מוני חברי כתב את פרשת השבוע "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". פרשה זו שבה מצווה ה' את משה בהדלקת המנורה לכאורה אינה במקומה, היא אמורה הייתה להאמר בפרשת ציווי עשיית המנורה, או אולי בספר ויקרא כחלק מעבודתם של הכהנים במלאכת עבודת הקודש שהם מצווים. ובנוסף בדרך-כלל, שה' אומר למשה רבנו למסור את הוראותיו אל בני-ישראל, הלשון הוא ''צו את בני-ישראל''. אולם כאן נאמר: ''ואתה תצווה''. גם תוכן הציווי דורש הסבר. מדובר כאן על הדלקת המנורה, פעולה שנעשית על-ידי אהרון? אולם ה' אומר למשה: ''ויקחו אליך שמן זית זך''. מדוע צריך להביא את השמן אל משה?! הנביא ממשיל את עם-ישראל למנורה. הדלקת המנורה מסמלת אפוא את הצתת אור הנשמה בעם-ישראל. פעולת ההדלקה נעשית על-ידי אהרון, אך הבסיס להדלקת אור הנשמה נעשה על-ידי משה רבנו. זו משמעות הציווי: ''ואתה תצווה''. המילה 'תצווה' יש בה גם משמעות של 'צוותא', חיבור. ''אתה תצווה'' משמעותו: אתה תחבר ותקשר את כל היהודים עם ה'. האמונה קיימת בנפשו של כל יהודי מעצם היותו בן אברהם יצחק ויעקב, אולם האמונה יכולה להיות מופשטת ומנותקת מחיי המעשה. פעולתו של משה בהחדרת האמונה בעם-ישראל נרמזת במילים ''ואתה תצווה'', אך בהמשך לכך נאמר: ''ויקחו אליך''. המשמעות הרוחנית של הדברים היא, שבני-ישראל מביאים את האור אל משה. הדלקת המנורה היא דווקא בזית, ועל כך שואל המדרש מה זכה דווקא הזית לכך ששמנו הוא העולה למנורת המקדש? ועונה המדרש ואומר, שעם ישראל נמשל לזית. ואז שואל המדרש: "וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלוא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל כגון גפן, תאנה, תמר, ארז, אגוז"? שאלה גדולה שואל המדרש: אם עם ישראל נמשל לצמחים רבים, מדוע דווקא הזית הוא העולה למנורה? המדרש לא יכול היה לענות שהזית הוא היחיד מכל הרשימה שאפשר להפיק ממנו שמן. וזאת מפני שגם מאגוזים ניתן להפיק שמן. ואכן תשובת המדרש היא: מה הזית הזה עד שהוא בא אלינו מכין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנים אותו במטחן, ואחר כך טוחנים אותו, ואחר כך מקיפים אותו בחבלים ומביאים אבנים, ואחר כך נותן את שמנו. כך ישראל, כל עץ מסמל את עם ישראל במצב אחר. הזית – הוא המסמל את עם ישראל בייסוריו, והוא המעיד על כך שכל הייסורים נועדו רק להוציא ממנו את הטוב. תחושה זו קיימת ביתר שאת בתקופת הגלות, הצרות, והרדיפות שבתקופה זו מביאות לידי שיברון-לב אצל כולנו, ודווקא ה'כתית' הופך אותו לכלי לאור הגדול, השמן תמיד יצוף למעלה ויהיה נבדל מהמים, כך גם עם ישראל כשיהיה מחובר ביחד בשעות הקשות הוא יהיה מובדל משאר העמים ויהיה למעלה. 

בפרשה זו לא מוזכרת משה כלל. וזו הפרשה היחידה שאיננו מוזכר מהרגע שנולד. כי בפרשה הבאה משה אומר ל ה' מחני נא מספרך. כלומר מספר ך. והפרשה הינה ה 20 בתורה. כ=20.

בפרשה קא פסוקים=101.

רמזים: אבן גדולה, זהב פז, הלויים, מלוכה, דעה טובה, איזהו מכובד.

שבת מבורכת