כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    הגדולים הענקיים האלה

    38 תגובות   יום ראשון, 21/2/16, 21:30

    ''

     

     הגדולים הענקיים האלה

     

    מאז ומתמיד הייתה בי חיבה יתרה לכלבים הגדולים (כלבים גדולים אהבות ענקיות), המסיביים, הענקיים, ובהחלט גם למכוערים, ופחות מקובלים שבהם. חיות בית ככלבים גדולים עוררו בי חיוך, ויש בי סימפטייה והבנה אליהם, במיוחד מאז שכלבי הראשון (בוקסר גדל ממדים) אימץ אותי בניגוד לרצוני.

    שנים רבות הוא חי אתנו (אז כשהייתי עדיין גרה עם הורי) ובחייו וגם אחרי ש"עזב למקום טוב יותר" שינה את חיי, אותי, ואת הדרך בה אני רואה דברים.

    האמת שאני מתגעגעת אליו ולבוקסרים בכלל עד היום. זה הכלב היחידי מכל הכלבים שלי, שהיה לי אתו ממש טלפתיה. הוא גם הכלב הגדול ביותר שגר אתי, יש כמובן ענקיים גדולים ממנו, אבל הוא היה "רק 50 קילו"....

    תוצאת תמונה עבור בוקסר

    כשהיה גור, נהג להתפנק ולשבת על הברכיים שלי כשראיתי טלוויזיה על הכורסה. בבגרותו היה קשה לו להשלים עם זה שהוא גדול וענקי וכבר אין מקום על הברכיים הקטנות שלי, וניסה שוב ושוב לשבת עליהם גם אם לא היה לו נוח בכלל, עד שבלית ברירה קיבל את הגזירה שזה אינו אפשרי יותר משום מה....

    לפעמים היו כלבים קטנים צעקניים כאלה ברחוב נובחים או "מתנפלים" עליו, הוא לא היה מתייחס כל כך, תלוי ב"גבול ההצקה" שלהם, וכשניסו לנשוך אותו ברגליו האחוריות לרוב היה פשוט מנער אותם ממנו כמטרד, זה היה די מצחיק לראות.


    באחד הטיולים שלנו פעם, הלכתי אתו בשלווה ומולי באו אב ובתו הקטנה ובלי אזהרה מוקדמת, הופ...נפגשנו בפינה, כי לא ראינו מעבר לה אחד את השני.

    הילדה השתנקה בבהלה ובקושי הצליחה להוציא מפיה גמגומי בהלה...אבא....תראה...א ר י ה.....

    כל כך צחקתי והיה לי חבל שהילדה מפחדת ואינה רואה את הקסם שבו.

    לפי התגובה היה ברור לי שאין לי מה לדבר עם האבא לנסות להוציא לה את הפחד, פשוט לא אוהבת שילדים פוחדים, רוצה שיאהבו.

     

    אהבתי לתפוס לו את השפתיים הענקיות הללו משני הצדדים ולעשות קצת כווץ' מאהבה. בכלל, אפשר לאהוב ולשחק אתם חזק, לא צריכים לפחד בשל העדינות שלהם, הם מרגישים כשזה מאהבה ומגיבים בהתאם.

    דרך אגב הבוקסר שלי ז"ל בזמנו היה היחידי מכל הכלבים שלי שממש ידע את ההבדל בין לנשוך או לנשך ....

     

    למדתי עליהם, על הגדולים הללו, המון דברים שלא ידעתי קודם, ואני משערת שגם אחרים לא יודעים, משום כך אולי פוחדים ונרתעים מהם בשל גודלם. לפעמים חושבים שהם רעים בשל תווי פנים מסוימים או סטיגמות ושם לא טוב שעשו להם ללא אשמתם. קצת מצחיק כי במציאות זה כל כך לא ככה, והפער בין מה שחושבים אלה המפחדים וחושבים שהם רעים למה שבאמת בחיים די רחוק כמו השמש מהירח. משהו בדומה לסטיגמה שנוצרה ל"כלבים המסוכנים" שהם גם לרוב גדולי מימדים אך בעלי מראה ספציפי ויותר חסונים מאשר גדולים.

     

    רווחת הדעה שאת הגדולים ממש, הענקיים קשה יותר "לגדל" בבית בשל גודלם מה שאינו מדויק כמובן, זה הרי אותו "קושי" כמו כלב קטן, השאלה יותר אופיו של הכלב פחות מגודלו. יש כלבים ענקיים ממש בגודלם הרבה מעבר לממצוע אך "רגועים" יותר, על גבול "העצלנות", ויש אנרגרטיים יותר.  אנשים נרתעים מלאמץ בעלי חיים מכוערים, וחיות בית בפרט, וכשהן גם גדולות בכלל יש להם פחות סיכוי, מה שכמובן מקח טעות.

    דווקא הקטנים בשל חוסר הבטחון שלהם לרוב יותר קופצניים ועצבנים, נבחנים, מפונקים. הגדולים שלווים יותר, ואפילו לפעמים נשארים גורים בנשמתם (כמו הבוקסר שלי ז"ל בזמנו), ואינם רעים או עצבנים בכלל, סתם נראים כאלה. הקטע המשגע בגדולים הענקיים שהם אינם מודעים לגודלם ובדומה לילדים קטנים, מפונקים, רגישים, עד לכדי אבסורד. בכלל אתם צריכים לראות כמה שהכלבים הגדולים הענקיים יותר עדינים לעומת הקטנים, זה מדהים.

     

    חושבים שאם יש בית לא גדול אז אי אפשר להחזיק כלב גדול, לדעתי זה תלוי בסדר יומם של בני הבית, מה וכמה מוכנים להשקיע, בתכונותיו של הכלב.

    הרי אם יש מקום בלב אז יש מקום בבית, ובעצם תמיד זה ככה, עם כל דבר בחיים, אם יש מקום בלב אז יש מקום.


    פיל הוא דוגמה נפלאה לחיית בר (לא בית) הענקית ביותר בעולם. ובכל זאת הוא עדין כל כך (ואפילו צמחוני), והמגע שלו למי שחווה אותו מקרוב כל כך עדין שזה בלתי ייאמן. זה כמובן כשהוא אינו במצב התגוננות או עצבנות. אני זוכרת מצבים מסוימים בהם הייתי בשוק עד כמה עדין ורך המגע שלו, כך שמגודל בעל חיים באמת אין מה להרתע, וזה אינו אומר עליו דברים שליליים בהכרח, ההפך.

     

    כלב גדול יותר בעל בטחון, אינו מפחד, ופעמים רבות גם בעל מזג יותר רגוע, פחות נובח ולא הכי תוקפני. כלב קטן לעומת זאת חששן, נובח המון ונושך על ימין ועל שמאל. ומי מאתנו אינו מכיר את ה"פינצרים" הקטנים הנבחנים הנשכנים הללו....לפעמים הם משעשעים אותי איך שהם "מתנפלים" בחמת זעם על כלב ענקי שמפחיד אותם, והכלב הענקי לרוב מגיב די באדישות כשהם נושכים לו קצת את הרגליים. אני רגילה לזה מהכלב שלי, הבוקסר, שבזמנו היה עובר זמן עד שהוא היה מנסה להרחיק את "המיטרד" הקטן שמציק לו.

     

    שני סיפורים בהמשך, נותנים ועושים חיוך בלב, על שני בעלי חיים גדולים שגרים עם המשפחה בבתים, שגדלו מעל המצופה, ותראו איך זה הולך שם.....

     

    מ-8 שבועות ל-8 חודשים: אלכס ואשלי אימצו את נסרה הרועה הגרמנית כשהייתה בת חודשיים בלבד. במשך חצי שנה הם תיעדו את התפתחותה, מגורה קטנטנה לכלבה עצומה.

    והתוצאה? להיט ויראלי

    ''

     

     

    והיומן המתועד הידוע ביותר ברשת על משפחה שאימצה חזירה זעירה, שלא הפסיקה לגדול:

     Esther the Wonder Pig

    תחילתו וקורותיה של אסתר החזירה בלינק כאן


    Esther the Wonder Pig's photo.
    ''

    לפי מה שאני מרגישה, יודעת וחושבת, אני לא רואה בגודלו של בעל חיים סיבה פחות לאמץ אותו או משהו. מבחינתי כמה שהוא יותר גדול, ככה יותר עדין, ככה יש יותר לאהוב, וככה הוא מחזיר לך, אם רק הייתה לי אפשרות הייתי מהר חוזרת לאמץ כלבים גדולים כמו פעם.

    אלא שאז בזמנים של הבוקסר שלי ז"ל גם הגב שלי היה במצב שונה, אז אני "מפצה" את עצמי כשאני מתנפלת בחיבוקים על כלבים גדולים שאני רואה ברחוב, ומאמצת שניים כי אחד לא מספיק לי, לא את מי שאני רוצה, אלא את מי שהכי זקוק, שיש פחות סיכויים שיאמצו אותו .....

    אהבתי, אוהבת:
    ''
      22/2/16 16:50:
    זה מה שנקרא, האצילות מחייבת. כלב גדול מכיר בכוחו ויודע את יכולותיו, אינו צריך אישר לכך, לכן הוא מתיחס לקטנים בסלחנות וב"חיוך". פעם ראיתי ברחוב בן יהודה איש מבוגר הולך עם שני כלבים יותר גבוהים ממנו בראש! ממש סוסי פוני... הם היו שקטים ועדינים והקהל פינה את המדרכה בהדרת כבוד
    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/3/16 22:04:

      צטט: HagitFriedlander 2016-03-12 07:31:17

      ועם כל זאת...לאיזון חייבת לומר שכל פעם שאחד מילדי (והם שניים) אספו איזה כלב זנוח מהרחוב, תמיד עודדתי לכך...פעם אפילו חברי תפסו אותי מקרצפת ופולה קרציות כלב מזה-רעב שאספו לחצרנו...הם שפשפו עינים כלא מאמינים...לא תמונה שהורגלו אליה...

      -------- 

      הם משנים אותנו היצורים המקסימים הללו, אין ספק, משנים אותנו ורק לטובה

        23/3/16 22:03:

      צטט: HagitFriedlander 2016-03-12 07:21:42

      בונבוניטה יקרה..מגיבה קצת באיחור כי תגובתי הקודמת התפוגגה באויר משום מה...נשגב מבינתי...אולי לא הייתי צריכה לכתוב...כי איני מגדלת כלבים ואני רק מנסה לאהוב אותם, אבל כנראה צריכה לדעת שהם גם אוהבים אותי ולא קופצים ונובחים עלי...שלא לדבר על נושכים...לפני זמן קצר קבעתי פגישה עם צורפת צעירה ומוכשרה...לגמרי מתוך אינטואציה שאלתי אותה אם יש לה כלב. אמרה ששלושה. גדולים. לצערי ולצערם הם עברו לחדר השני. כשיצאתי הייתי חייבת לפחות לראותם. איזה עוול עשיתי להם. כאלה מקסימים. עיניים מדברות וסבר פנים רך ומחפש אהבה. 2 כלבי רוח ולברדור נהדרת. בעבר עבדתי אצל בחורה נכה שהיה להם בבית בוקסר. והבוקסר הזה הפחיד אותי. מה לעשות. הפנים שלו. שוב בזמן העבודה איתה היה בחדר אחר. מה חשבתי לעצמי. רק כשהיה חולה וחלש ובא אלי להניח את לחיו על ברכי הבנתי כמה הפסדתי בכל אותם ימים שלא נהנתי ממנו. גרועה שכמוני. כמה התייסרתי כשמת. לא לשפוט..לא לראות רוע בשום יצור בעל תודעה...

      ------ 

      שמחה שגילית כמה הפסדת מבעוד מועד.  כלבי הראשון זצ"ל היה בוקסר, ועד היום אני שבויה בקסמם, ובקסם הכלבים הגדולים בכלל. כמה יותר גדול, ככה יותר אהבה יש בהם. הוא שינה לי את החיים הכלב הזה, בחייו, במותו, וגם אח"כ.

      זמן מה, אחרי שכבר לא היה אתי, דאגתי לכך שתמיד יהיה אתי...

       

      הנה במיוחד עבורך מצאתי תמונה ישנה כשהוא היה עדיין גור קטן, וגם אני הייתי די צעירה

      ''

        21/3/16 09:36:
      בעלי חיים זה אהבה!!
        12/3/16 07:31:
      ועם כל זאת...לאיזון חייבת לומר שכל פעם שאחד מילדי (והם שניים) אספו איזה כלב זנוח מהרחוב, תמיד עודדתי לכך...פעם אפילו חברי תפסו אותי מקרצפת ופולה קרציות כלב מזה-רעב שאספו לחצרנו...הם שפשפו עינים כלא מאמינים...לא תמונה שהורגלו אליה...
        12/3/16 07:25:
      חוויה נוספת עם גדולים ואחד קטן...היה לי חבר עם שני כלבי שמירה ענקיים ואימתיים ואחד קטן וחמוד, לא מאלה הנבחנים והנשכניים..היו קשורים ורק הוא יכול היה לגשת אליהם ורק לידו אפשר היה להיות לידם. היינו צריכים להוציא אותם לריצה במטעים...רק על זה יכולה לכתוב פוסט הכי חרדתי שחוויתי. אז הבנתי שאם הם מאולפים ואני נמצאת עם בעליהם הם לא יגעו בי לרעה אבל זו היתה התגברות יוצאת דופן אצלי...כוחה של אהבה? כוחו של רצון להתגבר על פחד גדול מכלב גדול?
        12/3/16 07:21:
      בונבוניטה יקרה..מגיבה קצת באיחור כי תגובתי הקודמת התפוגגה באויר משום מה...נשגב מבינתי...אולי לא הייתי צריכה לכתוב...כי איני מגדלת כלבים ואני רק מנסה לאהוב אותם, אבל כנראה צריכה לדעת שהם גם אוהבים אותי ולא קופצים ונובחים עלי...שלא לדבר על נושכים...לפני זמן קצר קבעתי פגישה עם צורפת צעירה ומוכשרה...לגמרי מתוך אינטואציה שאלתי אותה אם יש לה כלב. אמרה ששלושה. גדולים. לצערי ולצערם הם עברו לחדר השני. כשיצאתי הייתי חייבת לפחות לראותם. איזה עוול עשיתי להם. כאלה מקסימים. עיניים מדברות וסבר פנים רך ומחפש אהבה. 2 כלבי רוח ולברדור נהדרת. בעבר עבדתי אצל בחורה נכה שהיה להם בבית בוקסר. והבוקסר הזה הפחיד אותי. מה לעשות. הפנים שלו. שוב בזמן העבודה איתה היה בחדר אחר. מה חשבתי לעצמי. רק כשהיה חולה וחלש ובא אלי להניח את לחיו על ברכי הבנתי כמה הפסדתי בכל אותם ימים שלא נהנתי ממנו. גרועה שכמוני. כמה התייסרתי כשמת. לא לשפוט..לא לראות רוע בשום יצור בעל תודעה...
        10/3/16 20:29:

      צטט: boby28 2016-02-26 10:47:33

      הכלבים הקטנים , כמו שאמרת , פחדנים יותר, ולכן מושכים רעשניים יותר. כלב גדול, ברוב המקרים יותר רגוע, יותר נינוח, ממה ששמתי לב. התמונות ממש נחמדות. עושות חשק לאמץ.

      --

      תודה.

      אימוץ הוא לא רק חשק, כי חשק לפעמים עובר. הוא צורך להציל חיים, חמלה ואהבה ליצורים המקסימים הללו שלא עשו רעה לאיש וסובלים סבל בלתי יתואר לפעמים.

      אבל מה שכן, חשק הוא התחלה טובה.....


      Cartoon Detective Dog

        10/3/16 12:33:

      צטט: באבא יאגה 2016-02-25 22:34:50

      תודה רבה בונבון, הזכרת לי את הכלב הגדול שלי, ג'וני היה שמו, שנים שהוא איננו ולא אמצתי כלב מאז. הזכרתי אותו כאן באחד הפוסטים

      http://cafe.themarker.com/post/2826751/

       

      -

       

      תודה חברה, הלינק שצירפת לצערי אינו תקין, אשמח לקרוא עליו אם תצרפי לינק פעיל.

      זה שלא אימיצת כלב אחר מאז ג'וני, אני בטוחה שזה אינו לרוחו, והפסד כולו שלך.

      רק אהבה יש לה כוח מרפא צער וכאב על מי שהלך, ורק אהבה מביאה אהבה.....

      תחשבי על זה.

      בהתחלה אני לא הייתי מסוגלת לחשוב על אימוץ כלב אחר אחרי שנפטר כלבי הראשון זצ"ל,

      אבל למדתי בדרך הקשה.

      רק אהבה וכלב אחר מרפאים צער על כלב שהלך.

      ''

        9/3/16 11:21:

      צטט: flora2001 2016-02-23 17:08:35

      תמיד מופתעת מחדש מהידע וההבנה של לכלבים. למדתי הרבה. חבל שאין בכל בית כלב .זה משפיע על לטובה על הילדים . הסיפורים שלך נגעו ללבי.

      --

      תודה.

      אכן, גם אני עצמי אם היו מספרים לי כמה כלב, כלבים, ובעלי חיים ישנו וילמדו אותי, את הדרך בה אני רואה את הדברים לא הייתי מאמינה. עד שהגורל בזמנו השליך גור בוקסרים כעור להפליא למרפסת.

      תמונה קשורה

        9/3/16 11:17:

      צטט: * חיוש * 2016-02-23 14:55:39

      התמוגגתי לקרוא אותך בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      וכאחת שגדלה עם 2 כלבי זאב בבית הוריי  כמו שכתבת הגודל לא קובע

      5 שנים שניהם חיו בחפיפה איתנו ביחד, " בטעות"  קראנו לזכר - (זאב גרמני ) פוקי

      מלא שיער ויפהפה והוא היה עדין נפש  ומאוד חברותי.

      עד עכשיו אני ניזכרת בקולות הלעיסה -

      כמה אהב לפצפץ בפיו את ראשי התרנגולות שאהב במיוחד.

      עם השנים למדתי שאותם בעלי כלבים הם אלו שגורמים לכלביהם הגדולים

      להפוך לתוקפניים ו"צמאי דם"

      בכלבים גדולים כמו אצל הכלבים הקטנים העיניים שלהם מביעות המון רגש

      * תודה יקירה נהנתי לקרוא ולהסכים לכל מה שכתבת

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול

      ------------ 

      תודה יקירה.

      עצמות, ראשי תרנגולות, ועצמות בכלל אפילו שהן טחונות מזיקות מאד לכלבים ועלולות לגרום למותם ביסורים.

      וכן, אני יודעת שכולם נותנים להם ו"לא קורה כלום", אבל לפעמים כן קורה, וכשזה קורה קשה להציל כבר.

      העצמות עלולות לחורר ולשרוט להם את דרכי העיכול, לגרום להצטברות המשקעים שם ולחסימת קיבה, מה שמצריך התערבות כירורגית ולא תמיד מצליחים.

      אני יודעת, הכלב שלי כמעט הלך לי מזה. והוא כיה כלב גדול ומגודל בוקסר לא קטן.

      אין עליהם על הכלבים הגדולים, המון אהבה.

      ''

        8/3/16 20:39:

      צטט: חני.א 2016-02-23 07:52:49

       

      ליאו ואני מודים לך על הפוסט היפה

      הגודל לא קובע.....

       

      חמוד ליאו. שלך?

      לא קובע, אך לכל אחד ולכל סוג הקסם המיוחד שלו, אותי קסמם של הגדולים מפיל ארצה מאהבה.

      תוצאת תמונה עבור כלב גדול מאוד

        8/3/16 20:37:

      צטט: קלועת צמה 2016-02-22 17:02:49

      כולם ראויים לאהבה. לי זכור גולדן רטריבר גדול ממדים, שהיה שייך לקרובי משפחה, שהיה ידידותי להפליא.

       

      --

      בודאי שראויים.

      הגדולים לרוב אינם מודעים לגודלם וחוזקם וכמו ילדים קטנים, הקסם שלהם שונה.

      תוצאת תמונה עבור בוקסר

        8/3/16 12:55:

      צטט: יואלדהן 2016-02-22 16:50:13

      זה מה שנקרא, האצילות מחייבת. כלב גדול מכיר בכוחו ויודע את יכולותיו, אינו צריך אישר לכך, לכן הוא מתיחס לקטנים בסלחנות וב"חיוך". פעם ראיתי ברחוב בן יהודה איש מבוגר הולך עם שני כלבים יותר גבוהים ממנו בראש! ממש סוסי פוני... הם היו שקטים ועדינים והקהל פינה את המדרכה בהדרת כבוד

      -

      כל כך כיף לראות שיש מי שמבין אותי לגמרי, את המילים הכתובות, ואת אלה שלא...

      תוצאת תמונה עבור כלב ענקי

        8/3/16 12:54:

      צטט: דוקטורלאה 2016-02-22 15:01:44

      גם אני אימצתי למעלה מארבעים שנה כלבים גדולים, הם היו נהדרים. אבל במספר מקרים הם "אימצו" כלב קטן והיו בבית - הקטן והגדול. אחד הקטנים ברח לטיול קצר ונדרס למוות. הגדול ישב בפינה , לא זז, וכמה ימים שתה רק מים ולא אכל... יש המון סיפורים בנושא, רק שאין פנאי לספרם! בינתיים, כל טוב!

      --

      כשאוהבים קולטים מה הם מנסים לומר. כמו בני אדם הם לפעמים מרגישים לא טוב ואומרים זאת בדרכם שלהם. ואז יש רופא. ומי שגר אתם ואוהב אותם לרוב ידע מה בין סיבה ממשית רפואית לא עלינו או רצון ל"צומי".

      סיפורים לדעתי כדאי וצריך לספר, כי אם לא מעלים אותם על הכתב ומעבירים אותם, הם יאבדו, וחבל.

      תמונה קשורה

        8/3/16 12:50:

      צטט: שפיריתקסומה :)) 2016-02-22 14:01:04

      כמו שציינת ,"אם יש מקום בלב ,אז ימצא מקום בבית ".פוסט מקסים.*

       

      תודה

      תמונה קשורה

        8/3/16 12:40:

      צטט: עמי100 2016-02-22 13:26:37

      כמי שהיה לו כלב קטן ממדים יכול להגיד שהם חכמים במיוחד..אפילו יותר מהגדולים..

      --

      בהחלט יש בזה משהו, אך עם הגדולים זה כיף אחר. אפשר לשחק אתם בפראות יותר, לא חייבים להיזהר כמו על אגרטל חרסינה, הקטנים פחד עליהם....

      תמונה קשורה

        8/3/16 12:38:

      צטט: נסים גבאי 2016-02-22 11:28:21

       

      חמוד באופן פראי החתיך הזה, וגם הפוזה שובת לב. אבל כל זה לא נחשב ניסים - רק אם הכלב כמובן שלך.

      שלך?

      תמונה קשורה

       

        8/3/16 12:30:

      צטט: . ארז . 2016-02-22 09:09:08

      כל ילדותי היה לנו כלבים מגזע גדול... אבל בעשור האחרון (כפי שידוע) יש לי שני קטנים... מלטזים וטרייר...
      יכול להעיד שזו אהבה מסוג שונה... הקטנים זה "רגישויות" אחרות.... כמו ילדים קטנים :) ולגבי יופי או לא יופי שציינת... זה עניין של טעם שמושפע גם ממה "שמקובל"...
      שבוע מקסים לך :)

      ----- 

      איך אומרים?  קצת שום הרבה שום זה תמיד טוב, לא משנה !  נכון?

      תמונה קשורה

        8/3/16 12:28:

      צטט: rossini 2016-02-22 07:08:25

      גדול זה יפה.

       

      תמונה קשורה

        7/3/16 21:27:

      צטט: ~בועז22~ 2016-02-22 01:28:56

      בהמשך לגמרי ישיר לתגובתו של שלמה

      להלן קישורית לכלב ענק, ענק ענק !!!

      ומכיוון..., שהיו לי כמה כלבים..., אני יכול

      להעיד שהקטנים שבהם (פינצ'רית עצ'בנית...)

      היו רעשנים להפליא..., והגדולים (גולדן רטריבר)

      הייתה נעימה ונינוחה, כמעט סמרטוט רצפה, כך

      היינו צוחקים לפעמים על חשבונה...

      ---

      מכירה את זה.

      הענקיים הללו מעבר לפרופורציה (או פוטומונטאז') לא הכי בריאים,

      ותוחלת חייהם קצרה. 

      בכל זאת הגודל הזה בעיני דווקא מושך לשחק אתו.

      הקטנים העצבניים הללו טובים מאד כאזעקות, גם הם די משעשעים.

      Clipart of a Cartoon Chubby White Man Yelling at His Careless Dog - Royalty Free Vector Illustration © Dennis Cox #1374729

        7/3/16 21:24:

      צטט: שלויימה 2016-02-22 00:02:28

      היה לי פעם דני ענק זה היה הכלב הכי טוב שהיה לי מעודי חבל שתוחלת החיים שלהם קצרה הוא נפטר בגיל 9 אבל ללא ספק זה הכלב הכי מדהים שאי פעם היה לי

      -

       

      איזה כיף שהגבת ראשון. 

      גם אצלי הכלב הראשון היה כלב גדול כבד וחמור סבר, בוקסר בריון שחשב שהוא כבשה. נשמה טהורה הכלבים הללו פשוט מצחיקים ומכמירים. דני ענק התאהבתי אצל חברה טובה, אך תמיד אהבתי כלבים גדולים במיוחד, רצוי גם "מכוערים".

      הם הכי כיפיים.

      Clipart of a Tough Brown Spotted Dog Barking - Royalty Free Vector Illustration © Dennis Cox #1289689

      אכן..(בילדותי היו לנו שני בוקסרם ו"כלבת זאב". היה כייף).
        26/2/16 10:47:
      הכלבים הקטנים , כמו שאמרת , פחדנים יותר, ולכן מושכים רעשניים יותר. כלב גדול, ברוב המקרים יותר רגוע, יותר נינוח, ממה ששמתי לב. התמונות ממש נחמדות. עושות חשק לאמץ.
        25/2/16 22:34:

      תודה רבה בונבון, הזכרת לי את הכלב הגדול שלי, ג'וני היה שמו, שנים שהוא איננו ולא אמצתי כלב מאז. הזכרתי אותו כאן באחד הפוסטים

      http://cafe.themarker.com/post/2826751/

        23/2/16 17:08:
      תמיד מופתעת מחדש מהידע וההבנה של לכלבים. למדתי הרבה. חבל שאין בכל בית כלב .זה משפיע על לטובה על הילדים . הסיפורים שלך נגעו ללבי.
        23/2/16 14:55:

      התמוגגתי לקרוא אותך בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      וכאחת שגדלה עם 2 כלבי זאב בבית הוריי  כמו שכתבת הגודל לא קובע

      5 שנים שניהם חיו בחפיפה איתנו ביחד, " בטעות"  קראנו לזכר - (זאב גרמני ) פוקי

      מלא שיער ויפהפה והוא היה עדין נפש  ומאוד חברותי.

      עד עכשיו אני ניזכרת בקולות הלעיסה -

      כמה אהב לפצפץ בפיו את ראשי התרנגולות שאהב במיוחד.

      עם השנים למדתי שאותם בעלי כלבים הם אלו שגורמים לכלביהם הגדולים

      להפוך לתוקפניים ו"צמאי דם"

      בכלבים גדולים כמו אצל הכלבים הקטנים העיניים שלהם מביעות המון רגש

      * תודה יקירה נהנתי לקרוא ולהסכים לכל מה שכתבת

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול


        23/2/16 07:52:

      ''

       

      ליאו ואני מודים לך על הפוסט היפה

      הגודל לא קובע.....

        22/2/16 17:02:
      כולם ראויים לאהבה. לי זכור גולדן רטריבר גדול ממדים, שהיה שייך לקרובי משפחה, שהיה ידידותי להפליא.
        22/2/16 16:50:
      זה מה שנקרא, האצילות מחייבת. כלב גדול מכיר בכוחו ויודע את יכולותיו, אינו צריך אישר לכך, לכן הוא מתיחס לקטנים בסלחנות וב"חיוך". פעם ראיתי ברחוב בן יהודה איש מבוגר הולך עם שני כלבים יותר גבוהים ממנו בראש! ממש סוסי פוני... הם היו שקטים ועדינים והקהל פינה את המדרכה בהדרת כבוד
        22/2/16 15:01:
      גם אני אימצתי למעלה מארבעים שנה כלבים גדולים, הם היו נהדרים. אבל במספר מקרים הם "אימצו" כלב קטן והיו בבית - הקטן והגדול. אחד הקטנים ברח לטיול קצר ונדרס למוות. הגדול ישב בפינה , לא זז, וכמה ימים שתה רק מים ולא אכל... יש המון סיפורים בנושא, רק שאין פנאי לספרם! בינתיים, כל טוב!
        22/2/16 14:01:
      כמו שציינת ,"אם יש מקום בלב ,אז ימצא מקום בבית ".פוסט מקסים.*
        22/2/16 13:26:
      כמי שהיה לו כלב קטן ממדים יכול להגיד שהם חכמים במיוחד..אפילו יותר מהגדולים..
        22/2/16 13:00:
      מגניב
        22/2/16 11:28:

      ''

        22/2/16 09:09:

      ''
      כל ילדותי היה לנו כלבים מגזע גדול... אבל בעשור האחרון (כפי שידוע) יש לי שני קטנים... מלטזים וטרייר...
      יכול להעיד שזו אהבה מסוג שונה... הקטנים זה "רגישויות" אחרות.... כמו ילדים קטנים :) ולגבי יופי או לא יופי שציינת... זה עניין של טעם שמושפע גם ממה "שמקובל"...
      שבוע מקסים לך :)

        22/2/16 07:08:

      גדול זה יפה.

        22/2/16 01:28:

      בהמשך לגמרי ישיר לתגובתו של שלמה

      להלן קישורית לכלב ענק, ענק ענק !!!

      ומכיוון..., שהיו לי כמה כלבים..., אני יכול

      להעיד שהקטנים שבהם (פינצ'רית עצ'בנית...)

      היו רעשנים להפליא..., והגדולים (גולדן רטריבר)

      הייתה נעימה ונינוחה, כמעט סמרטוט רצפה, כך

      היינו צוחקים לפעמים על חשבונה...

        22/2/16 00:02:
      היה לי פעם דני ענק זה היה הכלב הכי טוב שהיה לי מעודי חבל שתוחלת החיים שלהם קצרה הוא נפטר בגיל 9 אבל ללא ספק זה הכלב הכי מדהים שאי פעם היה לי

      ארכיון