כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    לפורים – מסכות, תחפושות והנגיעה באחר

    37 תגובות   יום רביעי, 16/3/16, 23:35

    "בבקשה, תסלחו לי", היתה הכותרת בעמוד האחרון של "הארץ" ביום שישי, 11.3.16.

     

    בשנים האחרונות, כתב עורך המדור לספרות ולתרבות של עיתון "הארץ", בני ציפר, טור אישי, שהתפרסם בימי שישי בעמוד האחרון של העיתון. ככל שרבו הטורים, כן רבו בהם הפרובוקציות השנונות והמתוחכמות. רוחו של הטור היתה בעיקר "להכעיס", עד שבטור הלפני אחרון, התפוצץ הל"הכעיס" בפרצופו של ציפר. באותו טור כאילו הכשיר ציפר בשם האמנות פשעים של אמנים כלפי זולתם.

     

    איך זה קשור לפורים.

     

    "לבסוף הגיע הדבר שכל כך חששתי ממנו: קמתי בבוקר וכשנעמדתי מול המראה, שמתי לב שהמסכה שכיסיתי בה את פניי האמיתיות כדי לשעשע את קוראי הטור הזה, לא יורדת לי מהפנים."

     

    ומה היתה אותה מסכה שדבקה לפניו של ציפר.

     

    "הייתי שיכור מהצלחה, זו אותה הצלחה מתעתעת שמציעות תכניות הטלוויזיה המארחות אותך ושואלות לדעתך ואתה מרגיש חשוב וחזק, ואינך שם לב שבכל הופעה כזאת עוד חתיכה מנשמתך חסרה. עד שכנראה נתרוקנה הנשמה לחלוטין..."

    "...איני משלה את עצמי שיאמינו לי." הוא כותב, "יגידו: האיש הזה יודע רק להעמיד פנים. זו אחת מהעמדות הפנים שלו."


     ''

     

    אין לי מושג, אם בקשת הסליחה של ציפר כנה,  ואף שבחלתי בדברים רבים בטור ההוא שלו, דבריו האחרונים על המסכה שדבקה לפניו, נגעו בליבי. כי הנושא קרוב ומוכר לי מסיוטַי. אני זוכרת חלום ילדות, שבו אימי נוסעת ממני, ופניה פני עז בחלון של חשמלית נוסעת ומתרחקת. הסיוט חזר על עצמו רבות בלילות ילדותי, בבגרותי ערכתי בסיוט הזה ניסיונות שונים ומשונים להסיר את המסכה מפני אימי. לשווא.

    המסכה דבקה בפניה, עד כי נדמה לי, שהיא שם גם היום, אף שאימי איננה בין החיים מזה ארבעים וארבע שנים.

     

    כך או אחרת, מסכה היא תעלומה, או נכון יותר יש בה הסתרת פנים, היא מסתירה את האמת, או חלק ממנה, היא מסתירה את החי, את הפועם ואת הרב-משמעי שמתחתיה.

    ואולי אין זה כך, אלא להיפך, כמו שאמר אוסקר ווילד: "תן לאדם מסכה והוא יגלה לך את האמת". דווקא האמנות משתמשת לא אחת במסכה, בהסתרה , יוצרת בדיה כדי לרדת אל האמת. מסובך, מורכב ולא חד משמעי משחק המסכות הזה.


    ''

     

    בתלמוד בבלי במסכת מגילה, דף יד\א, מנסים חכמים לענות, מדוע אין קוראים "הלל" בפורים.

    בחג הפסח, שבו יצאנו מעבדות לחירות, קוראים "הלל", ובפורים, ששם יצאנו ממוות לחיים, אין קוראים. מסקנתו של רבא היא, שאין קוראים "הלל" בפורים, כי אנחנו עדיין עבדי אחשורוש.

    אולי למסכה של ציפר, כיוֵון רבא, להתנשאות, להעמדת הפנים, לשיכרון הכוח, לכוח הרוב וההמון, להעדפת הדימוי על המקור, להעדפת הפרסום, הפופוליזם והכאילו על האמת –  אולי אלה מותירים ויוסיפו להותיר אותנו עבדיו של אחשורוש, עבדי מסכה.

     

    אבל מה זאת מסכה במסורת היהודית, ומדוע "אלוהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, 17), ומדוע "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה..." (דברים כז, 15).

    אולי בגלל שהמסכה קשורה לעגל הזהב "ויעשהו (את הזהב) עגל מסכה" שמות לב,4  "ויעשו להם מסכה מכספם" (הושע יג,2 (.

     

    אבן שושן כותב שהמלה מסכה מקורה בשורש נסך. המסכה היא יציקה, דבר יצוק, ובייחוד תבנית פסל יצוקה מתכת.

    היא מתכתית, היא מקבעת, היא ההיפך מחיים ומאדם, היא לא ניתנת להסרה, היא ממיתה. איך שלא נהפוך בה, יש בה משהו שסותר את רוח החיים, את רוח אלוהים "לעשות עצה ולא מני, ולנסוך מסכה ולא רוחי" (ישעיהו  ל 1)


    ''

     

    והנה מידי שנה בא עלינו חג הפורים: "לקיים עליהם להיות עושים....בכל שנה ושנה, כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים".  (אסתר ט 22(.

     

    במסכת מגילה, דף ז\ב, בתלמוד הבבלי אומר אותו רבא שהזכרתי: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". או בלשוננו,  חייב אדם להשתכר בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

    בהמשך המסכת מסופר על רבה (להבדיל מרבא) ורבי זירא, שקיימו את מנהג הפורים והשתכרו עד דלא ידע.

    קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת כשהתפכח, התחרט, נמלא רחמים על רבה, השיב את נפשו והחיה אותו. כעבור שנה הציע רבה לרבי זירא, לקיים שוב את סעודת פורים, רבה סרב להסתכן שוב ודחה את רבי זירא, כי לא בכל שעה מתרחש נס.

    יש להודות שהסיפור קיצוני ומרתיע, ואף על פי כן סופר. מה רצו חכמי הגמרא לומר, מה היתה כוונתם.


    ''

     

    אולי, שאותו נס שבא על היהודים אינו דבר מובן מאליו, והעובדה שהיהודים ניצלו ממוות, אינה מבטיחה ניסים עתידיים. זאת אומרת, שחיש קל יכול הפור להתהפך, גורלו של עם נרדף, שנדון לכליה יכול להתהפך, המן הכל-יכול, סמל הרע, יכול להתלות ומרדכי נציג העם הנרדף יכול למלא את מקומו. ושתי המלכה תוצא להורג  ואסתר היתומה, נציגת הרדופים, תהיה למלכה. ללא ספק מסמל חג הפורים יותר מכל את אפשרות היפוך הגורלות "אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", אולי כל ההיפוכים האלה במגילת אסתר מטעינים את החג הזה, באיזו משמעות אחרת, מזו שהורגלנו אליה.

     

    באותה מסכת מגילה מנסים החכמים למצוא נימוקים, מדוע נכנסה מגילת אסתר לתנ"ך - אף ששֵם אלוהים לא מופיע בה, או בלשון החכמים "אסתר ברוח הקודש נאמרה". החכמים מתפלפלים ומביאים ציטטות מהמגילה שבזכותן אסתר ברוח הקודש נאמרה. למשל "ויאמר המן בליבו" או "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה", ו"בביזה לא שלחו את ידם" ו-"קימו וקבלו".

    אולי לא סתם כך התהפך גורל היהודים ממוות לחיים ומאסון לשמחה. אולי התרחש מה שהתרחש בזכות היכולת לתאר לעצמינו את המתרחש בלב האחר, להזדהות עם האחר, בזכות העובדה שלא בזזו, אף שיכלו לבזוז – וכך בעצם קיימו ממה שמחייב את האדם ביחסו אל האחר.


    ''

     

    אולי גם השכרות וגם התחפושת פותחות פתח, עם כל הזהירות הנדרשת, לצאת מעצמך, מתחום הנוחות שלך ולהיות לרגע אחר, להיות פעם המן ופעם מרדכי.

     

    הפילוסוף הגרמני לודוויג פויירבאך (1804-1872) רואה ביכולת להזדהות עם אדם אחר מהות אנושית ייחודית

    "Man is himself at once I and thou; he can put himself in the place of another"

     

    המגילה מסתיימת בתאורו של מרדכי: "כי מרדכי היהודי מִשנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דִורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" - הלוואי עלינו היום.

     

    פורים שמח


    ''

     

    צילומי המסכות - משתי תערוכות במוזיאון ישראל, "פנים אל פנים – המסכות העתיקות בעולם" ו-"חומר מכושף באמנות אפריקה"

     

    כתבה: באבא יאגה, בהמשך להרצאתו של הרב דניאל אפשטיין, מורי ורבי


    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/4/16 12:08:

      יפה וטוב עשית, בינתיים עוד מעט פסח, אז חג שמח

       

      צטט: OverCat 2016-04-06 12:17:52

      צטט: באבא יאגה 2016-03-18 12:39:59

      צטט: OverCat 2016-03-18 00:58:53

      יפה הרעשן של אחיך

      והנה עוד כמה מסכות או אולי פרצופים

       


      שנים מהמזרח

      http://cafe.themarker.com/image/3155557/

      ושניים מחלון ראווה תל-אביבי למהדרין

       

      http://cafe.themarker.com/image/3135797/

       

      http://cafe.themarker.com/image/3260638/

      תודה על התוספות, כן ירבו

       

       

      בשמחה :)

      שכחתי לציין קודם כי גם שני הפרצופים מהמזרח צילמתי אותם בארץ אבל לא באותו חלון ראווה

      אלא בחנות הרצליינית משובחה

       

      משכו לי את העין פשוט. ותודה לך !!

        6/4/16 12:17:

      צטט: באבא יאגה 2016-03-18 12:39:59

      צטט: OverCat 2016-03-18 00:58:53

      יפה הרעשן של אחיך

      והנה עוד כמה מסכות או אולי פרצופים

       


      שנים מהמזרח

      http://cafe.themarker.com/image/3155557/

      ושניים מחלון ראווה תל-אביבי למהדרין

       

      http://cafe.themarker.com/image/3135797/

       

      http://cafe.themarker.com/image/3260638/

      תודה על התוספות, כן ירבו

       

       

      בשמחה :)

      שכחתי לציין קודם כי גם שני הפרצופים מהמזרח צילמתי אותם בארץ אבל לא באותו חלון ראווה

      אלא בחנות הרצליינית משובחה

       

      משכו לי את העין פשוט. ותודה לך !!

        26/3/16 23:16:

      צטט: נומיקן 2016-03-26 22:59:31

      מרתק, תודה. אבל איך פורים שמח אחרי כל הסיפורים המפחידים?
      לא יודעת, יש שמשווים חשיבות פורים ליום הכיפורים "כי-פורים", אולי מכאן המפחיד 

       

        26/3/16 22:59:
      מרתק, תודה. אבל איך פורים שמח אחרי כל הסיפורים המפחידים?
        21/3/16 22:39:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2016-03-21 18:18:54

      איזה יופי של פוסט!!! פורים שמח!
      גם לך, שיהיה  שמח!
        21/3/16 18:18:
      איזה יופי של פוסט!!! פורים שמח!
        18/3/16 12:39:

      צטט: OverCat 2016-03-18 00:58:53

      יפה הרעשן של אחיך

      והנה עוד כמה מסכות או אולי פרצופים

       


      שנים מהמזרח

      http://cafe.themarker.com/image/3155557/

      ושניים מחלון ראווה תל-אביבי למהדרין

       

      http://cafe.themarker.com/image/3135797/

       

      http://cafe.themarker.com/image/3260638/

      תודה על התוספות, כן ירבו

        18/3/16 00:58:

      יפה הרעשן של אחיך

      והנה עוד כמה מסכות או אולי פרצופים

       


      שנים מהמזרח

      http://cafe.themarker.com/image/3155557/

      ושניים מחלון ראווה תל-אביבי למהדרין

       

      http://cafe.themarker.com/image/3135797/

       

      http://cafe.themarker.com/image/3260638/

        18/3/16 00:21:

      צטט: כורך דברים 2016-03-17 22:30:03

      הדבר המפחיד ביותר בסרטי אימה היא המסיכה. המסיכה יכולה להיות אפילו נלעדת או מצחיקה, אבל הדמות נעשית בקלות דמות מעוררת אימה. האם מה שמטריד הוא האנונימיות של הרוע? ההופעה הבלתי מתאימה, כלומר המסתורית שלו, לא הגלויה שאפשר להתמודד אתה ולהתגבר על הפחד?
      "האם מה שמטריד הוא האנונימיות של הרוע? ההופעה הבלתי מתאימה, כלומר המסתורית שלו, לא הגלויה שאפשר להתמודד אתה ולהתגבר על הפחד?" אני נוטה לחשוב שכך הוא

       

        18/3/16 00:18:

      צטט: א ח א ב 2016-03-17 20:47:56

      הבה נרישה רש רש רש..!!
      הנה ברעשן הזה, שעיצב יעקב גרינוורצל, אח שלי
      ''

        18/3/16 00:12:

      צטט: bonbonyetta 2016-03-17 20:47:36

      *

      ואני דווקא חשבתי שלקראת ולכבוד פורים אולי כדאי לשכנע אנשים - להוריד את המסיכות......

      Related image

      אי אפשר בונבון, תצטרכי לקרוע פרצופים!

        18/3/16 00:11:

      צטט: n1free 2016-03-17 19:31:12

      אלאונורה, תודה על הפוסט המרתק ומעורר המחשבה.

      אנחנו עוטים ופושטים מסכות. יש לנו מסכות גם בפני עצמנו.

      כשאנחנו מבינים שיש לנו פנים רבים (מסכות שונות), אפשר לנחש שכך גם אצל הזולת.

      ממש כך, פורים שמח

       

        18/3/16 00:10:

      צטט: הבודד 2016-03-17 19:12:18

      רוב חיינו כולנו עוטים מסכות... הן לא קבועות, ולא זהות כלפי כולם.. אנשים ״אמיתיים״ נחשבים בוטים/שליליים/ממורמרים ואף אחד לא רוצה להתמודד איתם... שם המשחק הוא נחמדות ודו פרצופיות...
      מסכימה אתך לגמרי

       

        18/3/16 00:03:

      צטט: ~בועז22~ 2016-03-17 16:53:56

      בשלב מסויים, כי הייתי חייב, הצלחתי למצוא את מאמרו המדובר של ציפר. ולומר את האמת?, לא הבנתי על מה הכצעקתה..., האיש כתב את שכתב בנימה צינית-מושחזת ובוודאי שהוא לא כיוון לכך שעל אמנים לעסוק בבעילת קטינות כדי להשיג השראה..., נהפוך הוא: האיש לעג לכול אותם אמנים ידועי-שם שנתפסו כאשר מכנסיהם מופשלות. אבל זה רק אני..., ויכול להיות שטעיתי בהבנת הנקרא, אבל..., האם יתכן שלא טעיתי, האם יתכן שרבים קפצו לשמוח לאידו של ציפר ש"סופסוף" נכשל בלשונו ודמו בעצם, הותר?..., מכול מקום, הפוסט שלך מרתק ומעשיר במידה עצומה!!!
      יתכן מאד, אני בכלל לא שוללת את מה שכתבת, ייתכן מאד שכך הוא, האיש  ציני, שנון וידען דיו כדי שאפשר יהיה להבין כך את דבריו. אגב, הגיע אלי בקשה בפייסבוק לחתום על עצומה לסילוקו מכתיבת הטור, כמובן שלא חתמתי, נראה לי פשוט מטומטם.אני בטוחה שאתה מבין, שציפר אינו העיקר בפוסט שלי, אלא דוגמא למסכה שמישהו עוטה וצהיר על  כך. לך תדע אם זו מסכה או פניו האמיתיות. לא מזמן קראתי את "תיק הראיות" של ג'ון באנוויל, כל הספר הוא סוג של וידוי שבו מנסה מרצה לשעבר שרצח, להוכיח לעצמו, אולי לזולתו שבעצם כל חייו עטה איזושהיא פרסונה, שלא ברור מה יחסו אליה, או שמא המציא אותה.  הספר מרתק

       

        17/3/16 23:52:

      צטט: עמנב 2016-03-17 15:36:55

      גם אני מודה לך על הפוסט המלומד ועל התובנות שאת מביאה לגבי ההתנהגות האנושית. מי יודע מהי האישיות האמתית שלנו? אני נוטה לקבל שאנו תמיד לובשים מסכה, בהתאם לנסיבות. בלועזית המילה אישיות נגזרת מ-PERSON. למעשה "פרסונה" היא מסכה, במקור מסכה שלבש שחקן התיאטרון, על מנת לבטא את האישיות שאותה הוא משחק. כלומר, בשפות האירופיות זו הנחת היסוד - האישיות הנגלית היא המסכה שלובש האדם. הידיעה הזאת מסייעת להבין את הרבדים בסרטו המצויין של איגמאר ברגמן "פרסונה". כל טוב, עמוס.
      "...האישיות הנגלית היא המסכה שלובש האדם." - נכון מה שכתבת ותודה על שכתבת. ליונג, כמובן גם כן היה מה להגיד על הנושא. אגב, כלל לא התיחסתי לעובדה, שיתכן שהמלה מסכה באה גם מהמלה MASK, או להיפך, בכל אופן יש קרבה פונטית, בכלל לא נגעתי בענין המסכה בתרבוות המערב, זו יריעה כל כל נרחבת, שלא יכולתי להקיף הכל בפוסט.


        17/3/16 23:47:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-03-17 14:00:15

      תודה על הפוסט. מסכות הן "שם המשחק" בחיינו. לעומת זאת ציפר, מבחינתי , פרט ל"ציפר ובני מינו", יצירה מצוינת שכתב (כנראה בהשראת "להפך", רומן גאוני, מאת הויסמנס, שתרגם) - אפשר לוותר על הרבה. מזמן, מזמן הגדיש את הסאה.

      מסכימה אתך, לגבי ציפר הוא ממש אינו העיקר בפוסט הזה, הוא רק דוגמא של תופעה

        17/3/16 22:30:
      הדבר המפחיד ביותר בסרטי אימה היא המסיכה. המסיכה יכולה להיות אפילו נלעדת או מצחיקה, אבל הדמות נעשית בקלות דמות מעוררת אימה. האם מה שמטריד הוא האנונימיות של הרוע? ההופעה הבלתי מתאימה, כלומר המסתורית שלו, לא הגלויה שאפשר להתמודד אתה ולהתגבר על הפחד?
        17/3/16 20:47:
      הבה נרישה רש רש רש..!!
        17/3/16 20:47:

      *

      ואני דווקא חשבתי שלקראת ולכבוד פורים אולי כדאי לשכנע אנשים - להוריד את המסיכות......

      Related image

        17/3/16 19:31:

      אלאונורה, תודה על הפוסט המרתק ומעורר המחשבה.

      אנחנו עוטים ופושטים מסכות. יש לנו מסכות גם בפני עצמנו.

      כשאנחנו מבינים שיש לנו פנים רבים (מסכות שונות), אפשר לנחש שכך גם אצל הזולת.

        17/3/16 19:12:
      רוב חיינו כולנו עוטים מסכות... הן לא קבועות, ולא זהות כלפי כולם.. אנשים ״אמיתיים״ נחשבים בוטים/שליליים/ממורמרים ואף אחד לא רוצה להתמודד איתם... שם המשחק הוא נחמדות ודו פרצופיות...
        17/3/16 16:53:
      בשלב מסויים, כי הייתי חייב, הצלחתי למצוא את מאמרו המדובר של ציפר. ולומר את האמת?, לא הבנתי על מה הכצעקתה..., האיש כתב את שכתב בנימה צינית-מושחזת ובוודאי שהוא לא כיוון לכך שעל אמנים לעסוק בבעילת קטינות כדי להשיג השראה..., נהפוך הוא: האיש לעג לכול אותם אמנים ידועי-שם שנתפסו כאשר מכנסיהם מופשלות. אבל זה רק אני..., ויכול להיות שטעיתי בהבנת הנקרא, אבל..., האם יתכן שלא טעיתי, האם יתכן שרבים קפצו לשמוח לאידו של ציפר ש"סופסוף" נכשל בלשונו ודמו בעצם, הותר?..., מכול מקום, הפוסט שלך מרתק ומעשיר במידה עצומה!!!
        17/3/16 15:36:
      גם אני מודה לך על הפוסט המלומד ועל התובנות שאת מביאה לגבי ההתנהגות האנושית. מי יודע מהי האישיות האמתית שלנו? אני נוטה לקבל שאנו תמיד לובשים מסכה, בהתאם לנסיבות. בלועזית המילה אישיות נגזרת מ-PERSON. למעשה "פרסונה" היא מסכה, במקור מסכה שלבש שחקן התיאטרון, על מנת לבטא את האישיות שאותה הוא משחק. כלומר, בשפות האירופיות זו הנחת היסוד - האישיות הנגלית היא המסכה שלובש האדם. הידיעה הזאת מסייעת להבין את הרבדים בסרטו המצויין של איגמאר ברגמן "פרסונה". כל טוב, עמוס.
        17/3/16 15:35:
      גם אני מודה לך על הפוסט המלומד ועל התובנות שאתמביאה לגבי ההתנהגות האנושית. מי יודע מהי האישיות האמתית שלנו? אני נוטה לקבל שאנו תמיד לובשים מסכה, בהתאם לנסיבות. בלועזית המילה אישיות נגזרת מ-PERSON. למעשה "פרסונה" היא מסכה, במקור מסכה שלבש שחקן התיאטרון, על מנת לבטא את האישיות שאותה הוא משחק. כלומר, בשפות האירופיות זו הנחת היסוד - האישיות הנגלית היא המסכה שלובש האדם. הידיעה הזאת מסייעת להבין את הרבדים בסרטו המצויין של איגמאר ברגמן "פרסונה". כל טוב, עמוס.
      תודה על הפוסט. מסכות הן "שם המשחק" בחיינו. לעומת זאת ציפר, מבחינתי , פרט ל"ציפר ובני מינו", יצירה מצוינת שכתב (כנראה בהשראת "להפך", רומן גאוני, מאת הויסמנס, שתרגם) - אפשר לוותר על הרבה. מזמן, מזמן הגדיש את הסאה.
        17/3/16 12:43:

      צטט: עמי100 2016-03-17 11:56:56

      ציפר הוא שנון..אך ככל השנונים שטויות לאןןיר פולטים..ומי מאיתנו לא מתחפש לפעמים? ולא חיבים את פורים לשם כך..
      נכון, אני ממש אוהבת להתחפש, בכלל כתיבה היא גם כן סוג של התחפשות

       

        17/3/16 12:42:

      צטט: נוסע בזמן 2016-03-17 11:52:28

      אחלה טור וקישור אקטואלי בהחלט. לגבי "לא תעשה לך..", כמו בכל תוכן שמופיע בתנ"ך הכל נתון לפרשנות של המשתמש. ולגבי ציפר - לא ברור גם לי אם ההכאה על חטא היא אמיתית או לא, מה שבטוח הוא שכל פובליציסט כותב מתוך איזושהי מסכה מטאפורית, בין אם היא מייצגת אותו באמת או רק לשם הפרובוקציה/העברת המסר. חג שמח!
      חותמת על כל מה שכתבת, שיהיה שמח

       

        17/3/16 11:56:
      ציפר הוא שנון..אך ככל השנונים שטויות לאןןיר פולטים..ומי מאיתנו לא מתחפש לפעמים? ולא חיבים את פורים לשם כך..
        17/3/16 11:52:
      אחלה טור וקישור אקטואלי בהחלט. לגבי "לא תעשה לך..", כמו בכל תוכן שמופיע בתנ"ך הכל נתון לפרשנות של המשתמש. ולגבי ציפר - לא ברור גם לי אם ההכאה על חטא היא אמיתית או לא, מה שבטוח הוא שכל פובליציסט כותב מתוך איזושהי מסכה מטאפורית, בין אם היא מייצגת אותו באמת או רק לשם הפרובוקציה/העברת המסר. חג שמח!
        17/3/16 10:50:

      צטט: barir 2016-03-17 09:46:12

      מרתק. תודה ופורים שמח.
      שיהיה שמח!
        17/3/16 10:49:

      צטט: rossini 2016-03-17 06:42:18

      לא הכרתי את הטור של צפרי.אז הלכתי לבדוק במה המדובר.

      מצאתי אותו מעניין ושנון,גם אם לא תמיד מסכים לקביעותיו.

      באשר למסיכות, הפסיגולוגים לדורותיהם הקדישו דפים רבים. אין כמו להסתתר מאחורי מסיכה...

      שאפו על הפוסט המעניין והמושקע.

      נכון מה שאמרת לגבי ציפר, הבאתי אותו כדוגמא של "מסכה" שהוא עטה על עצמו, לפי דבריו. בענין הפסיכולוגים והמסכה, אני מסכימה, אפשר לכתוב על זה עוד המון פוסטים, בראש ובראשונה יונג ו"הפרסונה" שלו .

       

        17/3/16 10:45:

      צטט: face 2016-03-17 10:19:27

      מסכות יפות הבאת 

      אני אוסיף שיר ולגבי ציפר אולי יותר מאוחר כי נאמר עליו ככ הרבה לאחרונה..

       

      ''

       

      ציפר הוא ממש לו הענין, אני מצטערת שכך הצטיירו הדברים, הוא פשוט דוגמא למה שרציתי להראות.

      שיהיה שמחה!

        17/3/16 10:42:

      צטט: גילהסטחי 2016-03-17 10:26:06

      הייתי אומרת מודה ועוזב ירוחם - על ציפר. והוא היה צריך את מחילת הקהל אז הוא מצא סיבה שמתיישבת עם ההגיון. (עלה לו השתן לראש- לדעתי). איני מסכימה עם דברי הפילוסוף לודוויג, שצריך מסיכה כדי לראות את האחר. אני קוראת ליכולת הזו אמפטיה, או אנטילגנציה רגשית.
      תודה רבה, גילה, ציפר הוא לא הענין הוא דוגמא לנכון, השתן עלה לו לראש. פויירבאך לא טוען ולא טען, שצריך מסכה כדי לראות את האחר, להיפך: פויירבאך חשב שזו תכונה אנושית המאפיינת את האדם.  
      פורים שמח

       

        17/3/16 10:26:
      הייתי אומרת מודה ועוזב ירוחם - על ציפר. והוא היה צריך את מחילת הקהל אז הוא מצא סיבה שמתיישבת עם ההגיון. (עלה לו השתן לראש- לדעתי). איני מסכימה עם דברי הפילוסוף לודוויג, שצריך מסיכה כדי לראות את האחר. אני קוראת ליכולת הזו אמפטיה, או אנטילגנציה רגשית.
        17/3/16 10:19:

      מסכות יפות הבאת 

      אני אוסיף שיר ולגבי ציפר אולי יותר מאוחר כי נאמר עליו ככ הרבה לאחרונה..

       

      ''

        17/3/16 09:46:
      מרתק. תודה ופורים שמח.
        17/3/16 06:42:

      לא הכרתי את הטור של צפרי.אז הלכתי לבדוק במה המדובר.

      מצאתי אותו מעניין ושנון,גם אם לא תמיד מסכים לקביעותיו.

      באשר למסיכות, הפסיגולוגים לדורותיהם הקדישו דפים רבים. אין כמו להסתתר מאחורי מסיכה...

      שאפו על הפוסט המעניין והמושקע.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין