כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    נוסטלגיה עם חיוך מסוים

    1 תגובות   יום ראשון, 13/3/16, 21:19

    הקדמה:הרשימה הבאה פורסמה במרס 1975 ב"חותם". מוספו השבועי של "על המשמר", יומון מפ"ם דאז. עניינה: התייחסויות אל העבר שמושפעות ממהירות התמורות בעולמנו. קצב התמורות קצת מגחיך מה שהיה פה "היום לפני ארבעים שנה."אנחנו מתייחסים אל עברנו הקרוב בחיבה מבודחת, בלגלוג קל.

      

    גל הנוסטלגיה אל ארץ-ישראל היפה והמעט נשכחת כבש גם את מופע הטלוויזיה המרכזי של יום-העצמאות. בהשראתם ובהנחייתם של אליהו הכהן ודן אלמגור שוב שחינו במי-המנוחות של "היו זמנים", בנוסח המוהל את הסנטימנטליות בבת-שחוק קצת אירונית ומפוכחת.

    הפלמ"חניקית נתיבה בן-יהודה תקפה לאחרונה את דן אלמגור על שהוא מלגלג על גיבורי הזמנים ההם. "מה זה כל-כך מצחיק שנסעו אז בדיליז"נס?" שאלה. ודאי שאין זה מצחיק לפי מושגי הימים הם. אבל איך אפשר לשחזר היום את ימי הראשונים בנוסח של רצינות גמורה?

    התרעומת של נתיבה בן-יהודה מזכירה לי את השאלה שנשאלה אצלנו לפני מספר שנים, בעקבות שידור פינת הרדיו "היום לפני ארבעים שנה".מישהו היקשה אז ושאל:מדוע אנו עוסקים בדברים שנתרחשו בתוכנו לפני כמה עשרות שנים בבת-שחק לגלגנית ומפוכחת, אך סלחנית,משל היו אותם ימים מלאי תום ונאיביות, חביבה וקצת נלעגת? ואילו מה שהתרחש לפני מאות ואלפי שנים נראה לנו כקלאסיקה מקודשת?

    מדוע?-אולי זה עניין של מרחק. מה שקרה לפני דורות רבים הוא כולו בגדר עבר. ואילו תקופתם של ראשוני הישוב-תקופה קרובה ורחוקה היא.עדיין נטועה באותו מישור ואותה כברת ארץ שבהם אנו שרויים כיום. אבל מה הרחקנו לכת מני אז עם ההתפתחויות הסוערות. "הכול השתנה ביגור. האנשים שהיו אינם. האנשים שישנם אינם מה שהיו" כותב על-כך יורם טהרלב בספר שיריו החדש "משק יגור,טיוטה" המספר על ילדות בקיבוץ יגור של לפני כשלושים שנה.

    על-כן גם העירה עיתונאית, בעקבות יובל האוניברסיטה העברית שחל לאחרונה, כי כאשר מגיעות אוניברסיטאות לגיל המבורך של 700 ו-800 שנה, יובל נראה בעיני אנשיהן כיום אחד. אבל בעיני העם היהודי מבט  אחורה אל 1925 הוא כמו מבט אל עידן אחר.הלוא מאורעות כל-כך גורליים עברו עליו בחמישים השנים האחרונות. ולפיכך דן אלמגור שהנחה לאחרונה בדרכו המוכרת את התוכנית "שרתי לך אוניברסיטה", לא היה יכול לחזור בלי חיוך מסוים אל הוויכוחים שקדמו להקמתה:האם נחוצה לנו בכלל אוניברסיטה יהודית? ולמה דווקא בירושלים? והאם תתרכז האוניברסיטה שלנו בפיזיקה ובכימיה בלבד, כי אין בנמצא פיזיקה או כימיה יהודית?

                                            =

    הנה כי כן,ההתפתחות המואצת מרחיקה אותנו מעברנו במהירות מבהילה. אלווין טופלר המדבר בספרו "הלם העתיד" שהיה לרב-מכר, על הניתוק מהעבר, מצטט את ההוגה קאנת באולדינג שקבע "העולם של היום שונה מהעולם שבו נולדתי באותה מידה שהעולם אשר בו נולדתי שונה מעולמו של יוליוס קיסר. נולדתי-אפוא, בערך באמצע ההיסטוריה האנושית.שכן מאז היוולדי התרחשו מאורעות כה רבים, כמעט ככל אשר התרחשו מראשית ההיסטוריה ועד ימי."

    באולדינג מדבר גם על תחושת הארעיות הנלווית לקצב המואץ: "זרם התמורות הופך על-פיו את קצב החיים היומיומי ומחולל שינויים בתחושת הזמן שלנו ובעצם הדרך שבה אנו חיים את העולם סביבנו...אותה האצת קצב היא העומדת ביסוד תחושת התלישות והארעיות הכובשת את תודעתנו ומשנה מן הקצה אל הקצה את יחסנו לזולת,לדומם, לעולם הרוח, האמנות והערכים".

     

                                                                  ==

    "זה לא יחזור,כל זה כבר איננו". ההינתקות המהירה מן העבר הלא רחוק מגבירה את הגעגועים אל העבר הזה. אבל אין אלו געגועים מחייבים. מצד אחד, כולם כאן מתמוגגים מערגה צובטת לב לימי הישוב של טרום המדינה. ומצד שני, משנים שמות של רחובות והורסים בתים שהיה להם חלק בעבר הזה, ואחר-כך בוכים לזכרם.

    בעצם, את מציאות התקופה המרחיקה והולכת כבר קשה לנו לשחזר בעיני רוחנו כמציאות ממשית. קשה גם לנטוע באותה מציאות את בני דור הראשונים שעודנו רואים ומכירים כיום. על-כן נשמעים באוזנינו סיפורי המייסדים כסיפורי "אנו באנו" רבי פאתוס.ועל-כן אי אפשר לשחזרם {בחיבה} בלי שחוק דק וקצת אירוניה, כאשר תקופת הישוב מרחיקה והולכת, אך הנפילים-עוד מהלכים בארץ .

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/3/16 22:06:

       יקירתי.

        דברייך עמוקים ומחכימים כאחד.

        יישר כוח!

       לדעתי ,עם חייב לזכור את כל העבר שלו- החל מתקופת התנ"ך ועד ימינו

       יחד עם ההתמודדות בהווה ולקראת העתיד.

       כי עם ללא שורשים   אינו יכול לצעוד קדימה אל עבר  חזונו.

       בדומה לעץ שאינו מסוגל להחזיק מעמד ללא שורשיו.

       וככל ששורשיו יהיו עמוקים יותר באדמה, שום רוח לא תוכל לעקור אותו ממקומו.


       המשך שבוע טוב- גדוש שמחה והצלחה- כיאה לחודש  אדר.

        בברכה

       אהובה.

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין