כותרות TheMarker >
    ';

    אוף... תמיד / יש לי מה להגיד

    תגובות בטן. אולי אז אצליח לשתוק יותר ולהתרגז פחות

    0

    אנה פנתה האוניברסיטה (להלן, "האוני.")

    25 תגובות   יום חמישי, 17/3/16, 13:30

    *********************************************************************************************************

    %%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%

    ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

    &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

     

     

     

     

    [אם יהיה זמן/ כוח אערוך עוד קצת ]

     

     

     

     

     

     

     

    אני כותבת דברים אלה מתוך ייאוש. עמוק.


    כמי שאינה מסוגלת לתפקד בלא מסגרת שתכריח אותי להפעיל את "גלגלי" המוח ולתבנת מסלולי קריאה-דיון/חשיבה-כתיבה (ובקיצור, "סטודנטית נצחית"*) נרשמתי לאיזשהו קורס באוני.

    http://cafe.themarker.com/image/3046178/

     

     


    מטבע הדברים, נרשמת לאחד ומזפזפת באחרים,  משום שמסילבוס אי אפשר ללמוד שום דבר על המטריה: לרוב ככול שהמלל הזה מנוסח לעילא, כך רבה האכזבה בהמשך.

    אבל, בעצם, ראוי להתחיל ברקע: כבר בחוץ, ליד האוני, שם יש – מה?


    היינו מצפים ל-חנות ספרים, עזרי לימוד וירטואלים ואחרים, מכון שיעתוק, דברים כאלה? למען האמת, מתוך הרגל כבר לא שמתי לב לכך שאין כזאת, ורק תיירים שחפשו העירו תשומת לבי להיעדר הזועק: נותר שם שריד עלוב למה שהיה פעם. אם תזדקקו לאיזה מתנה פלצנית ו/או מגוחכת, איזשהו מוצר סיני במחיר מופקע, זה – יש שם.   

    ומה עוד יש, ובולט לעין?

    [[מקום הסעדה בינוני, שמהותו ובעליו מתחלפים תדיר. זה, דווקא, אולי סביר (כרגע מתארגנת סושיה, שמבחינתי זה בסדר...)]]


    לעומת זאת,  מה שקבוע ובולט לעין בכניסה הוא  מעין פאב, שהוא גם קפטריה, שהוא גם – לא ברור מה,  המחירים לא ממש סטודנטיאלים- פרט, אולי, לאלכוהול (לא בדקתי). בעצם, זה זה מצטרף יפה מאד לבוטקה-הסטודנטיאלית  שבמרכז הדשא בתוך האוני. עצמה, ובה  אפשר לקבל/לקנות במחיר סמלי רק ... בירה. ממש מעורר למידה. כנראה.

     

    http://cafe.themarker.com/image/2859075/

    בקורסים עצמם, אוירה פתוחה מאד. שלא לומר, פתוחה מדי. לא מזמן הוזמנתי ע"י מרצה (עמית/נערך**) להשתתף בסמינר פתוח מטעם ראש החוג. המרצה עומד על הבמה, באחד האולמות ה"נחשבים" והמצויידים יותר שראיתי. עמו מרצה אורחת, דמות  "נחשבת" בתחום הכלכלה. ובאולם? התלמידים, שנה ג' לפחות, רובם "נראים מיליון דולר", אבל הם... לא סותמים ת'פה. ביניהם ובסמרקפוניהם. הרבה זמן לקח להביאם למצב קרוב לקשב. ואז? לטעמי, ההרצאה הייתה מאלפת.  "עשתה סדר" במפת האינטרסים במזה"ת ובכלל, באופן בו הסונה-  ורסס-  שיעה - היא היא המלחמה הנצחית האולטימטיבית המתחוללת באזורינו ובכלל,  ומחבלת בכול. והשומעים? קצת שמעו, הרבה קרקשו בסמרקפוניהם או במחשב-חיקם הזעיר, שתו קפה, טיילו הלוך ושוב חוצ-פנים לאולם בנענועי צידם האחורי המטופח באופן אפנתי ו/או סליזי. וזה הכול.


    [[ניסינו להבין, ק. י. ואני, מדוע תלמידיו אינם מצליחים להתמקד בסמינר/ בשיעור, איך זה שגם ה"טובים שבהם" לא ממש עושים חיל. איך זה שבמהלך כמעט שעתיים,  באולם מלא סטודנטים שנה ג' ומעלה – איש לא שאל ולו שאלה אחת של טעם במהלך  סקירה חברתית-מדינית מרתקת שבנתה הסבר ריאלי-מעשי למהלכים תמוהים של מנהיגים בעולם, במיוחד באזורי חיכוך/מלחמה.

    למען האמת, אחד מהם שאל שאלה כל כך מטופשת, שהתפלאתי שבכלל ההין לפתוח את פיו. לדעת ק.י. הצרה היא הסמארקפונים: לו אלה היו נשארים בתוך התיק שלהם, אמר, הייתה, אולי, תקוה. אני לא יודעת. אינני בת הדור הזה וכשאני מרותקת למשהו –שאר העולם יכול לחכות קצת. אלא שזו אינה התנהגות מקובלת היום. רובנו כל כך "מוכרחים" להגיב ב"זמן אמיתי", כך שהרעש התמידי הזה מקשה – שלא לומר מפריך- כמעט כל אפשרות להתרכז.

     

    בכ"ז, יש שאלות? הגיב המרצה לקראת סיום, אבל, כלום.  כאמור זו שנשאלה לא העידה אלא על אי הבנה בסיסית. לא התפלאתי, לפיכך, שהמרצה הגיב על המחמאה שמהרתי לשלוח לו בווטסאפ ב"תודה, לפחות משהו הקשיב").


    ועוד: הקורסים מלווים ברשימת קריאה/עיון/ צפיה.  המרצה הנ"ל, למשל, וכנראה גם רבים אחרים נוהג להכין "פידיאפים" (PDF) של כל החומר הנילווה הנדרש לקורס: פרקים מספרים, מאמרים בכתבי עת אלקטרוניים ואחרים. זה לא פלא שהוא טורח לעשות זאת. אחרת, התלמידים ידרגו אותו נמוך במשוב שלהם על המרצה, דבר שבמקרים רבים יכול לגרום לאי המשך העסקתו.

    לענין הזה השלכה חמורה, לטעמי: אם מאכילים בכפית, איך ילמדו החביירים היקרים לחפש? לחשוב פעם עוד היה סוג של הדרכה ביבליוגרפית, אבל משום מה היא בוטלה. אני בדיוק מי שנוכחת בתוצאות של ההאכלה הזאת בכפית, משום שאלה ניכרות במשא ומתן שלי עם אותם אנשים – סטודנטים ואחרים שאני עורכת, או שלהם אני מסייעת.


     ומה הם מבקשים ממני? כאן יש סוג של היררכיה. זה הולך ככה:

    העשירים ו/או , תסלחו לי, הסתומים לגמרי, פותחים במשא ומתן נחרץ (שהיה יכול להיות מייגע אילמלא סירובי), בנוסח:

    -"את לא יכולה פשוט לכתוב לי? לתרגם לי? להעתיק לי? לכתוב במקומי? אה, לא? מה הבעיה שלך?"

    את האחרונים אני פוטרת מיד. אבל יש מתוחכמים יותר. אלה שצריך "רק" להכין עבורם "עריכת תרגום", "לסדר אינדקס וראשי פרקים וביבליוגרפיה ו... "קצת למלא תכנים". לרוב, שום דבר לא עוזר כשאני מנסה להסביר, (ותסלחו לי על הקלישאה), שאני באה לתת "חכה" ולא "דגים". הם לא רוצים חכה. הם לא רוצים להטריח מדי את מוחם ולמלא חלילה את זמנם בקריאה, מחשבה, "עיכול" הרעיונות, גיבוש דעה משל עצמם,  ניסוח. חס וחלילה.

     

    מבחינתם, הם צודקים. כסף, לרוב, לא ייצא להם מלימודיהם, ולרוב אף לא תהילה. (אחת מצאצאי ספרה לי על  עמיתה מתקופת המלצרות, שהייתה ממש מרוצה מעצמה משמצאה כותב לסמינריון /תזה שלה. משהו אחר חשב וכתב במקומה, ולה היה זמן חפשי להיות... מלצרית. נהדר!)


    -סוג אחר של "קליינטים" הוא אלה המבקשים עריכה / תרגום/עריכת תרגום, אבל במהלך העבודה מתברר שחסר להם"רק" רעיון מרכזי לטענת / שאלת המחקר. אני לא מאשימה אותם. כנראה שבאמת מעולם לא נתקלו במורה -מדרבן אמתי, וחלקם אף סובלים מקשיים נילווים נוספים. את האחרונים איני "מנפנפת" ממני והלאה, משום שביניהם אנשים שיפתחו ויגיבו בחשיבה עצמאית תחת הדרכה. הייתה גברת אחת כזאת שהדרכתי וערכתי בסמסטר שעבר, וגם, בטפשותי הרבה, גם דרשתי ממנה פחות כסף. היא באמת היתה "אבודה בעולם". הצלחתי, השד יודע איך, לגבש יחד אתה שאלת מחקר. זה לא היה פשוט, משום שקורס במסגרתו כתבה היה בתחום שבו איני בקיאה, ואני עבדתי קשה בניסיוני להבין, למה התכוונה ה"משוררת" – המרצה בקורס.

     

    עכשיו, במסגרת לימודיי הבלתי נגמרים, הלכתי לאחת מהרצאות הפתיחה של המרצה ההיא. לזוועת הלב התברר לי, שמרוב "רב תחומיות" או "בין תחומיות", ממש אי אפשר להבין – לא את מהות הקורס (מדעי המוח? לנגוויסטיקה? מחקר חברתי?) ולא לאן המרצה חותרת. אפילו את דבריה כפשוטם היה קשה מאד להבין מחמת איזה מבטא מוזר – מרוקאי-אמריקאי? אמריקאי-גרמני? השד יודע. ישבתי בשורה הראשונה ועשיתי אזני כאפרכסת, ו... נדה. הניסוח לא ברור, מבנה המשפט מתגלגל/ מבלבל, הדבר המרשים האחד היה... הביבליוגרפיה. כן. ואני מנחשת שהיא הכינה לתלמידיה אסופת פידיאפים, שלא יהיה להם קשה מדי. וגם, חשוב לא פחות, לבושה היה אפנתי-מעודכן ואין לי ספק שהסטייליסטית כמו גם הקוסמטיקאית שלה עושות חיל. 

     

     

    --------

    * תארים - ראשון מטעם האו"פ

    שני, בהצטיינות יתרה, אוני. תל אביב 

    שלישי, בר-אילן

    ** אני עורכת מאמרים אינטרנטיים ואחרים בתחום שלא הכרתי, כך  שזוכה לערך מוסף. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: נעם דימנט 2016-03-21 15:21:12

      מאחל לך שהמצב ישתפר בהמשך.

       

      מאחל לי? תודה, אני מאחלת לכו-לם...

      צטט: אהובהקליין 2016-03-21 09:04:13

      חיוך

      יקרה

      קראתי בעיון רב את דברייך.

       ומכך אני מסיקה כמה מסקנות :

      לגבי  המרצה:

      הוא חייב להתמקד בנושא ההרצאה ולהציב לו מטרה שאליה הוא רוצה להוביל את הלומדים.

      דבריו חייבים להיות מעניינים  במיוחד!

      לגבי הסטודנטים:

      הם חייבים להכניס את הפלאפונים לתיקיהם -על שקט.

      אם ההרצאה מרתקת, ממילא תיהיה הקשבה מלאה וגם יתעוררו שאלות.

       תלכי מחיל אל חיל.

      המשך שבוע נהדר ושמח.

       בברכה

       אהובה

       

      תודה על העצות 

       

      צטט: כורך דברים 2016-03-21 08:20:54

      מלמדים אותם מכתה אלף לזייף ולהתחמק. מאות אלפים הלכים לרופא עצבים כי לא בא להם להתאמץ ללמוד, בכיתות רעש ומהומה, בבחינות הבגרות מעודדים העתקה כי זה לטובת(?) כל הצדדים. האונ' והמכללות הן היום המשך של בתי הספר - יוצאים מהן בלי כלום, רק עם תעודות למיניהן. המיעוט המשכיל הוא לא אלה המוצלחים שמוכרים אפליקציות אידיוטיות למחצה במאה מליון, אלא אלה שקוראים, שרוצים ידע, שיודעים שככה יותר מעניין לחיות.

      אתה לגמרי צודק. אכן, יותר מעניין...

       

      צטט: סוקראטס 1 2016-03-21 01:01:42

      ובכל זאת

      מידי שנה מסיימים ויוצאים לשוק העבודה אלפי סטודנטים, וחלקם גם מצליח להקלט במקומות עבודה

      ובכל זאת

      עולם ההייטק והאקזיט  למינהו מורכב ברובו מאותם סטודנטים צעירים בעלי הסמרקפונים, ומתברר שקיימת פה מעצמה עולמית בתחום הזה

      מה שאומר

      שהדור של היום שנולד עם מקלדת ביד, מתנהל אחרת, מבין אחרת, וחושב אחרת, ולמרבה ההפתעה גם הרבה יותר חכם

      אז נכון הם הרבה יותר אסרטיביים מניפולטיביים ולא מעט תחמנים

      והם גם ינהלו את המדינה בעתיד, ולא רק הם, באיזה קמפוס שלא תסתובב בעולם תגלה בדיוק את אותה התנהלות

      אני קורא לחברה האלה דור הטורבו

      צריך להסתכל גם על הצד השני של המטבע

      סוקראטס

       

      אתה צודק, בטכנולוגיה ובפיתוחה אנחנו על המפה אבל קצת שאר רוח... השכלה כללית ... משהו?!

       

        21/3/16 15:21:
      מאחל לך שהמצב ישתפר בהמשך.
        21/3/16 09:04:

      חיוך

      יקרה

      קראתי בעיון רב את דברייך.

       ומכך אני מסיקה כמה מסקנות :

      לגבי  המרצה:

      הוא חייב להתמקד בנושא ההרצאה ולהציב לו מטרה שאליה הוא רוצה להוביל את הלומדים.

      דבריו חייבים להיות מעניינים  במיוחד!

      לגבי הסטודנטים:

      הם חייבים להכניס את הפלאפונים לתיקיהם -על שקט.

      אם ההרצאה מרתקת, ממילא תיהיה הקשבה מלאה וגם יתעוררו שאלות.

       תלכי מחיל אל חיל.

      המשך שבוע נהדר ושמח.

       בברכה

       אהובה

        21/3/16 08:20:
      מלמדים אותם מכתה אלף לזייף ולהתחמק. מאות אלפים הלכים לרופא עצבים כי לא בא להם להתאמץ ללמוד, בכיתות רעש ומהומה, בבחינות הבגרות מעודדים העתקה כי זה לטובת(?) כל הצדדים. האונ' והמכללות הן היום המשך של בתי הספר - יוצאים מהן בלי כלום, רק עם תעודות למיניהן. המיעוט המשכיל הוא לא אלה המוצלחים שמוכרים אפליקציות אידיוטיות למחצה במאה מליון, אלא אלה שקוראים, שרוצים ידע, שיודעים שככה יותר מעניין לחיות.
        21/3/16 01:01:

      ובכל זאת

      מידי שנה מסיימים ויוצאים לשוק העבודה אלפי סטודנטים, וחלקם גם מצליח להקלט במקומות עבודה

      ובכל זאת

      עולם ההייטק והאקזיט  למינהו מורכב ברובו מאותם סטודנטים צעירים בעלי הסמרקפונים, ומתברר שקיימת פה מעצמה עולמית בתחום הזה

      מה שאומר

      שהדור של היום שנולד עם מקלדת ביד, מתנהל אחרת, מבין אחרת, וחושב אחרת, ולמרבה ההפתעה גם הרבה יותר חכם

      אז נכון הם הרבה יותר אסרטיביים מניפולטיביים ולא מעט תחמנים

      והם גם ינהלו את המדינה בעתיד, ולא רק הם, באיזה קמפוס שלא תסתובב בעולם תגלה בדיוק את אותה התנהלות

      אני קורא לחברה האלה דור הטורבו

      צריך להסתכל גם על הצד השני של המטבע

      סוקראטס

      צטט: bonbonyetta 2016-03-18 22:52:32

      *

      מאמינה לך למרות שלא הייתי מעולם באוניברסיטה, השכלתי יותר בתחום האמנות ואחרים.

      אלא שאני בטוחה שאת צודקת כי כמו שבאוניברסיטה כך בחיים, בתכנים רדודים בעתונות ובתקשורת, בטלוויזיה, ובכל מקום....הדור, העשייה, הלימוד האמיתי, הערכים - הכל הולך ופוחת, כמו הדור.

      ואנו כולנו, מכל בחינה אפשרית כך מתייחסים לחינוך ולהשכלה, כך מתייחסים לסביבה, וכך כורתים את הענף עליו אנו יושבים.

      תודה על תגובתך, אני עושה את שלי - בזעקה...Cartoon Tree Stump

      צטט: באבא יאגה 2016-03-18 22:19:35

      מייאש מאד שאלו פני הדברים, למדנו בתקופה אחרת, כמעט בעולם אחר. האמת היא שהיום בהרצאות שאני שומעת במסגרות לא אוניברסיטאיות הסמרטפונים לא בתמונה וודאי לא בטווח שמיעה. מסכימה עם ברוטוס ונטוס ועם ד.צמרת, אבל איך מתקנים והאם יש תקנה ותקון?

      אכן, מייאש. ושאלתך נשארת פתוחה...

      צטט: ד. צמרת 2016-03-18 20:17:57

      לדעתי מזה כ 40 שנה רמת הלימודים בארץ ירדה לקרשים. המועצה להשכלה גבוהה צריכה לסגור מוסדות שבהם הסטודנטים קונים עבודות ומגישים אותם. שולחים שני בלשים לכל קמפוס ותוך שבוע הם מביאים תיק עם מאות סטודנטים שמישהו מ"ווסת" אותם לקראת התואר.

       

      מחד, לא כולם פושעים, ומאידך הנגע רב לא רק כאן (פרסמתי עצמי באתר בינ"ל לתרגום אקדמי וגם שם היו פניות דומות). האוניברסיטה עסוקה בהישרדות ובניסיון די פתטי - לשמר משכורות עתק למנהלים (לא למרצים!) מחד, ולשדרוג מתקניה לעידן הסופר- סייבר מאידך. מי שיבקר שם יגלה שביום יום פוקדים אותה הרבה יותר ערבים מאשר אחרים, משום שאוכלוסיה זו ממעטת, יחסית, להשתמש בהוראה מקוונת. 

        18/3/16 23:42:
      *
        18/3/16 22:52:

      *

      מאמינה לך למרות שלא הייתי מעולם באוניברסיטה, השכלתי יותר בתחום האמנות ואחרים.

      אלא שאני בטוחה שאת צודקת כי כמו שבאוניברסיטה כך בחיים, בתכנים רדודים בעתונות ובתקשורת, בטלוויזיה, ובכל מקום....הדור, העשייה, הלימוד האמיתי, הערכים - הכל הולך ופוחת, כמו הדור.

      ואנו כולנו, מכל בחינה אפשרית כך מתייחסים לחינוך ולהשכלה, כך מתייחסים לסביבה, וכך כורתים את הענף עליו אנו יושבים.

      Cartoon Tree Stump

        18/3/16 22:19:
      מייאש מאד שאלו פני הדברים, למדנו בתקופה אחרת, כמעט בעולם אחר. האמת היא שהיום בהרצאות שאני שומעת במסגרות לא אוניברסיטאיות הסמרטפונים לא בתמונה וודאי לא בטווח שמיעה. מסכימה עם ברוטוס ונטוס ועם ד.צמרת, אבל איך מתקנים והאם יש תקנה ותקון?
        18/3/16 20:17:
      לדעתי מזה כ 40 שנה רמת הלימודים בארץ ירדה לקרשים. המועצה להשכלה גבוהה צריכה לסגור מוסדות שבהם הסטודנטים קונים עבודות ומגישים אותם. שולחים שני בלשים לכל קמפוס ותוך שבוע הם מביאים תיק עם מאות סטודנטים שמישהו מ"ווסת" אותם לקראת התואר.

      צטט: זונות פוליטיות 2016-03-18 08:04:18

       

       

      ברוטוס:   קראתי בכאב לב אמיתי את מה שכתבת וכל מה שאני יכול לומר עליו הוא שהולך ופוחת הדור. אנחנו דור שקרא וקורא ספרים. דור שישב על התחת וכתב עבודות. שידגע להתמודד עם שפע חומר שלא היה נגיש וכתת רגליו בספריות. היום הכל אינסטנט. אפשר להסביר זאת בדוגמה משעשעת בקפה. פעם היו קולים את פולי הקפה, אחר כך היו טוחנים אותם לגרגרים דקים, מרתיחים את המים, מכינים את הקפה ונותנים לגרגרים לשקוע או אז יושבים לשתות קפה. היום שותים קפה ממכונה או נסקפה בעמידה

       

      אכן היום הכול "אינסטנט" ורק ההנאות נחשבות. שכחו שבמאמץ והדרך חשובים לא פחות מה"סוכריות". 

       

       

      נטוס:      כשלימדתי באוניברסיטה אסרתי על פתיחת טלפונים בכתה. סטודנט אחד שהיה בכיר בגוף בטחוני קיבל ממני רשות לקבל הודעות או שיחות ואז יצא החוצה למסדרון לשוחח. כל העיניים היו מופנות אלי. השיעור היה פינג פונג מול הכתה, עניינתי אותם, אתגרתי אותם. נתתי רשימות קריאה אפשריות לאנשים עובדים שבאים ללמוד להנאתם אחרי העבודה ולא סילבוס שמראה כמה המרצה חכם והסטודנט לעולם לא יצליח להתמודד עם הרשימות. זו הייתה הדרך שלי

       

      כשלימדתי - בעיקר באו"פ, ובכלל, הכנתי לפחות שלוש הרצאות /שלושה שיעורים חלופיים. מאד אהבתי את עבודתי והממונה עלי העיד כי הייתי נכונה לתת מהשפע שלי. כיבדתי את תלמידי והם כבדו אותי. אני זוכרת - לעומת זאת - קבוצת מורות שלא קבלה את השפע הזה ברצון, הן שאלו "זה יהיה במבחן", משניסיתי להמחיש משהו באופנים לא שגרתיים ... אבל לבסוף יושרו ההדורים.

      היום לא הייתי רוצה לחזור לפודיום המרצה משום שקשה מאד לקבל קשב מבלי להפיק איזשהו סוג של גימיק, "רעש וצלצולים"....

       

       

      ..

       

       

      צטט: גילהסטחי 2016-03-18 14:14:02

      אני קוראת לזה מיומנויות יסוד שדצריך ללמד בבית הספר היסודי. ללמד איך ללמוד, ללמד כיצד מגישים עבודה, מהן פסקאות מגובשות, מהו מבנה העבודה, כיצד עושים אינטגרציה בין טקסטים. כמורה לאסטרטגיות למידה אני מבינה שלבתי הספר יש סדרי עדיפויות, אולי כדאי שישנו אותן. והטקסט הכואב המדאיג והחשוב שלך מזכיר לי את הילדים שההורים קנו להם הקלות בבגרויות, וכעת יכולים להרשות לעצמם לקנות להם עבודות. וכנראה שזה השיעור שלהם: הכסף קונה הכל.

       

      את אכן נוגעת בנקודות המהותיות ביותר. אבל ביסודי זה מתחיל מחוסר כבוד וחוסר משמעת, ששרשיהם... בבית. 

      צטט: יורם.אל-קמינו 2016-03-18 11:03:55

      זה מתחיל בזה שאין משמעת עצמית. ממשיך בתחושת "הכל מותר" ואין לי מושג איפה זה נגמר.

      זה אכן משהו בסיסי בחינוך שאנו מחנכים, או נכון יותר, לא מחנכים. 

      צטט: barir 2016-03-18 07:49:50

      מסכימה איתך שהכניסה לאוניברסיטה לא מכבדת את המוסד. ולגבי האקדמיה...מצבה עצוב...

      אכן. עגום, לא רק עצוב...

      צטט: rossini 2016-03-17 17:21:39

      מבין בהחלט את הייאוש.

       

       

      טוב שיש מי שמבין...

        18/3/16 14:14:
      אני קוראת לזה מיומנויות יסוד שדצריך ללמד בבית הספר היסודי. ללמד איך ללמוד, ללמד כיצד מגישים עבודה, מהן פסקאות מגובשות, מהו מבנה העבודה, כיצד עושים אינטגרציה בין טקסטים. כמורה לאסטרטגיות למידה אני מבינה שלבתי הספר יש סדרי עדיפויות, אולי כדאי שישנו אותן. והטקסט הכואב המדאיג והחשוב שלך מזכיר לי את הילדים שההורים קנו להם הקלות בבגרויות, וכעת יכולים להרשות לעצמם לקנות להם עבודות. וכנראה שזה השיעור שלהם: הכסף קונה הכל.
        18/3/16 11:03:
      זה מתחיל בזה שאין משמעת עצמית. ממשיך בתחושת "הכל מותר" ואין לי מושג איפה זה נגמר.
        18/3/16 08:04:

       

       

      ברוטוס:   קראתי בכאב לב אמיתי את מה שכתבת וכל מה שאני יכול לומר עליו הוא שהולך ופוחת הדור. אנחנו דור שקרא וקורא ספרים. דור שישב על התחת וכתב עבודות. שידגע להתמודד עם שפע חומר שלא היה נגיש וכתת רגליו בספריות. היום הכל אינסטנט. אפשר להסביר זאת בדוגמה משעשעת בקפה. פעם היו קולים את פולי הקפה, אחר כך היו טוחנים אותם לגרגרים דקים, מרתיחים את המים, מכינים את הקפה ונותנים לגרגרים לשקוע או אז יושבים לשתות קפה. היום שותים קפה ממכונה או נסקפה בעמידה

       

       

      נטוס:      כשלימדתי באוניברסיטה אסרתי על פתיחת טלפונים בכתה. סטודנט אחד שהיה בכיר בגוף בטחוני קיבל ממני רשות לקבל הודעות או שיחות ואז יצא החוצה למסדרון לשוחח. כל העיניים היו מופנות אלי. השיעור היה פינג פונג מול הכתה, עניינתי אותם, אתגרתי אותם. נתתי רשימות קריאה אפשריות לאנשים עובדים שבאים ללמוד להנאתם אחרי העבודה ולא סילבוס שמראה כמה המרצה חכם והסטודנט לעולם לא יצליח להתמודד עם הרשימות. זו הייתה הדרך שלי

       

       

      ..

       

       

        18/3/16 07:49:
      מסכימה איתך שהכניסה לאוניברסיטה לא מכבדת את המוסד. ולגבי האקדמיה...מצבה עצוב...
        17/3/16 17:21:

      מבין בהחלט את הייאוש.