אני בדרך כלל לא עושה קניות בשוק הכרמל. עשיתי כבר הרבה חישובים בראש על כמה שזה שווה ועד כמה שהמחירים מצדיקים את ההליכה לצד השני של קינג ג'ורג', אבל אני מתעצל.

אתמול בכל אופן, במסגרת השוטטות של שישי בצהריים, כשעברתי שם עם חבר, זה היה די נחמד. שתיתי מיץ פירות ולא קניתי יותר מדי - מסביבי כולם נדחפו אבל אני התבוננתי והקשבתי.

ויצא לי להקשיב למוכר בדוכן פירות, שבאותו הרגע קידם בעקיר את התותים. אחת אחחרי השניה, הפריח הבסטיונר סיסמאות לשיווק תוצרתו:

"בואו להגיד לתות שלום! כי מחר הוא כבר לא יהיה".

חייכתי לעצמי - זה הרי מעולה, הבריף הוא סך הכל מבצע עונתי, אבל המוכר יודע איך לשלב במסר אחד גם את ההזדמנות וגם ליצור נחשקות. סחתיין

ואז הוא זרק עוד סיסמא - "מי שאוכל תות - לא ימות!"

גדול! גם פרובקטיבי, גם זורם עם טרנד הבריאות, גם שימוש נכון בהגזמה - בלי ליצור אנטוגניזם בגלל חוסר אמינות - כי הרי הבדיחה ברורה.

ואחר כך - כשמישהו מהעוברים ושבים מישש יותר מדי את הסחורה, הקמונעאי גער בו והצהיר "אני מהעמותה - 'תנו לפירות לחיות!' ". כמעט מחאתי כפיים. המשלה מצויינת וכמעט מטאפורה של הסיטואציה כולה מעולם רלוונטי אחר. יפה מאוד.

אולי הייתי מוסיף כמה אלמנטים שיווקים לפעילות הזו - נגיד לחלק לילדים את הספר "האריה שאהב תות", לקנות את הזכויות להשמיע את "תותים" של אתניקס ברקע, להכניס תוכן שיווקי בסרט "ללקק ת'תות" (זה עם אקי אבני נכון? אני חושב שהוא יעשה קאמבק בקרוב) ואולי איזה באזז קיצוני סביב השיר של יונה וולך.

אבל מבחינת קונספטים קריאטיבים - לא צריך יותר.