אסתר הדסה אשתר

‎0

אמנות ובמה

0 תגובות יום שישי , 25/3/16, 07:46

אסתר

הדסה-אשתר

ר. מיפו ©

הַיַּיִן תָּסַס בְּקִרְבּוֹ וְרֹאשׁוֹ סְחַרְחַר עָלָיו

עוֹד חוֹב אֶחָד, נָעִים, נִשְׁאַר

עַד שֶׁיּוּכַל לְכַבּוֹת

יוֹם מָלֵא

הוֹ... פַּרְגִּית, זוֹ הַפַּרְגִּית הִכְנִיסוּ לוֹ

עֵינֶיהָ כִּמְעַט עֲצוּמוֹת,

פּוֹחֶדֶת הַקְּטַנָּה.

יִהְיֶה עָלָיו לִהְיוֹת עָדִין.

מָה, לֹא לִמְּדוּ אוֹתָהּ דָּבָר זֶה וְאַחֵר?

הִתְרוֹמֵם מְעַט, רֹאשׁוֹ כָּבֵד

רָמַז לָה לְהִתְקָרֵב

כִּמְעַט שָׁמַע אֶת הַלְמוּת לִבָּהּ

מִתַּחַת לִכְסוּתָהּ הַדַּקָּה

הַוְּרֻדָּה, מְרַפְרֶפֶת כְּפַרְפַּר

צָעֲדָה עוֹד צַעַד

רָאָה אֶת יָדֶיהָ קְמוּצוֹת

רָצָה לִרְאוֹת אוֹתָן הַקְּטַנּוֹת פְּרוּשׂוֹת.

בִּקֵּשׁ אֶת יָדָהּ

וְהוֹשִׁיטָה בִּמְשׂוּרָה

בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת עֵינֶיהָ, שֶׁתַּבִּיט בּוֹ

וּפָנֶיהָ כְּמוּעָט הִתְכַּרְכְּמוּ בְּבֶכִי שֶׁל יַלְדָּה.

מָה עוֹשִׂים? מַה הֵבִיאוּ לוֹ כָּאן,

הֵקִים עַצְמוֹ מֵהָרְכִינָה עַל הַמִּטָּה,

יָשַׁב מוּלָהּ וְהֶחְלִיק בְּיָדוֹ עַל פָּנֶיהָ.

הָיָה שֶׁקֶט, הֵבִיאוּ לוֹ יַלְדָּה בּוֹכִיָּה

בִּמְקוֹם נְמֵרָה רְעֵבָה לִטְרֹף זַכְרוּתוֹ.

יִשְּׁרָה פָּנֶיהָ, הַלִּטּוּף הָיָה נָעִים

הִבִּיטָה יָשָׁר בְּעֵינָיו

וְהוּא רָאָה מוּלוֹ אֶת שְׁקֵדֵי עֵינֶיהָ

רָאָה אֶת נַפְשָׁהּ הַבְּתוּלָה

כֹּה זַכָּה.

נָתַן לָהּ תּוּפִין כְּמוֹ לְיַלְדָּה

וְהִיא סֵרְבָהלָמָּה?

לֹא יָדַע

הִרְגִּישׁ אֶת כִּוּוּץ לִבָּהּ.

שָׁאַל אִם כָּל רְצוֹנָהּ מִלְּאוּ,

נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, הֵן.

מָה עוֹד הִיא רוֹצָה?

עָנְתָה בְּמִלָּה יְחִידָה:

"מַיִם."

קוֹל דַּקִּיק, מִתְרוֹנֵן זַךְ מִמַּיִם קְדוֹשִׁים.

נִבְהַל מִמַּחְשַׁבְתּוֹ, שֶׁדִּמָּה אֶת הַמַּיִם הַקְּדוֹשִׁים

לְקוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה.

קָם וּבְמוֹ יָדָיו מָזַג לָהּ.

הֶחְזִיק אֶת כּוֹס הַבְּדֹלַח הַנּוֹצֶצֶת

וְרָאָה מִבַּעֲדָהּ וּמִבַּעַד הַמַּיִם הַקְּדוֹשִׁים

אֶת דְּמוּתָהּ הַשְּׁבִירָה.

הִיא לָגְמָה בִּלְגִימוֹת קְטַנּוֹת

עוֹר פָּנֶיהָ הִוְרִיד קִמְעָה

וְשׁוּב הִבִּיטָה בְּעֵינֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת,

שָׁמַע,

וּבְקוֹלָהּ הַזַּךְ:

"תּוֹדָה."

בְּלִי הוֹד מַלְכוּתְךָ, סְתָם תּוֹדָה צַח רְווּי סוֹדָהּ.

"בָּרוּךְ בּוֹרֵא הַמַּיִם," הוֹסִיפָה בְּהַפְתָּעָה

"מָה?"

"בּוֹרֵא? הַמַּיִם?"

וְ

הָיְתָה שִׂיחָה, מְהֻסֶּסֶת, גָּלְשָׁה,

הוּא יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַמִּטָּה,

הִיא מוּלוֹ עֵינֶיהָ שְׁקֵדִיּוֹת,

רוֹצֶה לִטְעֹם,

אֲבָל קוֹלָהּ רִתֵּק

וְהָיָה עוֹנֶה וְשׁוֹאֵל,

הִיא עוֹנָה

בְּקוֹל בְּדֹלַח,

חָשַׁשׁ

לֹא לִסְדֹּק.

וְכָךְ רָאָה רַגְלֶיהָ כּוֹשְׁלוֹת מֵעֲמִידָה,

הוֹשִׁיב אוֹתָהּ לְיָדוֹ בַּמִּטָּה

וְהִמְשִׁיךְ בַּשִּׂיחָה.

עֵינָיו עָיְפוּ וְהוּא נִשְׁעַן קִמְעָה

עַל כַּר גָּדוֹל

שְׁמוּרוֹתָיו סָגְרוּ

הַשִּׂיחָה נָדַמָּה.

לְמָחֳרָת

נֵעוֹר, נְשִׁימָתוֹ צֶחָה מִיַּיִן,

רֹאשׁוֹ עֲדַיִן רֵיק מִתֹּכֶן

וְהַיַּלְדָּה, חֲלוֹם מָתוֹק עוֹבֵר כְּחוּט הַשָּׁנִי

בֵּין שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ לִשְׂפָתֶיהָ,

שְׂפָתֶיהָ בְּחִיּוּךְ מְלַבֵּב

צִיְּרוּ לֵב מַזְמִין,

רָצָה לְהִתְקָרֵב, לְנַשֵּׁק?

חָשַׁשׁ פֶּן הַנְּסִיכָה מִתּוֹךְ הַחֲלוֹם תִּבָּהֵל,

יָשַׁב מַבִּיט, הוֹזֶה, מְנַסֶּה הַחִידָה לְהַתִּיר,

קָם לְלֹא רַחַשׁ

הִגִּיעַ עַד קְצֵה הַחֶדֶר, פָּתַח הַדֶּלֶת,

הַסָּרִיס הַמְּבֹהָל הִבִּיט בִּזְוָעָה,

הוֹד מַלְכוּתוֹ לְפָנָיו בַּהֲדָרוֹ נִצָּב.

"הָעֶרֶב, רַק אוֹתָהּ אֲנִי דּוֹרֵשׁ!"

אַלְלַי, הַסָּרִיס חֲסַר אוֹנִים

וְהָרֵי הִיא כָּעֵת לְאַחַר בְּקִיעַת הַבְּתוּלִין...

כָּל הַיּוֹם הָיָה הוֹד מַעֲלָתוֹ כְּמוֹ טִפֵּס עָלָה לָעֲנָנִים,

וְאֶת הַיַּיִן דָּחָה, אֶת רוֹאָיו דָּחָה,

מַה קָּרָה? אֵיךְ יַחְלִיט בְּעִנְיְנֵי הַמַּמְלָכָה

וְלֹא נִכְנְסָה לְקִרְבּוֹ

וְלוּ טִפַּת יַיִן לְשָׁרְתוֹ...

וְרַק עוֹרָהּ הַוְּרַדְרַד וְעֵינֵי הַשָּׁקֵד

רִצְּדוּ מוּל עֵינוֹ

וּבְרֹאשׁוֹ בָּחֲשׁוּ דְּבָרֶיהָ עַל הַטּוֹב וְהָרַע

וְהָאֵל הַבּוֹרֵא.

צְלָלִים עָטְפוּ עַמּוּדֵי בַּהַט,

מַרְבַדִּים אָסְפוּ צְלִילֵי רַעַשׁ,

אֲרִיגִים הִתְנוֹפְפוּ רַכִּים,

וְהוֹד מַעֲלָתוֹ יָשַׁב בְּמִטָּתוֹ

מְחַכֶּה וְסַבְלָנוּתוֹ לֹא נִרְגַּעַת.

מֶה עָשׂוּ סָרִיסִים חִדְלֵי מַעַשׂ,

לָמָּה נְסִיכָתוֹ הָרַכָּה אֶל חֲדָרָיו לְהַגִּיעַ מִתְמַהְמַהַת,

כִּמְעַט קָם מִמּוֹשָׁבוֹ,

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַנִּפְתַּחַת הַנַּעֲרָה בַּהֲדָרָהּ,

שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ מוּרָדוֹת בְּצַעַד רַךְ לְעֶבְרוֹ בָּאָה.

רָצָה לְבָרְכָהּ, רָצָה לְחַבְּקָהּ,

רָצָה אֵלָיו לְהַצְמִידָהּ

וְכָל קְרָבָיו הָמוּ

וּלְשׁוֹנוֹ חָרְבָה,

הַגַּעְגּוּעַ

"בּוֹאִי, יַקִּירָה, הַנָּאוָה, שְׁבִי לְיָדִי, אֲהוּבָה,"

בְּדִבְרֵי חֵן הִקְבִּילָהּ.

וְהִיא חוֹשֶׁשֶׁת עֲדַיִן,

עֵינֶיהָ שׁוֹמֶרֶת מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ דַּק שֶׁל רִיסִים אֲרֻכִּים,

שֶׁקֶט.

מָזַג לָהּ מַיִם, הוֹשִׁיט הַכּוֹס,

חִיְּכָה, לָקְחָה וְקֵרְבָה שְׂפָתַיִם,

קִנֵּא בִּשְׂפַת הַכּוֹס וְהַמַּיִם.

"תּוֹדָה לְהוֹד מַעֲלָתוֹ."

"וּמָה עִם הַבּוֹרֵא"? הִקְשָׁה עָלֶיהָ.

סֹמֶק עָלָה בִּלְחָיֶיהָ,

"לֹא שָׁכַחְתִּי לְהוֹדוֹת לַבּוֹרֵא."

וְאָז הִבְחִין, שִׂמְלוֹתֶיהָ כְּמוֹ בְּרִשּׁוּל-מָה,

וְגַם פָּנֶיהָ, מָה, לֹא מָשְׁחוּ הַפִּרְכּוּסִים???

הִיא הֵבִינָה.

"סְלִיחָה, הַיּוֹם שַׁבָּת לִי," בְּהִסּוּס.

"אָז מָה?" נָתַן קוֹלוֹ קָשֶׁה וְנִבְהַל,

פֶּן שׁוּב הַפַּחַד יַבְהִיל, תֵּרָתַע,

"הֵם לֹא הֵכִינוּ אֶת נַעֲרָתִי?"

"אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מֵהֶם לֹא לִטְרֹחַ, שַׁבָּת לָנוּ, עֵת מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ."

"אֲבָל לָמָּה, עֲלֵיהֶם הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת,

יָפָתִי,תַּמָּתִי," וְרָכַן אֵלֶיהָ.

הִרְגִּישׁ מוּזָר, רֵיחָהּ לֹא רֵיחַ מֻכָּר.

לֹא מֹר, לֹא לְבוֹנָה, מֶה הָיָה?

"לָמָּה, יַקִּירָה, לָמָּה, נְסִיכַת כִּתְרִי, לָמָּה הַטִּפּוּל לְקַבֵּל תְּמָאֲנִי?"

"יוֹם מְנוּחָה הוּא לִי."

"אֲבָל הֵם חַיָּבִים בַּעֲבוֹדָה, וְלֹא נִרְפִּים וַעֲצֵלִים יִהְיוּ."

וְשׁוּב רָכַן, אוֹתוֹ רֵיחַ מְיֻחָד לָהּ, לֹא תַּמְרוּקִים וְלֹא בְּשָׂמִים.

"הַכַּד הַיּוֹרֵד אֱלֵי בְּאֵר,

לִפְעָמִים מִתְחַסְפֵּס, לִפְעָמִים הַחֶבֶל בְּצַוָּארוֹ נִשְׁחָק, נִקְרָע, עָיֵף.

עֲיֵפִים כָּךְ גַּם הָאֲנָשִׁים, גּוּפָם נִשְׁחָק, וַאֲנִי..."

"אַתְּ תָּנוּחִי, יַקִּירָה, נְסִיכָה, אַ..."

וְכָךְ יָשְׁבוּ עַל קְצֵה הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה

וְדִבְּרוּ, וְשׂוֹחֲחוּ וְרֵיחָהּ הַמְּיֻחָד לְלֹא תַּמְרוּקִים וּבְשָׂמִים

רָחַשׁ בֵּין עַפְעַפָּיו, וּשְׁמוּרוֹת עֵינָיו כָּבְדוּ מְאוֹד.

לְמָחֳרָת, בִּקֵּשׁ שׁוּב מֵהַסָּרִיס:

"הַב לִי בָּעֶרֶב אֶת הַנַּעֲרָה, לְלֹא תַּמְרוּקִים, לְלֹא בְּשָׂמִים."

מְהוּמָה רַבָּתִי בָּאַרְמוֹן.

לְלֹא תַּמְרוּקִים? לְלֹא בְּשָׂמִים?

וְאֵיךְ הַנַּעֲרָה עֲדַיִן בְּתוּלָה?

בָּעֶרֶב הִתְיַצְּבָה הַנַּעֲרָה,

לֹא פָּחֲדָה

הִבִּיטָה יָשָׁר בְּעֵינָיו.

רֵיחָהּ הָיָה כְּפֶלֶא וְהוּא קֵרְבָהּ אֵלָיו.

"יֵשׁ לִי מַתָּנָה עֲבוּרֵךְ, יַקִּירָה,"

וְהוּא הֵבִיא אוֹתָהּ בְּסוֹד הָאַהֲבָה.

לְמָחֳרָת הִתְעוֹרְרָה וְהוּא עָמַד שָׁם לְיַד שֻׁלְחַן הַכֶּתֶר.

הֵבִיא בְּמוֹ יָדָיו, וְשָׂם עַל רֹאשָׁהּ.

"אִשְׁתִּי, יְדִידַת נַפְשִׁי, נְסִיכָה יְקָרָה,

הֲיִי לִי לְמַלְכָּה."

הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ, כֹּה כָּבֵד הָעֹל,

"אַתְּ זוֹהֶרֶת כְּכוֹכָב, אִשְׁתָּר."

אֵלָיו הִצְמִיד נַעֲרָה, כְּבָר לֹא רוֹעֶדֶת,

אִשָּׁה תּוֹמֶכֶת,

מְדַבֶּרֶת,

בְּעִקָּר אָזְנֶיהָ זוֹקֶפֶת, מַקְשִׁיבָה

לְפֶה הַכֶּתֶר,

"אִשְׁתִּי, חֲבֶרְתִּי לַכֶּתֶר".

דרג את התוכן: