"הגותו" האחרונה של בני ציפר במאמרו המוכתר " . . .  החברה הישראלית חסרת תרבות." שם טוען ציפר בשמו של יוהן וולפגנג פון גתה כי אסור להשית על אמנים את הכללים החלים על בני תמותה רגילים, אם כי - וכאן הפרדוקס - אמנים לא יהיו ראויים לשמם אם לא יתפתו לחיות כאחד האדם. ואז אותו בני ציפר מדביק לגתה את תובנתו שלו האומרת: "אמנים מרחפים בתוך שיכרון אוויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הכי נמוכים והיצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות." עד כדי כך הרשה לעצמו העורך של מדור ספרות ותרבות של עיתון "הארץ" להדביק את מחשבותיו למשורר גתה שאמר פעם: " גאונות היא איננה הישג גדול אם אינך מכבד דבר." וכיצד כל זה קשור לשלטון השקר והרמייה של בנימין נתניהו? אם לראש הממשלה מותר לשקר, לרמות ולתעתע אז גם לאדם משכיל שכותב בעיתון מכובד כמו "הארץ" מותר לסטות מעט מן האמת, הרי המוני הקוראים - וודאי בעיני ציפר חלקם הגדול נבערים מדעת - לא ישימו לב למה שבני ציפר רימה בעניין דעותיו של המשורר גתה. ולשם מה? כדי לעורר פרובוקציה באמירתו הנפסדת שלאמנים מותר הכול. אז מה הפלא שעשרות רבות של אמנים, ואינטלקטואלים הקימו מהומה בהתנגדותם שאותו בני ציפר יהיה המנהל האמנותי של איזה אירוע תרבות. אם ביבי ממנה אישה סרת תרבות כמו מירי רגב לתפקיד שרת התרבות, אז לבני ציפר מותר לטעון דברים מוזרים שמתעלמים מן העובדות. בעידן ביבי ומיס פיגי העובדות איבדו מחשיבותן כיוון שלביבי מותר להגיד בערוצי טלוויזיה בינלאומיים באנגלית שהוא תוצך בפתרון שתי מדינות לשני עמים ובכנסת מותר לו לומר את ההפך בעברית שמדינה פלסטינית לא תקום. ואילו מיס פיגי אשת חיקו הנצחית של ביבי שבני ציפר תיאר בחנופה מבחילה כ-"אישה ארוטית"  - מותר לה לקנות רהיטי גן לווילה שלהם בקיסריה ולטעון ברמייה שהם נקנו עבור בית ראש הממשלה ולשלם עבורם בכספים שבאים ממשלם המסים הישראלי.

ומכאן לנמושה שתקעה את דגל המדינה בעכוזו. אידיוט שטוען שהוא אמן. הרי גתה, על פי בני ציפר, מרשה לאמנים לעשות ככול העולה על רוחם?! אז הנה, האידיוט תקע בעכוזו דגל בהיותו על הבמה באירוע תרבות שיזם עיתון "הארץ". האם זו חירות אינטלקטואלית או כאוס בחסות שלטון לא מוסרי?

את כול מה שכתבתי כאן היום, מכתם עממי ישן נושן אומר כך: "הדג מסריח מהראש."