כותרות TheMarker >
    ';

    אופטימיות זהירה

    פוסטים אחרונים

    0

    ככה סתם

    14 תגובות   יום רביעי, 24/2/16, 11:43

    יום אחד,

    נדם

    נאלם

    נעלם

     

    סתם ככה באמצע החיים

     

     

     

    ואני, ללא מילים

    בלי הסברים

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/16 07:57:
      זה כואב כשזה נעלם
        7/3/16 19:36:
      כשזה קורה , זה ממש כך סתם , בלי להתריע , בלי להתכונן , וזה כואב , סוחט את הנשימה והלב .
        6/3/16 14:18:

      ''

       

       

       

        27/2/16 19:06:
      הסברים לא תמיד נחוצים
        27/2/16 17:57:

      צטט: תמרה ק 2016-02-27 15:50:26

      תודה לכולכם, חברים יקרים

      על השתתפותכם בצער ובכאב

       

      נאלם ולא ישוב יותר אדם יקר, שישאר בלבבות מכריו, מכיריו ומוקיריו

       

      משתתפת בצערך הכבד!!!..והחים חזקים.. ..


      ואני במציאות על מות אבי ובשנת אבל..

      *

        27/2/16 15:50:

      תודה לכולכם, חברים יקרים

      על השתתפותכם בצער ובכאב

       

      נאלם ולא ישוב יותר אדם יקר, שישאר בלבבות מכריו, מכיריו ומוקיריו

        27/2/16 12:32:

      אדם הנאלם ונדם,
      לא בהכרח נעלם הוא,
      כל עוד קיים הוא בהווייתם ובלבבותיהם של אלה הזוכרים אותו כלומר.

       חיבוק על/ל העת הזו.

        27/2/16 10:06:
      אולי קרה לו משהו? שווה לבדוק.
        27/2/16 09:09:

      בוקר טוב של שבת תמרה יקירתי נשיקה

      שלוש מילים ואיזה סיפור עצוב וכואב מסתתר אחריהן

      בעבר כתבתי שיר הניקרא "נאלמו / נעלמו לי המילים"

      והנה אני מביאה אותו לכאן - מוקדש לך ומאחלת שהזמן ירפא

      וישכיח במעט את הנזק הנפשי שעוללו בליבך שלושת המילים הללו

      המילים נאלמו בתוך חדרי ליבי

      ואבדו דרכן בנישמתי,

      הדף נישאר מיותם

      וכלי הכתיבה במקומו מונח.

      אנא, שובו אלי, מילותי

      ריקדו ופזזו לפני, כבעבר.

       

      המילים נאלמו בתוך חדרי ליבי,

      אך הסערה משתוללת עדיין בנישמתי,

      הגעגועים מכים בתוכי כגלים,

      והדאגות כסערות -

      מכות על חומות נשמתי הנצורות.

       

      הדמעות הפכו לבנות לוויתי

      ואינן מניחות לי, לבדי

      ישנם רגעים ונידמה ולא תשובנה עוד

      - מופיעות הן, זולגות וחמות

      מתלוות אליי, מנחמות, מחליפות

      את המילים שנאלמו בתוך חדרי ליבי.

       

      http://cafe.themarker.com/post/3278367/

       

      * כוכב אהבה ממני וחיבוק אוהב

        25/2/16 21:05:
      להתעלם ולהיעלם גם.
        25/2/16 11:03:
      לא מכובד. מצד שני למדת המון עליו מהתנהגותו. את ראויה למישהו טוב יותר.
        25/2/16 10:55:
      היטבת לבטא את ה-ללא מילים
        25/2/16 09:34:
      יפה כתבת שלא תדעי עוד אבדן וצער . משתתף בצערך
        24/2/16 13:02:

      Welcome to the club

      שום סיטואציה בחיים היא לא חברת ביטוח

      אפילו חברות הביטוח בעצמן עושות הכל על מנת להתנער

      סוקראטס

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      תמרה ק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין