חברי מוני כתב על פרשת "ויקרא אל משה וידבר ה' איו מאהל מועד לאמור", השבת אנו מתחילים לקרוא את החומש השלישי, חומש ויקרא הקרוי בפי חז"ל תורת הכוהנים, בנוסף השבת שלפני חג הפורים נוציא שני ספרי תורה, באחד נקרא את פרש השבוע פרשת "ויקרא" , ובספר השני נקרא את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", ועל כן שבת זו שלפני חג הפורים מכונה שבת זכרו, בהמשך פרשת זכור, התורה מצווה אותנו "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", מדוע המצווה שהצטווינו למחוות היא על עמלק, האם לא קדמו לעמלק אויבים גדולים יותר? האם לא קדמו לעמלק אויבים גדולים יותר כמו פרעה שגזר "כל בן הילוד היאורה תשליכוהו" או לבן שבקש לעקור את הכל , מה כל כך חמור במעשהו של עמלק עד שיש למחוות את זכרו מן העולם? ועל כן עונה ומסביר רש"י "לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בעם ישראל כפי שכתב (שמות טו' טז') "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען", ובא עמלק ונלחם בישראל והראה לכולם כי אין מה לפחד וציננן את הרתיחה, ובמעשה זה שבא ונלחם נגד ישראל חשף את שורש שנאת העמים לישראל, והראה במעשהו ששנאתו היתה ללא כל סיבה עניינית, וכדי שלא נטעה בעתיד בעניין זה ביחסי העמים ל ישראל באה התורה ומצווה עלינו לזכור ולהזכיר את מעשה עמלק, שמלחמתו בישראל הייתה נטולת כל סיבה, שמא נאמר סכסוכי גבול היו בינינו? - לאן? ככתוב:"בצאתך ממצרים", אך זה עתה יצאו בני ישראל ממצרים שם היו מאות שנות גלות, ועדיין לא היו במעמד של עם עצמאי שיוכל לפגוע במישהו, שמא נאמר שעמלק חשש שמא בני ישראל זוממים לתקוף אותו? - לאן! ככתוב:"ואתה עייף ויגע", חלשים ועייפים היו, נעים ותועים במדבר, כך שללא כל סיבה עניינית אלא רק מתוך שנאה תהומית לישראל יצא עמלק לזנב בנו, ואת האמת הזאת אסור לנו לשכוח אלא לזכור ולהזכירה לדורות, ולכן בפרשה זו אנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק, וגם מצווים למחות את זכר עמלק גם בדורנו.

בפרשה קיא פסוקים = 111, רמזים גימטרים שערכים 111: מזל חייו, חכם גדול, הגיון הלב, אדון כל, בדוד המלך, בני הגולה, נזם זהב.

 

שבת מבורכת שקטה חמימה ועליזה לפני פורים

 

 

 

 

ותודה למוני היקר.