כותרות TheMarker >
    ';
    0

    אקט מוסיקלי

    0 תגובות   יום שני, 28/3/16, 13:56

    מוסיקאית, משוררת וסופרת * ביומיום היא משמשת כמזכירה בבית משפט לעיניני משפחה  *  מנגנת על אקורדיון, פסנתר וסקסופון טנור ( ברמת לימודי קונסרבטוריון ") בתום כל יום  היא מנגנת לנשמה, כדי לפרוק לחצים,  לנקות את הראש ולהכניס שמחה בלב *  הנגינה משאירה מקום לכתיבה ומעוררת בה השראה. * את מוטיב השמחה היא ניתבה ללימודי ליצנות רפואית טיפולית ( מסיימת בימים אלה במכללת "שמחת הלב")

     

    כותבת בעיקר בלילות כשראש נקי * מתעוררת  באמצע הלילה או לפנות בוקר ואז הכתיבה זורמת *  תוך פחות משנה היא משיקה שני ספרים : "שרשראות מחשבה"- ספר שירים ו"שביל בצבע זית" - ספר ילדים * בספר שיריה יש מסרים לאהבת הזולת ואחדות העם, שנכתבו בצורה הומוריסטית ולא כפייתית, מתוך מקום של  אהבה, הנאה וחיוך.

     

    מאת : מירב בורשטיין 

    זוהי אסתר יצחק הלוי שמציינת : "אדם צריך להשאיר את חותמו בעולם הזה ובעיקר לדורות הבאים. את המסרים שלי אני מפיצה באמצעות שירים למבוגרים ולקטנטנים". 

     

    ''
     

    אסתר יצחק-הלוי, ( 59) נשואה ואם לשלושה. חדורת אמונה ושליחות היא מתמרנת בין עבודה שגרתית כמזכירה בבית משפט ובין אהבתה הגדולה למוסיקה, נגינה וכתיבה. בימים אלה היא משיקה שני ספרים חדשים : שרשראות מחשבה" ספר שירה, ו"שביל בצבע זית" ספר ילדים. שניהם יצאו בהוצאת "אופיר ביכורים".

     

    קובץ השירים "שרשראות מחשבה" עוסק בחוויות מן היום יום ולאורך מעגל השנה, החגים היהודיים והחיים בכלל. שירה הומוריסטית עם מסר לחיים. בכתיבתה של אסתר יצחק הלוי ניכרת התבוננות בעולם, ערנות לטבע ולכל הסובב אותה. מתוך הכתיבה ניתן ללמוד על אישיות המחברת ועל עולמה המיוחד המשלב בין חיים ארציים לחיים רוחניים.

     

    "שביל בצבע זית" הינו אסופת שירים בחרוזים המתארים סיטואציות בחייו של ילד הקשורים לסביבת המגורים, להורים ולמשפחה, אהבה לבעלי חיים וגם לתחביבים. שירי הילדות מלאי חן ומתיקות כתובים  בחריזה זורמת, עד שנראה כאילו השיר נכתב מאליו ללא מאמץ.

     

     המוזה קופצת לביקור בלילות. בלילות כשכולם ישנים אסתר מוצאת זמן לכתיבה.  לפעמים היא מתעוררת משינה באמצע הלילה או לקראת שעות הבוקר המוקדמות בפתאומיות, מעין השראה ואז הכתיבה פשוט זורמת. הכתיבה עבורה היא ביטוי פנימי השראה וייעוד.

     

      

    אסתר : "הצטברו אצלי כתבי יד רבים שנשארו במגירה. כשראיתי כי אנשים מתעניינים ונהנים מכתביי הם אף דרשו שאוציא ספר. לזה מצטרף הרצון שלי לשתף אחרים בכישוריי שבהם ניחנתי מבורא עולם ולהפיץ אותם ולא להשאיר אותם במגירה כאבן שאין לה הופכין. אדם צריך להשאיר חותמו בעולם הזה בעיקר לדורות הבאים". 

     

    כתיבה לילדים לא היה בראש סדר עדיפויותיה, וגם כאשר הוצע לה לנסות היא היססה. באחת הלילות שבו היא התעוררה  מתוך מחשבה להתיישב ולכתוב. התוצר הסופי היה  שירים  לילדים  "שמחתי היתה ללא גבולות כי את הפירגון קיבלתי דווקא מהילדים. השמות של הילדים בספר הם של ילדי חברותי מהעבודה. הם "הסטאג' הראשון שלי.

     

    ''

     

    ''

     

     

    לאסתר יש עוד כתבי יד נוספים כתבים/סיפורים הומוריסטים לילדים במגירה. והחלום שלה הוא לכתוב מחזמר/מחזה לילדים, להפיץ את כל כתביי ולהצליח כליצן רפואי (אני כרגע בקורס ליצנות רפואית טיפולית במכללת שמחת הלב)."

     

    המוסיקה זורמת בעורקיי מאז שאני זוכרת את עצמי. השתמשתי בכל חפץ על מנת שישמיע צלילים. בגיל 10 התחלתי ללמוד בקונסרבטוריון 7 שנים אקורדיון, בגיל 19 למדי ב-"אולפן מילמן" פסנתר , ולפני כ-5 שנים למדתי בקונסרבטוריון סקסופון טנור במשך שנתיים. כלי הנגינה שאני מתחברת אליו מכל הכלים הוא הפסנתר בלבד. כלי שמכיל את כל האלמנטים האהובים עליי.

     

    לנגן – להתרוקן ולהתמלא. כדי להירגע ולפרוק מתחים אסתר מתיישבת לנגן בסוף כל יום. "כולנו עוברים ימים לא קלים. לאחר יום עמוס אני פשוט מתיישבת לנגן זה גורם לי לפרוק את כל העומס, זה מנקה את הראש מכניס שמחה בלב. לפני לימוד או שיעור חשוב טוב לנגן זה משאיר את הראש (הכלי ) נקי לגמרי ונותן לידע להיכנס  ולהבין ביתר קלות. (אגב זו שיטה של חסידים לפני לימודי גמרא/דרשה שדורשת עומק והבנה ומצריך מוח מרוקן ממחשבות שליליות או טורדניות). הנגינה משאירה מקום לכתיבה היא נותנת השראה, הנשמה זקוקה "לאוכל" דרך הנגינה או השירה."

     

    "ואין כמו החיוך וההומור שמקרבים ולא מרחיקים". כאישה מאמינה ושומרת מצוות היא אינה ממסגרת את עצמה ו/או את האחרים ואינה נועלת דלתות בפני כל איש. חיה מתוך העקרון של "חייה ותן לחיות" ו"איש באמונתו יחייה" . "טוב לדעת ולהכיר ולשמוע דעות שונות, זה לגיטימי גם אם אינני מסכימה להם. אני מכבדת ואוהבת לשמוע מוסיקה או קוראת ספרים גם אם הם לא לפי אמונתי הרי כבר נאמר "מכל מלמדי השכלתי" דעות שונות זה רצוי לשמוע להבין וללמוד מהם. ואם אינני מסכימה להם זה לא אומר שלא צריך לשמוע ולדעת ולכבד את בעל הדיעה גם אם היא מנוגדת לדעותיי."

     

    המסרים שבשיריה נכתבו בצורה הומוריסטית ולא כפייתית. כולם נועדו לקריאה  באהבה, בהנאה ובחיוך.  והיא מוסיפה : "ואין כמו החיוך וההומור שמקרבים ולא מרחיקים. אין בשיריי מוסר יש מסר זה הבדל  עצום. ותלוי באילו משקפיים מסתכלים. בתרבות האנושית אין הבדל בדעות ובגישות ,הכל תלוי כפי שציינתי בהסתכלות ובהתבוננות של הקורא ללא סטיגמות.אלא בהיבט חיובי וכן גם אותנתי."

     

    כישורים, שליחות ומה שבניהם. כל פרט ופרט בחייה מקבל משמעות. את כישוריה והשימוש בהם היא רואה כשליחות שלה על פני האדמה. כל פעילות או מעשה מקבל משמעות עמוקה יותר, מאשר סתם ביצוע המטלה. "אם אני במקום עבודה מסויים אני רואה בזה שליחות, מבקשים ממני עזרה – זו שליחות, החשוב הוא לבצע את מעשיי ואת מחשבותיי ולראות אותם כשליחות. ורק כך נוכל להיות תמיד מאוחדים, אוהבים ולא "מקטרים". ובעיקר לא שיפוטיים כלפי הזולת. כי כל התורה כולה היא כפי שאמר רבי עקיבא :"ואהבת לרעך כמוך".

     

    אי אפשר להתחמק מהמציאות.  חלק מהקוראים עלולים להתרעם על האמת המוצגת  בחלק משיריה של אסתר.  כך למשל השיר "הכן "קברך" ליום האישה" שעלול לקומם הרבה מאוד אנשים. במיוחד בשיח היומיומי של שיוויון וההדרת נשים. על זה משיבה אסתר : "אי אפשר להתחמק מהמציאות, השיר נועד לא "לטייח" את מצבנו היום בשנת 2016. אלא לומר את האמת גם אם היא לא

    כל כך נעימה לאוזן, אבל לשם כך הפכתי את "המר" הזה "למתוק" ולהומור, כמו כל תוכנית סטירה. כפי שציינתי אני לא "נעולה" רק לדברים "נחמדים" אלא פתוחה לכל מצב בעולם. ובחרתי בהומור."

     

    להיות נעימה זה לא פחיתות כבוד. כמו שהמוסיקה שצריכה להיות נעימה לאוזן כך גם השימוש בקול וטון הדיבור שלנו. לכך מייחסת אסתר חשיבות רבה. טון דיבור הוא חלק מגישה לחיים במארג החיים שלנו – שיח עם בן הזוג, עם הילדים ובעבודה. והיא מפרטת: "טון הדיבור הנעים והשלו לבעל כראש המשפחה וכדוגמא אישית לשאר בני המשפחה חינוך הילדים בעיקר , מאד חשוב לניהול תקין של הבית. טון דיבור רעשני או אגרסיבי משפיע לשלילה ואולי יותר מכך.  בתור אישה אינני רואה בזה ככניעה או פחיתות כבוד אלא הצלחה לחדור לראשו של הבעל ולהשיג בכך  שגם הוא יתנהג בהתאם כי זה בהחלט משפיע על הסביבה. כל אחד לא היה רוצה שיפנו אליו בצורה לא נעימה או בזיונית/צעקנית. ולכן השתמשתי בפתגם "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים". כבוד הדדי חייב להיות. ומישהו צריך להתחיל ראשון.לא?? הרי האישה היא עיקר הבית!

     

    הדרך ל"שלום" עולמי.  מעבר לנגיעות הקטנות של החיים שיש בשיריה. אסתר גם מכוונת לרבדים כלל עולמיים. כמו בשיר "השלום" שעוסק ב"אחדות". "אני עדיין בציפיה ובתקווה גדולה שתהיה אחדות בעם, ואני חושבת שזו משאת נפשו של כל אחד בארץ ובעולם כולו. והלוא נאמר על עם ישראל שהוא צריך להיות אור לגויים. אם האהבה והאחדות תהיה בתוכנו השלום יגיע ביתר קלות." מציינת אסתר.

     

    מעבר לכתיבה, אסתר יחד עם חברתה, שרה הדר אורן,  מנחת סדנאות ומלווה תהליכי מודעות ( השייכת למגזר "החילוני" ) פועלות לקידום השלום והאחדות בעקבות לימוד "ברית עם המילה" בהנחייתה של שרה שיזמה את הפרוייקט הזה. 

    אסתר מחדדת : "שתינו מאמינות שעל ידי המילים ביכולתנו לברוא מציאות דרך פיתוח היכולת להרחיב את נקודת המבט שלנו  על המילים, ולכן ע"י המילה ודיבור נכון יהווה פתרון לכל הבעיות ובעיקר  לבעיית השלום . המילה היא גשר.  אנו רואות בהפצה של הספרים כשליחות לשלום ולאחדות כאן ובעולם כולו. אגב בעידודה של חברתי שרה יצאו לאור ספרים אלו בהוצאת אופיר ביכורים."

     

    אני לא על המפה הפוליטית. אין אצלי "ימין" או שמאל". אסתר מעידה על עצמה שהיא "נטולת" שיוך פוליטי. היא אינה אוהבת להיכנס להגדרות. "אינני יודעת מה זה ימין ומה זה שמאל. אם כל עם ישראל הוא גוף אחד ונשמה אחת גדולה. אז כיצד אוכל לומר שיש לי רק יד ימין ??או רק יד שמאל??. כי כאשר יד ימין פצועה וכואבת כל הגוף כואב וכן לגבי יד שמאל. המפה הפוליטית שלי הוא שילוב כולם ביחד באחדות, אהבה, וכבוד הדדי.ללא מלחמת כסאות שהיא בעוכרינו."

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מירב ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין