנים

      של הבסיס (באותו שבוע ריתוק...) טרח לוודא את

      נוכחותי. יתירה מזאת - הם אפילו טרחו לומר לי שהם

      גם לא יתאמצו לחפש אחרי...

      לא הייתי תמים לפני הפרשה הזאת, כך שלא הייתה

      לי אכזבה אחריה...

      מספר חודשים אח"כ ארעה פרשיה נוספת, חמורה

      מקודמתה BY FAR.

      גם בה נכח "הגיון הצבאי" עקום ומעוות. תוצאות הפרשה

      היו, בין היתר, חיסולה של קריירה צבאית מהוללת של

      קצין נערץ, כמו גם הדחתם של מספר בעלי-תפקידים

      נוספים...

      פרשה זאת הוסתרה כיאות והדיה ממשיכים להעסיק את

      כול מי שהיה מעורב בה עד היום..., אף שעברו יותר

      מ-35 שנים מאז ארעה...

      ו..., כן..., גם אז נמצא קצין בכיר אחד (צדיק בסדום...)

      שעשה ימים כלילות כדי למצוא את האשם האמיתי והגן

      על השעירים לעזאזל שהמערכת התעמרה בהם, על לא

      עוול בכפם...

      (סליחה על התארכות התגובה...)

        16/2/16 15:02:
      המפקדים הישירים של - חארות עם תעודות. בצבא שאני הכרתי זה לא היה קורה.