צפייה במהדורת חדשות אמש, בכתבה על  אנשים שבילו בפאב ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בעת שהרוצח הפלסטיני ירה לתוכו. חלקם באו לחגוג יום הולדת וחלק אחר באו לבלות. האנשים שרואיינו בכתבה קעקעו על גופם את שתי המלים הלטיניות - CARPE DIEM שפירושן: חטוף את היום. וזה הזכיר לי מיד את אחד השירים הליריים מספר האודות של המשורר הרומי הורטיוס. ראשית, הנה השיר בתרגום מלטינית של אביעד קליינברג:

אל תשאלי - חטא הוא לדעת -

מה קץ הכינו לי, לך, האלים, לאוקונה;

אף לחשובי הבבלים אל תדרשי.

מוטב את אשר יבוא לשאת;

אם עוד חורפים רבים יעניק לנו יופיטר,

או אם זהו האחרון, המתיש עתה 

את הים הטירני על צוקי החוף מנגד

עשי בתבונה: מזגי את היין וברגע קצר אחד 

קצצי את התקווה שהתארכה מדי.

עוד אנו מדברים נמלט לנו הזמן הקנאי;

חטפי את היום הזה ואל תתני אמון בבא.

אין לי כלל ספק, שהאנשים שקעקעו CARPE DIEM על גופם הכירו את השיר הזה ורצו לבטא את הרגשתם שבמדינת ישראל של היום זו שביבי "מנהיג" מזה עשור ומוביל אותה בהתמדה אל התהום, המוטו לחיים הוא CARPE DIEM  או כפי שהנביא ישעיהו ביטא זאת במלים: " אכול ושתה כי מחר נמות". 

זה נהיליזם. לשם מוביל אותנו ביבי. זה מה שהבינו האנשים שהרוצח הפלסטיני ירה עליהם, הרג ופצע. זו התוצאה של "מנהיגותו" של בנימין נתניהו הווה ללא עתיד. הווה של אנוכיות, חזירות קפיטליסטית וניכור ממאיר בחברה הישראלית. חטוף כל הנאה כי אין עתיד, רק הווה קשה מנשוא. האופק של כולנו הוחשך על ידי ביבי ומיס פיגי.

.