כותרות TheMarker >
    ';

    הטרדה מינית בעבודה

    הטרדה מינית היא תופעה חברתית.
    היא מתרחשת סביבנו
    בעיקר כלפי נשים אבל גם לא מעט גברים מוטרדים
    מטרידים הם בעיקר גברים אבל לעתים רחוקות יש גם נשים שמטרידות...

    רצינו לפתוח במה לדון בתופעה מההיבט הארגוני שלה.

    הבלוג נסגר בשנת 2009 אך התכנים והקישורים פה לשימושכם. כל הזכויות בחומרים ובמוצרים המופיעים בבלוג שמורים למורית רוזן ובעז קפסוטו.

    פוסטר למניעת הטרדה מינית - לתלייה בארגון

    הצד ששכחו לדבר עליו אפילו עכשיו (הטרדה מינית בעבודה לאור פרשת קצב)

    8 תגובות   יום שלישי, 26/2/08, 21:19

     

    החובה למנוע הטרדה מינית במקום עבודה מוגדרת בחוק לא רק כעבירה פלילית שיש עמה קלון, אלא גם כתהליך ניהולי משמעתי שעומד בפני עצמו, במנותק מהגשת תלונה פלילית למשטרה או תביעה אזרחית של המוטרדות.

     

    פרשת קצב מאירה את החובה הארגונית הזו של מקומות עבודה באור מחודש, שמשום מה יש נטייה להתעלם ממנה אפילו בדיון התקשורתי הנוכחי. התהליך הפנים ארגוני, כולל בתוכו חובה שהוטלה על מעסיקים למנות בארגון אחראית למניעת הטרדה מינית שתפקידה הוא להטמיע את הנושא, לברר מקרים של הטרדה ולמנוע את חזרתם, גם כאשר מוטרדות חוששות בצדק לגשת למשטרה.

     

    פרשת קצב והעיסוק בה ממחישים עד כמה כולנו היינו יוצאים נשכרים משימוש נכון ומוגבר באפיק הפנים ארגוני הזה לטיפול נכון במקרים של הטרדה מינית. קודם כל, המתלוננות היו יוצאות נשכרות משום שהתמודדות נכונה של מקום עבודה עם הטרדה מינית, בראי החוק, היתה מאפשרת להן להמשיך בעבודתן בלי חשש שיבולע להן ובלי שההטרדה תימשך. בנוסף, גם מקום העבודה היה יוצא נשכר מתהליך כזה, ואפילו המטריד היה נפגע פחות ביחס לתהליך פלילי וחקירה במשטרה. בית הנשיא או משרד התיירות הם קודם כל מקום עבודה.

     

    בכך שהחוק מחייב מקומות עבודה לטפל בעבירה שיש לה פוטנציאל פלילי, אנחנו חושבים שניתנה מתנה גדולה מאוד למתלוננות, למקומות עבודה, וגם לחשודים בהטרדה, בעיקר משום שהוא מאפשר טיפול דיסקרטי יותר של התופעה יחד עם מניעתה אם עושים זאת נכון.

     

    תעצומות הנפש הרבות הנדרשות ממוטרדות שבוחרות לפנות למשטרה, מחייבות עמידה מול מערכת לחצים ומכונת פרסום שממנה כל אדם ממוצע היה יוצא מרוסק לרסיסים. לכן, קביעת בג"ץ הבוקר מקטינה בעשרות מונים את הסיכוי שמוטרדות ירגישו נוח לפנות למשטרה, לפחות בעתיד הנראה לעין. במצב שבו גם ככה יש תת דיווח של התופעה ומיעוט משמעותי של פניות למשטרה ביחס למספר המקרים שמתרחשים מדי יום.

     

    התייחסות נכונה של מקומות עבודה לנושא מאפשרת טיפול דיסקרטי ללא ההד התקשורתי הנלווה, ובלי החדירה לפרטיות של מתלוננות - פרטיות שנחדרה בפעם הראשונה כאשר הטרידו אותן ופלשו להן למרחב הפרטי, האישי והאינטימי. בטיפול נכון של מקומות עבודה יש פוטנציאל להפסיק את ההטרדה ולתקן את העוול גם בלי פניה למשטרה, ובעיקר - לשביעות רצון מוטרדות.

    אבל... טיפול נכון ומעמיק בתופעה בארגונים, מסייע גם לארגון עצמו בכך שהוא משרש בעיות של תקשורת בין אישית, כפיה בין קולגות, ויחסי עבודה רעועים ופסולים, ובכך מייצר סביבת עבודה פרודוקטיבית יותר כפי שהוכח בעבר במחקרים אין ספור.

    לבסוף, טיפול כזה גם מסייע גם למטריד בכך שהוא נפגע פחות - גם במקרים שבהם הוא מושעה או מפוטר, פרטיותו נשמרת והוא לא בהכרח נושא את הקלון שיש בדיון ציבורי בעניינו.

     

    הניסיון שלנו כיועצים ארגוניים מומחים למניעת הטרדה מינית לימד אותנו, כי לטיפול משמעתי בהטרדה מינית בתוך מקום העבודה יש יכולת מרשימה להכחיד את התופעה. כמי שמלמדים ארגונים ואנשי משאבי אנוש כיצד לטפל כראוי בהטרדה מינית בעבודה ולתת תמיכה למתלוננות, אנו יודעים כי באותה עת, ניתן להצליח לשרש את התופעה מתוך מקום העבודה בדרך חיובית כאשר הפגיעה בכל המעורבים מצומצמת יותר.

     

    אנו עדים, פעם אחר פעם, כי נכונות של ארגונים להתמודד עם הנושא בצורה רצינית ומעמיקה, בלי כסת"ח, מעודדת פניות של מוטרדות לאחראית על הנושא בארגון ויחד עם זאת מצליחה לשמור על המתלוננות הרבה יותר מאשר ההליך פלילי. ובעיקר - לא נותנת יד להשתקת התופעה.

    כך, אפילו כאשר מטריד מפוטר לאלתר, הוא, המתלוננת ומקום העבודה יכולים להמשיך בחייהם עם פגיעה מינימאלית ובלי שההטרדה תימשך - וזוהי בסופו של דבר מניסיוננו, משאת נפשן של רוב המוטרדות.

     

     

    לתוכן העניינים המלא של הבלוג לחצ/י כאן                                   למידע נוסף על הכשרת אחראים בארגון

     

    תוספת מאוחרת: בלחיצה כאן תמצאו הפניה לדברים מאירי עיניים שכותבת דר' אורית קמיר (ממנסחות החוק) על פסק הדין.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/2/08 19:25:

       

      כמובן צ"ל "זילברג".

        29/2/08 19:24:

       

      נדמה לי שהשופט זילסרג המנוח טבע את המונח הנאה "מן הצועקים ואינם נענים"; וגם אם זה לא זילברג- המונח מונח נאה הוא ומתאים,לדעתי, למקרה [וביתר שאת לאחר שקוראים את מאמרה של ד"ר קמיר, לפיו כולם יצאו צודקים או לכל הפחות בסדר]..

        28/2/08 21:19:

      הי פנינה,

       

      אני בהחלט מסכים שבמקרה של קצב וגם של בכירים אחרים, החששות והפוטנציאל לשימוש לרעה בכוח רבים לאין שיעור. יכול להיות שזו גם הסיבה שעיתונאים ואנשי תקשורת לא דיווחו על כך למרות שידעו. רוב האנשים שאני פוגש, גם אם הם מכירים בחשיבות הנושא ואפילו מקרוב ובאופן אישי, נדרשים לתעצומות בקנה מידה אחר לגמרי כדי לעסוק בזה, להוקיע את זה באופן גלוי בבחינת להניף דגל, וקל וחומר להתלונן. אבל... אני חושב שהחברה עוברת תהליך שנותן לתלונות יותר לגיטימציה ולכן עם הזמן, גם מאזן הכוח שתיארת משתנה עקב בצד אגודל.

       

      אני מצרף קישור למה שכתבה דר' אורית קמיר (ממנסחות החוק) על פסה"ד - אפשר לשאוב ממנו לא מעט אופטימיות... http://www.notes.co.il/orit/41581.asp

       

      תודה על התגובה והדיון (והכוכב?)  מחייך

        28/2/08 19:25:

      אני לא חושבת שמחשבתי נסבה דוקא על טובת המטריד, אלא על כוחו למנוע לשבש להסתיר או לאיים על כל מי שינסה לחשוף את קלונו- בכלל זה ממונה על הנושא בתוך הארגון שהמטריד עומד בראשו או מחובר למוקדי הכח שלו.

      נשיא המדינה למשל אינו ממונה על התביעה ולא על היועמ"ש- והכל זאת א"א להתכחש לכך שזכה לטיפול אח"מים השמור לדרג א' והתוצאות בהתאם. אם תבחן את שורת המתלוננות, תראה שרובן אם לא כולן היו רחוקות ממוקדי כח או מהיכולת להעזר בכוחם של אחרים משמעותיים.

      יתירה מזאת- כשעיתונאים ידועים ומוכרים מודים ברבים בדיעבד כי שמעו חלק מהסיפורים בעבר והאמינו להם,  אך מסיבות שאינם מסוגלים לנמק העדיפו לשתוק ולהפנות מבט לצדדים פחות מזיקים [כפי שארע בתכניתה של ד"ר אילנה דיין], שומה עלינו להכיר בכך כי שלטון הפחד והחשש -אפילו אם הוא אינו ממוקד-  הוא רב ממה שאנחנו אוהבים לחשוב ולהכיר בו ביום יום של חיינו.

       

      התוצאה לדעתי אינה מבשרת טובה לעתיד הנשים.

        28/2/08 11:18:

      פנינה (pbhba) הי,

      תודה על התגובה שלך, אני חושב שהיא מעוררת הרבה שאלות בהרבה כיוונים מאוד נכונים שיש ה מ ו ן מה להרחיב על כל אחד אבל אנסה בקצרה...

       

      במקרה של הנשיא אכן המעסיק איננו הנשיא עצמו אלא אולי מנכ"ל המוסד כפי שהצעת. במקרה הספציפי הזה המורכבות יותר גדולה כיוון שכלפי חלק מנבחרי הציבור ובהם הנשיא וגם רמון אין בהכרח אפשרות חוקית לקיים נוהל משמעתי ולכן זה הלך ישר לאפיק הפלילי.

       

      באופן פחות ממוקד, כאשר המעסיק או בכיר בארגון הוא המטריד, המקרים יהיו אכן מורכבים יותר, אבל צריך לזכור שכל דרג עדיין מדווח למישהו - מנכ"ל מדווח לדירקטוריון, מנהל עמותה לוועד מנהל, וגם הנהלת חברה שמדווחת למשקיעים.

       

      בארגון מסודר, חלק מתהליך הטיפול הנכון הוא להגדיר מראש מי אחראי על קבלת ההמלצה מהאחראית לנושא ועל הוצאת ההמלצה אל הפועל (קבלת ההחלטה) גם במקרים שבהם המטריד הוא בכיר או בראש הפירמידה - וזה גם אם הוא הוגדר לכל שאר המקרים כמקבל ההחלטות. זה דומה לחובה למנות מילוי מקום לאחראי/ת ולדאוג שתהיה זמינה לכלל העובדים, לפי פיזור גיאוגרפי של הארגון או לפי גודלו.

       

      אבל, אם נרד רגע לקרקע המציאות, ברוב הארגונים זה לא קורה לצערי, ולא תמיד מאפשרים לאחראית (אם מונתה כזו בכלל) למלא את תפקידה בהתאם לדרישת החוק.

      לכן, מקרים רבים כמו שהצגת שבהם מעורב מנכ"ל, בעלים או בכיר, אלה הם בדיוק הדוגמאות שבהם טוב מאוד שקיימת אפשרות לפנות בכל שלב לאפיק הפלילי, ע"י תלונה למשטרה, במנותק מהטיפול הפנים ארגוני. אבל אפילו במקרה כזה, מעבר לסיכון המשפטי שהארגון לוקח והתעצומות שזה דורש מהמוטרדת, הנזק שנגרם גם לאותו מטריד יהיה גדול יותר אם תהיה פניה למשטרה ולכן אני סבור כי זה גם לטובתו לעודד את הטיפול הפנים ארגוני, גם אם המשמעות של זה עבורו באופן אישי היא ללכת הביתה.

       

       

        27/2/08 13:53:

       

      אם מלבישים את התזה שלכם על מקרה הנשיא לשעבר, מתבקשת ראשית לכל השאלה - מיהו המעסיק החייב למנוע את ההטרדה, ולקרא לדין [אפילו פנימי] את המטריד? מר קצב? מנהל בית הנשיא?

      הרי הנשיא מייצג את המדינה, וסמל לריבונותה - ולא בכדי, טענו פרקליטיו באחד השלבים שאין לאף אחד סמכות להעמידו לדין בכלל.

       

      באופן פחות ממוקד מקרה : האם התזה שלכם הינה ברת חיים כאשר המטריד הוא המעסיק עצמו [או בכיר ביותר באירגון], ומתנגד בכלל לטענה שיש פסול בהתנהגותו?

      עוד על HRD - יעוץ למשאבי אנוש ופיתוח ארגוני

      פרופיל

      בעז ומורית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רוצה לקרוא עוד?

      תגיות

      לומדה למניעת הטרדה מינית - eLearning - להדרכת עובדים

      רשימה

      רשימה

      פוסטים אחרונים על הטרדה מינית בעבודה