חברי מוני כתב על פרשת השבוע "אלה פקודי המשכן", התורה ממשיכה לחזור ולספר על בניית המשכן, ובגדי הכהונה, ובפרשה זו מסתיים ספר שמות שהוא נקרא הספר השני. ומסביר הנציב מוולוז'ין שספר שמות הוא, המשכו של ספר בראשית. ספר בראשית הוא "ספר הבריאה". ה' ברא את עולמו ולבריאה הזו יש תפקיד, "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו", כדי שיתמלא כבודו בעולם. ובספר שמות מתגלה כבודו בעולם ביציאת בני ישראל ממצרים, במעמד הר סיני ובהקמת המשכן, והוא סיום הבריאה וסיום ספר בראשית. אולם עדיין צריך בירור למה התורה חוזרת שוב ומספרת לנו על בניית המשכן בפרשיות ויקהל פקודי, הרי כבר התורה כתבה את בניית המשכן בפרשיות תרומה ותצווה? ספר שמות עוסק בשלושה נושאים עיקריים והם: יציאת בני ישראל ממצרים, מעמד הר סיני, והקמת המשכן. תכלית הוצאת בני ישראל ממצרים היא בגלל "וידעו כי אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם" (שמות כט' מו). יציאת בני ישראל ממצרים מסתיימת בשירה חדשה ששבחו גאולים על שפת הים, בהתרוממות רוח לשעה, אך אחריה עדיין לא שרתה השכינה בישראל. גם באירוע השני, במעמד הר סיני, בה התעלו ישראל לדרגת נבואתו של משה ושמעו את הדברות 'אנכי ולא יהיה' מפי הגבורה, מעמד שכך אנו מתארים אותו בתפילת ראש השנה: "אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם, מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טהר, גם כל העולם כלו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך". וגם כאן למרות שהמעמד היה נשגב ומרומם שלא היה דוגמתו בעולם, לא זו בלבד שלא הביא אחריו להשראת השכינה, אלא בסופו בקשו ישראל ממשה: "דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות". רק באירוע השלישי, בהקמת המשכן, זכו ישראל להשראת השכינה, כמו שמבואר במדרש: "משנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן" (במדבר יב'), "וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה". והשאלה היא מדוע רק בהקמת המשכן השכינה שרתה על המשכן ועלעם ישראל, ובשני האירועים שקדמו להקמת המשכן לא זכו שהשכינה תשרה עליהם? וההסבר הוא : שבשני האירועים יציאת מצרים ומתן תורה האירועים כולם נעשו על ידי ה' בלבד, כשישראל היו פאסיבים כעומדים מהצד, ועל מעשה שהאדם אינו שותף בו אין השכינה שורה, אבל על הקמת המשכן כבר מלכתחילה נתבקשו ישראל להרים את תרומתם בהתנדבות: "ויקחו לי תרומה מכל איש אשר ידבנו לבו" (כח' ב) כמו שמובא במדרש אמר ר"ש בן לקיש: חביב משכן יותר ממעשה בראשית, שמעשה בראשית לא נבראו לא בעמל ולא ביגיעה ולא סייעה בו כל בריה, אלא 'בדבר ה' שמים נעשו'. אבל משכן, משה וישראל נתעסקו בו, דכתיב: 'ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה'". מכאן שמעשה שמים בלבד ככל שיהיה נכבד ומרומם אין לו אותה חשיבות כפי שיש לו כאשר משולב עמו גם מעשה אדם. ורק אם האדם שותף במעשה זוכים להשראת השכינה, וזה המסר החשוב שאומרת לנו התורה ולכן שוב היא מדגישה אותו בפרשיות ויקהל פקודי, חזק חזק ונתחזק .

בפרשה צב פסוקים=92.
רמזים גימטריים שערכם 92 : לילה טוב, נוח וחביב, טוב להם, היין הטוב, בני יהודה, במו ידיך, החי והמחיה.
שבת מבורכת שקטה חביבה שלווה מענגת ובטוחה וכמובן חודש טוב עליז ושמח.

ותודה למוני היקר