אורו של ירח

העומד להיוולד תוך יומיים

ועדיין נהנה כעת

מנופך צחור של שלמות,

מאיר את שביל האבנים המסותתות

בדרך אל האלון הזקן.

אבקני גרניום סמוקים

מנצנצים על הגזע.

מחכים.

מקבלים את פני,

עירומה כביום היוולדי.

הבחירות הנכונות

נוצרו תמיד

מחיבור העור החם שלי

עם לחות העלים,

מתובל ביללות הזאבים הגדולים.

קליפות גזע יבשות

מחוברות ברצועות שרף שנשר,

הופכות בידי לגביע שיכר.

ממלאת אותו

מרלו משובח,

לגימות בציר מעידן שנשכח.

מתוך מנעד אינסופי

של קולות וצלילים,

הקונצ'רטו שלי להנאה צרופה

מתעלה מעל הכל,

יותר שיכורה,

יותר יפה,

מתמכרת אל המגע

מבלי לשאול.

החתולה שזכתה בשמנת

לא מפסיקה ללקק את עצמה,

פתאום מרגישה

קורנת.

הרבה יותר אדומה.

אני תופסת את המקום

הטוב ביותר בקרוסלה,

זה שמאפשר

לאבד את הראש.

כמה מתוקה השלווה

כשאין יותר ממה לחשוש.

האלון הזקן

מרכיב לי את כנפי המשאלות,

מכבד אותי בהפתעות

של הילדות הגדולות.

עוצמת עיניים,

מטה את הראש לאחור,

מעכשיו

זה התור שלי

לבחור.