בזמן האחרון התלמידים שלי מרשים לעצמם יותר מדי, כשהם מתחילים להעיר לי על המשקל והגזרה. כמו כל חורף, אין מה לעשות, אני נכנעת למאפים המתוקים וללחמים הטריים ליד המרק ולשוקו עם הקצפת ומתמסרת בחדווה למצבורי השומן ושוכחת קצת מזה שעוד כמה חודשים יחכה לי בגד יד שיראה לכולם מה קרה. התלמידים שלי לעומתי לא שוכחים וטורחים להריץ דחקות על חשבוני, כך שאם אני בארוחת בוקר שולפת בורקס הם מיד מתחילים אבל המורה לא עדיף שתוכלי סלט? מתי עברנו את הגבול, הרי אני לא יכולה לבוא ולהגיד להורים שלהם תקשיבו התלמיד הזה והזה לועג לי וקורא לי שמנה. אני הסמכות אני אמורה לפתור בעיות כאלה בין תלמידים בתוך הכיתה אבל מצד שני, זה חוסר נימוס וזה מעליב וגם למה אני בכלל צריכה לדפוק חשבון לתלמידים שלי? (שאגב רבים מהם סובלים מהשמנת יתר) ואולי – בעצם – אני גם לא מהווה דוגמא טובה במיוחד כשאני בעצמי אוכלת רע ומשמינה ולא מנחת? |