כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    שכחו אותי, מחוץ לבית - פרשת כי תשא

    0 תגובות   יום שישי , 26/2/16, 01:28

    ­בס"ד

    שכחו אותי, מחוץ לבית

    פרשת כי תשא 

     

     

    האם שכחו את הכיור מחוץ לבית

    [שמות ל' ב'] "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַהשם בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" וכאן נכנסים לפרשת מחצית השקל. וכאן אומרים חז"ל פירוש עמוק מאוד: [בבא בתרא י' ב'] "אמר לו אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל" כל הפרשה כולה עסוקה ב"איך להרים את הראש" מהמקום הכי למטה שיש. איך מרימים את הראש בפרשה שבה מגיעים לחטא העגל. והקב"ה אומר, די! [דברים ט' י"ד] "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ". בפתח פרשת השקלים עם ארבעה פרשיות. והנה יש כלי אחד ששכחנו לעסוק בו בפרשות הקודמות. לא, לא אנחנו שכחנו. בפרשות הקודמות דיברנו על המשכן על הכלים על הבגדים של הכהנים על ימי המילואים והנה בפרשה שלנו אומר השם למשה רבנו: [שמות ' י"ח] "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם"

     

    הכיור הוא כלי להכנה

    למה לא דברתם על זה? המפרשים אומרים שהכיור אינו מהווה עניין לעצמו אלא, עיקרו הוא הכנה. הוא אמור לשמש לקידוש ידיים ורגליים. [שמות ל' י"ט] "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם", "כ בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַהשם", "כא וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם".

    כל הכלים משמשים פונקציונאלי לעבודת המשכן. והכיור משמש הכנה. לכן הוא נשכח הוא בחוץ. אבל, הוא לא נשכח. אז למה הוא מופיע כאן בפרשה שלנו בכּי תשא? נגיע לזה ממשהו נוסף, ששיך לכיור כמובן.

     

    כיור נחושת

    הכיור נעשה נחושת וכנו נחושת. והנה לפתע מתברר ששכחו אותו לא רק בבית. בפרשת פקודי, מתוארים כל מה שנעשה עם הזהב והכסף והנחושת, פקודי המשכן. יש שם מניין מדויק מה נעשה עם חומרי הגלם, וכשמתארים מה נעשה עם הנחושת, מתארים את הכול: את היתדות את האדנים את הכול בסוף פרק ל"ח ושוב את הכיור שכחו. משהו מחביא אותו מה קרה? מה לא נעים כל כך? התשובה נמצאת גם כן בפרשת ויקהל שם כתוב כך: [שמות ל"ח ח'] "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"

    מה החידוש? את הכיור לא עשו מכלל הנחושת שכבר הביאו לחכמי הלב. אלא, מהמראות הצובאות. אם קודם תארנו שהכיור הוא נמוך מהכול הוא לצורך הכנה, הוא נמוך כל כך. גם כאן הוא לא נמנה ותראו מה קורה? מה הן אותן מראות צובאות?

    רש"י מביא דברי חז"ל ידועים: " 'במראת הצובאת' - בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן."

    עפ"י רש"י זה לא היו המראות הצובאות ע"ש שהיו צובאות על המשכן. שצבאו הנשים על המשכן כדי להביא. אלא, הן היו צובאות מפני שמהן העמידו צבאות רבות.

    הנה הסיפור: משה רבנו לא היה רוצה לקבל מהן "והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע" הבנתם?! המראות שמהן עשו את הכיור לא רצו לקבל אותן בכלל.

    "אמר לו הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכול שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים"

    נחזור לביטוי הזה עוד מעט. איזו מחלוקת קיצונית. משה רבנו לא רוצה לקבל. למה? "כי הוא מואס" ביטוי חריף. ואחלו הקדוש ברוך הוא אומר: "אלו חביבין עלי מן הכול" הכול?! גם המנורה, השולחן, הכרובים מעל הכפורת והמזבח החיצון?! מהכול!

    "שעלידהן העמידו הנשים צבאות רבים במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם שנאמר (שיר השירים ח' ה') "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ" ועיין שם בארוכה.

    מזה לעשות כלי למשכן?! ואיזה כלי שעניינו כיור. שעניינו לקדש ידיים ורגליים?! לא צודק משה?! ומה אומר הקב"ה? "אלו חביבין עלי מן הכול"

     

    ניגוד כפול

    האמת היא שהניגוד האדיר הזה שבין "עשויים לייצר הרע מכאן" ובין "קבל כי אלו חביבין עלי מן הכול" קיים גם במהות של הכלי. כתוב בפסוק (פרשת פקודי): "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם" חז"ל לומדים מכאן הלכה, שכיור שאין בו כדי לקדש ארבע כהנים בו זמנית, הכיור הוא כמו דוד שיש לו ארבעה דדים כדברי חז"ל, שמריקים ממנו מים. ואם אין מקום לארבע כהנים לקדש ידיים ורגליים – אין מקדשים ממנו אפילו אחד.

    למה?

    כי כתוב משה אחד אהרון אחד ושני בניו ס"ה ארבעה. שואלים כל המפרשים מיד: אבל, משה לא היה כהן?! ועונים כן אבל, בשבעת ימי המילואים שהיו ימי ההכנה למשכן לאוהל העדות כנ"ל, אז גם משה וגם הכהנים עבדו ביחד ואז הם היו ארבעה. וכשנסתיימו שבעת ימי המילואים שמה לא היה מכהן ככהן יותר?! אז לשם מה צריך את זה? יוצא מכאן דבר פלאי. מצד אחד הכיור הוא רק הכנה. במובן הזה הוא הכי נמוך מהכול. ומאידך, אם יש כלי שויזואלית מזכיר את משה רבנו, ואת שבעת ימי המילואים הגדולים שמשה מעביר את הכהונה – זה רק הכיור. בשיעור מדתו לא בצורתו.

     

    מוסיף הרבי מליובאוויטש
    בשיחה מדהימה מעמיד אותנו הרבי על יסוד היסודות. נכון. מצד אחד הוא נמוך שבכלים כי הוא רק משמש להכנה – הוא לא העבודה. אולם הפרשה שלנו באה ללמד אותנו שהפירוש של עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ודווקא בפרשת כי תשא, שמבחינה אמיתית, ההכנה, מה שיהודי רוחץ את עצמו ומקדש את ידיו ורגליו, הרחיצה הזאת, חביבה על הקדוש ברוך הוא יותר מהעבודה עצמה שנעשית אחר כך על המזבח. או אפילו בתוך אוהל מועד. אתם יודעים מה אמר משה שראה את המראות הצובאות? הכול טוב. הכול יפה. אבל יש גבול ל"נתאווה הקב"ה לו לדירה בתחתונים" בסדר, מביאים זהב, כסף, נחושת הכול. הבנתי. איך הופכים את כול הגשמיות לקודש. הכול הבנתי. אבל, יש גבול. דבר שכל עניינו זה לעורר את היצר הרע. זה היה טוב בזמנו, הבנתי. אבל, מה זה קשור לכאן להביא את להכין כלי למשכן, נמוך ככל שיהיה.

    אומר לו הקב"ה: אתה לא מבין, שהמשכן בא להרים אותי גם מצואת ידיהם ורגליהם כדברי לשון הנביא. לרחוץ את עצמי במובן הכי עמוק. בחסידות זה אתכפיה לסיטרא אחרה. לרחוץ את עצמי באמת זה הדבר שיכול להביא את צבאות השם.

    למה אנחנו נקראים צבא? חייל בצבא הוא הכי שמוסר את עצמו. הוא שם כי הוא מוכן למסור את נפשו.

     

    כיור – הוא מחוץ לכלים

    אבל, הוא נמצא בפרשה של כי תשא שכל עניינה זה איך מרימים את עם ישראל, גם מהמקום הכי נמוך. אם תכנה של הפרשה עוסק בעגל, ברגעים שכבר נראה שאין כבר מה לעשות יותר, ואיך משה מוֹשה אותנו והקב"ה מרומם את כולנו ומגלה לנו עד היכן אפשר להגיע – מהמקומות המוכים ביותר.הפרשה הזאת צריכה להתחיל מכלי אחד ששכחו אותו בכוונה מחוץ לבית. הוא שייך למקומות הנמוכים. והוא חביב מהכול, והוא מזכיר את משה רבנו, שבתוך כל אחד ואחד מאתנו.

     

     

    שנזכה לשאת את ראשנו ולבנות את הבית השלישי תיכף ומיד ממש

     

     

    דברים בשם אומרם:

    הרב מרדכי איילון שליט"א   
    מקורות:  ויקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין