כותרות TheMarker >
    ';
    0

    - איך "תודה, אבל למה את לוחשת" יכולות לסבך בן אדם

    9 תגובות   יום שני, 7/3/16, 03:11

     

    **
    - "מישהי פה רוצה לדבר אתך", רוברט נגן הבוזוקי העביר את הנייד שלו ל-"מישהי" וסיבך אותי כמו שצריך.
    - "קוראים לי מרינה. ניגנת מקסים אתמול במסיבה, לא יצא לנו לדבר, איך אפשר להכיר אותך ?", לחשה.
    - "תודה אבל למה את לוחשת ?" שאלתי.
    רעשים נשמעו בקו, צעקות, קללות ופתאום קול מאיים של גבר במבטא רוסי כבד צעק לי באוזן:
    - "כאן סשה שוק אפור, אם אתה לא מוריד ידיים ממרינה חברה שלי, אמא'שך לא תכיר אותך,
    בכל גלובוס אין בן אדם אני לא יכול להגיע אליו".
    כמה קל להסתבך, חייכתי ושמחתי שלא עדכנתי במשרד הפנים את כתובתי החדשה.
    בחצות לערך רטט הנייד:
    - "מדברים כאן מחקירות תחנת יפו. הגיע לכאן סשה שחתך את הפנים לאישה בגלל שהתחלת איתה, אנו חוקרים את כל מי שמעורב באירוע. ואתה נדרש להגיע מיידית לתחנת המשטרה ביפו".
    - "נו באמת, הצחקת אותי, תמתחו מישהו אחר."ניתקתי.
    החיוך נמחק כשחייגתי חזרה ל"שיחה המזוהה" והגעתי ליומנאי בתחנת יפו.
    אחרי 5 דקות קבלתי שיחה נוספת.
    -"אתה דרוש פה לחקירה, מה תעודת הזהות שלך, אנו שולחים מיד ניידת לאסוף אותך".
    - "אדוני, זו מתיחה גרועה. אל תתקשרו לפה יותר" ניתקתי שוב.
    האפשרות שאחטוף מכות בגלל אישה שאיני מכיר, נראתה פתאום סבירה.
    קצת אחרי חצות, התקשרתי ל"בוזוקי".
    - "מה אתה מעיר אותי", צעק.
    - "אם סשה חתך לחברה שלו את הפנים, מה ישאר מהפנים שלי ולמה בכלל נתת לו את הנייד שלי" ?
    - "הוא הכריח אותי ואיים עלי", שמעתי בקולו שהוא משקר.
    - "חכם גדול אתה לא, יכולת גם לשבש ספרה, ולא לסבך אותי.
    "רק תדע שהתקשרו אלי ממשטרת יפו ?"
    עכשיו ה"בוזוקי" היה ערני לגמרי.
    תוך 4 דקות, הוא חזר אלי מזועזע:
    "סשה באמת חתך לה את הפנים", ופתאום החל ליבב:
    "כשהוא ירביץ לך, אני מתחנן שלא תזכיר את שמי...
    אתה יודע בכלל מי זה סשה, הוא מלך השוק האפור באשדוד".
    - "תן לי את הנייד של סשה, שאסנן אותו אם יתקשר אלי", ביקשתי ברגע של חוכמה.
    עד אור הבוקר ביטלתי את החברות עם הקבוצה ונגניה.
    כל הלילה שרק הנייד ורטט, ובוקר כשהצצתי בנייד, ראיתי אסמסים מלאי קללות בשגיעות כתיב על עיסוקה של אימי ו- 150 שיחות שלא נענו.
    **
    כעבור יומיים התקשר "הבוזוקי", וניסה להסביר לי שאי אפשר להשאיר דברים פתוחים. "בשיחת ועידה" העלה לקו את סשה שהציע שתמורת 50000 ש"ח,ישארו הפנים שלי שלמות ושהוא לא יפתח לי את הראש.
    הוא דיבר "לספיקר", בקול רם, כנראה כדי להדגים באוזני חבריו איך מפחידים.
    אני - שעולם הגבייה מהסוג הזה זר לי, מיד אמרתי:
    "אבל זה נורא י-ק-ר-", התמקדתי בתחשיב, ניסיתי להבין איך לעזאזל הוא הגיע לסכום הזה ושאלתי אם הוא כולל מע"מ...

    אחרי שתיקה ארוכה, אמרתי לסשה שעבור עבודתו הקשה, מגיע לו לדעתי הרבה יותר ואהבתי את שתיקתו הארוכה.
    רגע לפני שניתקתי ביקשתי שיעלה לשיחה את מרינה "חתוכת הפנים".
    - "מרינה מה שלומך, פה על הקו גם האקורדיון, הוא רוצה לדבר איתך"
    - "מרינה את מכירה אותי ?"
    - "נו באמת, אקורדיון, מה אתה צוחק, כאילו שאתה לא זוכר שנגעת בי ואיך שנגעת..?"
    מרגע זה, העניין חדל לשעשע והכל היה ברור.
    זיהיתי את המסלול, השחקנים ותפקידם.
    - "סשה תוריד את הספיקר ותרים את הנייד". ואמרתי לו בקול נמוך ורגוע:
    "תקשיב טוב. שתית לי כבר מספיק זמן. אם אתה רוצה מלחמה תקבל מלחמה.
    לך יש עסקים קטנים שמכסים על עסקים ש"לא מדברים עליהם בטלפון",
    ולי יש את האקורדיון שמכסה על מה ש"לא מדברים עליהם בטלפון".
    אני "סוגר" דברים ב"שיטות של פעם" עם קרשים ובלי משטרה.
    עכשיו זה רק אתה ואני.
    אני מחכה לך במסעדה שבצומת גהה שאתה יודע לאיזו "משפחה"
    היא שייכת.
    אתה תביא אתך לא פחות מ-10000 ש"ח על זה שאתה לא מכבד אותי ונכנס לי לוריד.
    אני יוצא לשם עכשיו לסגור דברים שלא קשורים אליך. אבל לוקח איתי קרש לשבור לך את השיניים, וצבת להוציא לך את שיני הבינה.
    אם לא תגיע לשם, אל תתקשר יותר. ותזכור שאני שייך לאלה של פעם;
    לא חותך לנשים את הפנים ולא מערב משטרה, רק קרשים.
    אז אתה מגיע ?
    **
    בבניין פינתי ברחוב יפת ביפו, חיכו השכנים לנהג התורן שיפספס את הסיבוב שמאלה ו"ישפשף" את העמוד. הנגיעה הכי קלה בעמוד, גרמה לקריסה קבועה של המרפסת שמעל העמוד,ן והורידה למטה תוך דקות את כל דיירי הבניין שהתנפלו על הנהג המבולבל בצעקות:
    "איפה היו העיניים שלך, תראה מה עשית..." והנהג המסכן היה מפעיל את הביטוח או משלם מכיסו על נפילת המרפסת.
    כך טיילו דיירי הבנין בעולם. וחלקם ומימנו למודים אקדמיים לילדים.
    במהירות ובמיומנות, הוקמה המרפסת כל פעם מחדש, כשכל דייר יודע את תפקידו ב"מיזם" וחולם על החופשה הבאה...
    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/16 16:11:
      היית צריך לקחת את הבוזוקי אתך, ולהוריד אותו לסשה על הראש, כמו הגיטריסט בכיכר השעון ביפו אתמול. סיפור לעניין כל הכבוד.
        9/3/16 07:15:
      אתה כותב בחן וכישרוןן רב. יישר כוח! בברכה אהובה.
        9/3/16 05:11:
      נו זה הרי ברור שהסרט הכי טוב הוא המציאות שלנו.. פופקורן ואני כבר מוכנה לסרט הבא.... נפלא
        8/3/16 03:16:
      אף אחד לא מתחשב, אף אחד לא מבין, איש לא טורח לעמוד לרגע במקומו ולהיות לנעליו כדי להבין. רק רוע והשמצות. למה זה? מה יש? סשה הוא לא בן אדם? עם יחס כזה, איך אצם מצפים שהוא ישתקם וימצא עבודה הגונה בתור מטפלת לפעוטות?
        7/3/16 23:23:
      חתיכת סיפור...
        7/3/16 21:49:
      באמת זכור לי שהעלית את הפוסט הזה. אז עכשיו העניינים מסתבכים? תן לסשה את ה-100,000 וסיים ענין...
      שווה!
        7/3/16 14:44:

      דורון חברינשיקה

      איזה סיפור מתח רקחת לנו, נהנתי לקרוא

      והסיפור מהספר "תמונות יפואיות " העלה חיוך על שפתיי

      לא ידעתי שמשפצים  דירות שניזוקו כדי שהדיירים יוכלו לצאת לנופש בחו"ל

      מכספי הפיצויים.

      גראדים הורסים בנינים שלמים והדיירים נישארים ללא קורת גג

      ((((((((-: כניראה שמישהו פעם יכתוב על זה

      * כוכב אהבה ממני והמשך יום טוב

        7/3/16 12:01:
      יש דרכים פחות מסוכנות להתפרנס....