הארוע : פגישת צוות הגננות שלי, חברות, קולגות, מדהימות.

השעה : 16:00

אתמול.

היום יש אורחת. המפקחת בקשה ממני להצטרף ולראות בעצמה מה סוד הקסם של הצוות הזה. איך זה שהוא מצליח כבר כמה שנים לעבוד וגננות רוצות להצטרף אליו.

הבנות מתחילות להגיע...

ראשונה מגיעה: הסתפרת השיער שלך נראה יופי.

לא הסתפרתי. רק עשיתי פאן לפני כמה ימים.

לא יודעת מה עשית. נראה טוב.

שניה מגיעה: גילה, מה עשית בשיער, עשית צבע חדש?

לא צבעתי.  רק עשיתי פאן.

את נראית מצויין.

שלישית מגיעה: הסתפרת. איזה יופי. נראה נפלא.

בנות, מה עובר עליכן היום, כבר ראיתן אותי ככה כמה פעמים. לא שיניתי כלום.

את בטוחה?

מפקחת מגיעה: איזה יופי את נראית, מה עשית?

נו באמת... ראית אותי השבוע.. לא השתנה כלום...

ממש מתאים לך הקארה... רואים את הצוואר.

כבר ראית אותי איתו כמה פעמים.

רביעית מגיעה: היי גילה. הסתפרת. איזה יופי.

תגידו לי. אתן בסדר?

מפקחת אומרת: פשוט תגידי תודה.

תודה.

חמישית מגיעה: מה עשית בשיער. הוא נראה נפלא.

תודה מותק.

עשר בנות בצוות + 2 אורחות  +  מפקחת אחת.

קצת מתח, אני שוכחת שפשוט אומרים תודה.

נשימה עמוקה. מתחילים את הפגישה.

היה אחלה.

החדשות הטובות... לא כעסתי עלי בכלל... זה הצחיק אותי.

הבנתי ברגע, שאמנם לא הסתפרתי, אבל בהחלט השתפרתי.

התהליך הפנימי שאני עוברת משפיע על איך שאני נראית

וזה כנראה נראה טוב.

בפעם הבאה כבר אזכור להגיד: 

ת ו ד ה . 

שיהיה יום נפלא,

גילה